מי שמתיישב שבוע אחר שבוע לצפות במכבי ת״א של עונת היורוליג הנוכחית, הוא מסוג האופטימיסטים המשוגעים שרואה שוב ושוב את הסרט ״טיטאניק״, ומצפה לסוף שונה. והנה אתמול, היה צריך לשפשף את העיניים ולשאול את עצמנו: מי זאת? מי זאת? ושוב, מי זאת? זו מכבי ת״א של קטש? קבוצה שמשחקת כדורסל עם היגיון? קבוצה שבחמשת המשחקים האחרונים ספגה 102.4 נקודות בממוצע ואתמול ספגה 73? קבוצה שאשכרה שומרת? שכופה סגנון משחק רלבנטי על היריבה שלה ולא רודפת אחריה? ועוד מול קבוצת יורוליג אמיתית, לא כזו מברלין, ולא בגלל איזה יום קליעה נוראי של היריבה.

בעזרת חוקיות הגנתית אמיתית. עם יכולת לשמור על יתרון. בלי מפולות של התפרקות. עם רוטציה מהודקת וקצרה של שבעה וחצי שחקנים. עם ניהול משחק מצוין של קטש. זה היה מרענן ומרשים. לא מרשים ברמה של ״וואו איזה כדורסל״. בואו לא נפריז, בכל זאת, זו מכבי מהמקום ה-17 ביורוליג. אלא זה היה מרשים ברמת ה״וואו הקבוצה הזו אשכרה יכולה לשחק כדורסל סולידי״. לנצל יתרונות, לנטרל סיכונים, ולנצח. משהו שקבוצות יורוליג עושות כדבר שבשגרה. ואתמול, לפחות לערב אחד, הטיטאניק עקפה את הקרחון, חצתה את האוקיינוס האטלנטי והגיעה לניו יורק עם הניצחון השישי שלה העונה.

פשוט עד כאב
מכל הדברים שמכבי ת״א עשתה העונה, ההגנה שלה הייתה הדבר שהיא עשתה בצורה הרעה ביותר. אתמול היה נראה שהיא שכרה השבוע את שירותיו של איזה מומחה הגנתי שהפך ב-180 מעלות קבוצה שלא הייתה מסוגלת לייצר עצירה, לקבוצה עם אמירה הגנתית. החל מהגנת היחיד, שזו היכולת של שחקנים, בעיקר הגארדים, להישאר מול השחקנים שלהם חזה מול חזה ולמנוע חדירה לצבע, דרך הגנת הפיק אנד רול, שהשהתה את הגארד המתקיף עד שהשומר שלו יתאושש ויאסוף אותו, ודרך הטיפול בתרגילי הקלעים של ספרופולוס. ותוסיפו לזה קלוזאאוטים, חטיפות (9), ולחץ תמידי על הכדור. כמה מרענן היה לראות את סורקין והורד מגינים על הטבעת (3 חסימות משותפות), רגע אחרי שהם עזרו לטפל בפיק אנד רול. ונדמה שההגנה של מכבי התחילה בהתקפה של הכוכב האדום.

יש לא מעט מאמנים ביורוליג, החל מאוברדוביץ׳ ועד לפאבלו לאסו, שמריצים סטים של התקפות שמריחות מנפתלין, אבל בגלל רמת ביצוע גבוהה ומדויקת, או בגלל הגנות עצלות, הם עדיין סוחטים מהלימונים האלה נקודות. פשטות היא כוח. גם יאניס ספרופולוס מריץ תרגילים לקלעים מתחילת המילניום (shooter's play), תרגיל אנכרוניסטי בו אחרי כמה תנועות של הסחה, קלעי יוצא על חסימה על קו הבסיס. הפתרון לתרגיל הזה פשוט עד כאב. השומר רודף על הגב של הקלעי כדי להימנע מהחסימה. ואז כשהמתקיף מקבל את הכדור, הגבוה יוצא אליו כדי לעכב אותו עד שהשומר שלו יגיע (הוא ממש על הגב שלו) ושלום על ישראל ועל בלגרד.

זה מה שליוואי רנדולף עשה אתמול לאייזיה קיינן (שזה בעצם כנען - עוד מתאזרח לנבחרת?). רנדולף היה על הגב של קיינן, או עבר במרווח הקטן שנפתח בחסימה, הורד עיכב, רנדולף התייצב, ושם זה נגמר. העניין הוא שלא ראינו ממכבי ת״א העונה שום דבר שדומה לזה. שום דבר שמלמדים בקבוצות נערים ונוער. שום חוקיות הגנתית שמפרקת אלמנט התקפי בסיסי של היריבה. היה אפילו פוזשן אחד של שמירה כפולה בלואו פוסט, שהגיע מקו הבסיס. וזה נראה מתורגל ומתואם ואינטנסיבי. לקח למכבי ת״א 23 משחקים להביא את עצמה לייצר אמירה הגנתית כזו, עם אופי, תרגול ותיאום. לא חבל?

פשוטים הדברים ומותר בם לנגוע (Getty)

חזון העצמות החורקות
ההגנה של מכבי ת״א הייתה כל כך אפקטיבית, שהכוכב האדום נאלצה במצוקתה לפנות לחזון העצמות החורקות של מילוש תאודוסיץ׳ קשישא, שקלע 15 נקודות ושילש את הממוצע העונתי שלו העונה. אבל תאודוסיץ׳ הוא קללה במסווה של ברכה, קלנועית במסווה של טסלה. כל דקה שלו על המגרש היא זהב עבור ההתקפה שמשחקת מולו. מכבי קראה לו לפיק אנד רול שוב ושוב כדי להעניש אותו והפתרון ההגנתי הסביר שהיה לו זה פלופים שלא צלחו.

כל עוד קיינן, פטרושב ומקינטייר לא משתלטים על העסק, הכל היה בסדר מבחינת מכבי. וכדי לוודא שקלישאות לא מתות בסתר, ההגנה של מכבי ת״א הקרינה על ההתקפה שלה. מכבי סיימה עם 23 אסיסטים (ממוצע עונתי 18.4), שרובם היו מהגעה לצבע או ממשחק בין גבוהים. על כל פוזשן של פיק אנד רול בין בלאט להורד שלרוב נגמר בדמעות, היו שני פוזשנים של יוקובאייטיס שהגיע לצבע והפעיל את ההתקפה על ידי הוצאה לקלעים. והם קלעו! ואז עוד פוזשן של משחק בין גבוהים, עם שילוב מצויין של חסיאל ריברו, טרביון ״קשת מוגזמת מדיי״ וויליאמס או רומן ״יכולתי לגמור כמו זלמנסון״ סורקין. ועם תצוגת שיא, הגנתית והתקפית, של ג׳ון דיברתולומיאו. זה שתקרת היורוליג שלו כבר די ברורה והוא לרוב נתקע בה.

ג׳ון די הוא מסוג השחקנים שיעזרו לסגל טוב ויתקשו להוביל סגל חלש, עם כל הכבוד ללחימה ולכוונות הטובות. וכשהדברים מתחברים כמו אתמול, כשהקליעה שלו נוצצת, הוא, יחד עם הניהול המצוין של יוקובאייטיס והסלים הסופר משמעותיים של בלאט, נראה כמו חוליה משמעותית בצוות של גארדים שיכולים לעמוד זקופים. ועמוד עמדו.

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד? (Getty)

רוטציה מהודקת
קטש ניהל אתמול רוטציה מהודקת. בכל רגע שזיהה מומנטום שלילי שיכול היה להתפתח למבוא לקטסטרופה, הוא עצר אותו באמצעות חילוף או פסק זמן. את תמיר בלאט הוציא מיד על זריקה לא אחראית. במריאל שאיוק השתמש בצורה אינסטרומנטלית, הכניס אותו ארבע דקות לסוף הרבע השלישי והאחרון החזיר לו בחמש דקות מזוקקות של רול פלייר, עם תרומה הגנתית משמעותית ושלשה חשובה.

מכבי עלתה ליתרון דו ספרתי ושרדה כדי לספר. היא נשארה אסופה וממוקדת בדקות נטולות נקודות בתחילת הרבע השני והשלישי. כמו קבוצת כדורסל לגיטימית, רגילה, שגרתית. והשגרה הלא מובנת מאליה הזו, זה הדבר הכי מסעיר שמכבי ת״א יכולה לקחת להמשך המסע שלה ביורוליג. כי אולי יש לה עוד 11 משחקים למנאייק, אבל אם הם יהיו דומים לאתמול, הזמן עצמו לא ירצה שזה יעבור מהר מדי.

קבוצה		מש’	נצ’	הפסד	הפרש
1	אולימפיאקוס	22	16	6	131
2	פנרבחצ`ה	21	14	7	14
3	מונאקו	23	14	9	110
4	פנאתינייקוס	23	14	9	101
5	ברצלונה	22	13	9	61
6	פאריס באסקט	22	13	9	22
7	ריאל מדריד	23	13	10	64
8	הכוכב האדום בלגרד	23	13	10	35
9	באיירן מינכן	22	12	10	-61
10	פרטיזן בלגרד	23	12	11	76
11	ארמאני מילאנו	23	12	11	9
12	אנדולו אפס	23	11	12	54
13	ז`לגיריס	23	11	12	-26
14	וילרבאן	22	10	12	-86
15	באסקוניה	23	9	14	-34
16	וירטוס בולוניה	23	7	16	-79
17	מכבי תל אביב	23	6	17	-115
18	אלבה ברלין	22	3	19	-276

עקפה את הקרחון: הערב המעודד של מכבי ת"א

פתרון הגנתי פשוט עד כאב הוביל את מכבי ת"א ל-73:85 על הכוכב האדום, לצד רוטציה מהודקת וערב נהדר של הקו האחורי בהובלת דיברתולומאו. קרמר מסכם ערב שגרם לו לשפשף את העיניים