לפני הכל, ובלי קשר לתוצאה הסופית, צריך לומר את הברור מאליו: העובדה שמכבי ת״א של חודש מרץ 2025, זו שנסעה לגיהנום וחזרה ממנו, זו שאין לה בית אבל יש לה פציעות, זו שאין לה פלייאוף אבל יש לה ג׳ט לג בילט אין, עדיין מסוגלת להיות תחרותית ואף יותר מכך ולהגיע לעמדת ניצחון מול קבוצת יורוליג מהסוג של פנאתינייקוס, אינה אמורה להיות בשום צורה הגיונית, מתקבלת על הדעת או עושה שכל.

יש שיאמרו שיש מעט מאוד גאווה במקום ה-16 ביורוליג. זה נכון, בטח למכבי ת״א. אבל אחרי השפל העונתי הנמוך ביותר, ההפסד לאלבה ברלין, מכבי יכלה לבחור בהתפרקות. במקום, היא בחרה להתחבר. במקום, היא בחרה בגאווה.

משחק מספר 1
אז למרות שמכבי ת״א משחקת השבוע את השבוע הכפול האחרון שלה ביורוליג, אפשר לומר שכבר אתמול, מול פאו, היא שיחקה שני משחקים, אולי אפילו שלושה. המשחק הראשון נערך בין שריקת הפתיחה עד לדקה וקצת בתוך הרבע הרביעי, 8:44 דקות לסוף המשחק. ב-31 הדקות הללו היא הייתה קבוצה אנדרדוגית משוגעת ומלהיבה, שממצה את סך כל יכולותיה הדלות עד תום, משנה הרכבים והגנות, מבריקה כמו התלבושת הלבנה היפיפיה שלבשה אתמול, משחקת בתשוקה ובהתלהבות ונמצאת צעד אחד לפני היריבה שלה, במחשבה ובמעשה.

מכבי לא עמדה על קו העונשין בכלל ברבע הראשון. וברבע השני והשלישי היא קלעה 16 מ-16. חלק מהאגרסיביות וההליכה השיטתית למהלכי לואו פוסט וריבאונד התקפה של וויליאמס, כהן ורנדולף. לא משנה מה היה ההרכב, וחלקם היו הזויים ונראו כמו אוסף של טלאי כדורסל, מכבי שיחקה בצורה היררכית, ומצאה את האיש הנכון בכל הרכב, וכל פעם היה זה איש אחר.

ההתקפה של מכבי הייתה שיתופית, עברה בין הרבה ידיים, התקיפה את העצלות וחוסר הרצון ההגנתי של לורנזו בראון ויצרה ממנו נקודות. חוסר היכולת של ארגין עתמאן לייצר תשובה התקפית הולמת לאיזורית של קטש גרמה לנו לתהות מה יש בו, בבחור הנרגן הזה, שכל כך מצליח. מכבי נראתה בלתי שבירה וזה הוביל אותה ל-67:82. אם היו שמפניות על הספסל, יש סיכוי גדול שהן היו נפתחות באותו רגע. אבל אז התחיל המשחק השני.

31 דקות נהדרות (Getty)

משחק מספר 2
מכבי ופאו ידועות בסדרות מיתולוגיות. אז משחק מספר 2 נערך במשך 3 דקות ו-44 שניות. מ-8:44 לסיום ועד ששעון המשחק הראה 5 דקות לסיום, ובסיומו פאו הובילה 82:85, והשלימה ריצת 0:18 בפחות מארבע דקות. אז מה קרה במשחק מספר שתיים ששוחק פחות מארבע דקות? בעיקר עתמאן, בעיקר הרננגומס.

מכבי לא הלכה לקו בכלל בדקות האלה, כשהיה צריך יותר מכל פוזשן שיעצור את הדימום וייתן נקודות. אבל היא כן הלכה על המגרש ונתנה לחמשת הירוקים לרוץ עליה שוב ושוב. עם הרכב של חמישה קלעי שלשות עם (לרוב) חילופים על כל החסימות, שיחקו קנדריק נאן, לורנזו בראון, ג׳ריאן גראנט, קונסטנטינוס מיטוגלו והגדול מכולם, האיש שהביא במו קעקועיו והפריזורה המזעזעת שלו את הניצחון ליוונים, חואנצ׳ו הרננגומס.

במהלך משחק מספר 2 קטש לקח פסק זמן, החליף את מובילי הכדור שלו, סבל מחוסר מזל עם החטאות לייאפ של טרביון וויליאמס וראה איך הווטרנים של עתמאן שולקים ממנו את המשחק. באותן דקות, על החלק הקדמי של המכנסיים של המדים הלבנים המבריקים של מכבי החלו להתפשט כתמים צהובים, והצורך בחיתולים סופגים עלה משמעותית. פאו, עם הגנה אגרסיבית ומהודקת, עם היכולת של הרננגומס ומיטוגלו להישאר מול גארדים בחילופים, ובפוזשנים קצרים ואכזריים, מול איזורית, במשחק מעבר, ובריבאונד התקפה, לקחה ממכבי משחק שכבר היה שלה.

זה התחיל עם שלשה של הרננגומס, ואז אחת של נאן, שהיה בטוח שהוא עומד להיות מוחלף וכבר צעד אל עבר הספסל, רק כדי לקלוע שלשה מהפינה מהוצאת חוץ בגלל חוסר תיאום בין טרביון וויליאמס לרומן סורקין. ואז עוד שלשות של הרננגומס ומיטוגלו, גג גדול של הרננגומס, ריבאונד התקפה וסל שלו, אסיסט שלו לשלשה של גראנט, והופ, אדם סנדלר, לו היה ביציע, היה בוודאי מתפוצץ מגאווה או עושה סרט המשך עם בו קרוז. אה, והיה גם משחק שלישי אתמול, אחרי משחק ה-0:18 של פאו. התחיל משחק של חמש דקות אחרונות, משחק צמוד, ממלכת הלא נודע, מול יריבה מנוסה, שנמצאת במומנטום בדיוק כשהאנרגיות של מכבי מתרוקנות. אבל אחרי המשחק השני אתמול, ממלכת הלא נודע קיבלה כיוון ברור, וכולו ירוק.

ואז המשחק השתנה

ההתפתחות של קטש
נדמה שהחלק הזוועתי של עונת היורוליג של מכבי ת״א מאחוריה. ההפסדים בתקופת החושך היו כל כך משפילים אך יחד עם זאת שבלוניים, מתסכלים ושוברי שיאים של ביזוי, אך באותו זמן גם צפויים ודומים אחד לשני, שגם הטור הזה לקח חופש מכתיבה רפטטיבית על אותו משחק שנדמה ששוחק שבוע אחר שבוע. נדמה שעכשיו זה אחרת.

השבועות האחרונים היו מאוד טובים למכבי ת״א. הזכייה בגביע, רצף הניצחונות ביורוליג, היכולת לנצח בליגה מבלי לשחק כדורסל איכותי. כן, היה גם הפסד בדרבי, אבל אם להפסיד דרבי אז במשחק ליגה שלא קובע הרבה. והסיבות ליכולת הנוכחית היא לא רק הבשלות המאוחרת שבדרך כלל הקבוצות של קטש מגיעות אליהן בשלב הזה של העונה, אלא גם ההתפתחות האישית שלו כמאמן, והמציאות שגם קצת הכתיבה לו את הצורך ללכת עמוק אל תוך הסגל ולנסות להוציא מים מהג׳ייק כהן. ממאמן שמתעקש על סגנון משחק מאוד ספציפי, קטש החל להשתמש גם ביכולות של השחקנים שלו שלא מכוונים רק למשחק הפיק אנד רול והריווח שהוא יוצר.

הוא החל להשתמש בארגז הכלים שיש למאמנים לטובת מיקסום הפוטנציאל הקבוצתי. לא עוד my way or the highway אלא קצת הדרך שלי, קצת הדרך שלך, הרבה הדרך שלנו. החל מהשימוש בטרביון וויליאמס, דרך הפקדת המפתחות אצל יוקובאייטיס, ועד לשימוש באזורית. ההחתמה של ג׳ימי קלארק עזרה לו לשדרג את האינטנסיביות ההגנתית ולהקטין את התלות במשחק הפיק אנד רול. זה שיחרר את תמיר בלאט להיות פחות יוצר ויותר קלעי. סורקין הפך לעוגן. ולמרות שהפציעות המשיכו להתעלל בסגל שלו, קטש פשוט העלה את האיש הבא שישב לבוש במדים על הספסל. מכבי נולדה מחדש, לא כדי להביא גאולה לעונה הזו, אלא יותר לתת לעצמה ולמוקירי זכרה תחושה של לגיטימיות. ואתמול, למרות ההפסד, זה הגיע לשיא השיאים. ושיא השיאים זה ג׳ייק כהן.

מבט עמוק על הספסל (Getty)

ברכת הכהנים
איזה משחק אדיר היה לג׳ייק כהן אתמול. מאז גמר גביע אירופה ב-1988 מול מילאנו, בו איציק כהן הצעיר נתן הופעה מרגשת של 6 נקודות ו-7 ריבאונדים במקום קווין מגי שהסתבך בעבירות, לא הייתה כזו הופעה מרגשת של כהן במכבי. מכת הפציעות במכבי חייבה את קטש ללכת אל המקום בספסל בו נוצרים קורי עכביש ולשלוף משם את כהן שהחזיר במשחק מדויק, אינטנסיבי, חכם ויעיל עם 15 נקודות , 6 ריבאונד ומדד פלוס/מינוס 19.

זה עזר למכבי לנצח במשחק הראשון אתמול, אבל כבר היה מאוחר מדיי לעזור במשחק השלישי, של חמש הדקות האחרונות. אם זה היה תלוי בחלק מההנהלה הצהובה, כהן לא היה אמור היה להיות כאן בכלל. ההחלטה לשחרר אותו בתחילת העונה נראתה תלושה במקצת, אפילו כפוית טובה, ורגשות ההמון השאירו אותו בכוח בסגל. אבל בצורה בה העונה התפתחה, ההחלטה לשחרר אותו נראית עכשיו כמו החלטה עסקית קרה ונכונה. כהן הנוכחי, עם כל החוכמה והסימפטיה, גם אחרי המשחק אתמול, אינו שחקן יורוליג שיכול לתרום בצורה עקבית לאורך זמן, אלא אם הקבוצה מעוניינת לפעול לפי רגשות ולהשאיר בסגל אנשים סימפטיים שתרמו למועדון כהכרת הטוב.

אבל למציאות לא אכפת מרגשות. זה אולי עושה טוב בלב אבל לא בטור הניצחונות. וכהן, כמו שובל אור דועך של כוכב שביט, נדמה שעושה את צעדיו האחרונים ביורוליג, ונתן אתמול הדהוד, אולי אחרון, עם תצוגה נהדרת כדי להזכיר לכולם את האיכויות שלו. יש רגעים בעונה שכל הנתונים והנחות היסוד נזרקות לפח והרוח האנושית מדגימה שוב את כוחה וגוברת על רגליים לאות וגוף שידע זמנים טובים יותר. כזה היה המשחק אתמול של כהן. משחק של רוח אנושית שנותנת תזכורת כמה היא יכולה להיות חזקה ונהדרת. אבל לא משהו לבנות עליו לעונה הבאה.

ביקורת שיפוטית
ראיונות אחרי משחק הם לא מדד לשפוט מאמנים, לפעמים הדופק שלהם על מאתיים (לא של קטש), לפעמים הכאב על ההפסד יושב חזק, עוד לא מובן בדיוק מה קרה וכבר מבקשים ממך הסברים. אבל התלונות של קטש על השיפוט אתמול היו מגוחכות, גם כי השיפוט היה סולידי פלוס, גם כי זה מקטין את העבודה הגדולה שהוא והשחקנים שלו עשו, גם כי הוא קצת נשמע כמו עופר ינאי וגם כי יפתח זיו עדיין שוכב על הפרקט ביד אליהו מהמשחק ביום ראשון מול הפועל חולון, מנסה להתאושש מהבומבה שהוא קיבל בשניות הסיום מוויל ריימן.

קבוצה		מש’	נצ’	הפסד	הפרש
1	פנרבחצ`ה	32	22	10	65
2	אולימפיאקוס	32	22	10	157
3	פנאתינייקוס	32	20	12	135
4	מונאקו	32	20	12	119
5	באיירן מינכן	32	19	13	-4
6	אנדולו אפס	32	18	14	143
7	ברצלונה	32	18	14	117
8	ריאל מדריד	32	18	14	70
9	הכוכב האדום בלגרד	32	18	14	62
10	פאריס באסקט	32	18	14	22
11	פרטיזן בלגרד	32	16	16	62
12	ארמאני מילאנו	32	16	16	-40
13	ז`לגיריס	32	14	18	-37
14	באסקוניה	32	13	19	-49
15	וילרבאן	32	13	19	-116
16	מכבי תל אביב	32	10	22	-128
17	וירטוס בולוניה	32	8	24	-167
18	אלבה ברלין	32	5	27	-411

מכבי ת"א נולדה מחדש: ההתפתחות של עודד קטש

למרות ההפסד הצהוב לפנאתינייקוס, המשחק העיד על כך שהמאמן מסתכל לתוך הסגל ומשנה את השיטה שלו. משני המשחקים מול הירוקים ועד שירת הברבור של ג'ייק כהן, קרמר מסכם