להפועל ירושלים אין את הפריבילגיה להתעכב ולהתאבל על ההפסד לאיגוקאה אמש (שלישי), מכיוון שכבר מחר היא תשחק נגד היריבה הבוסנית שוב. אבל המשחק אתמול הדליק כמה נורות אזהרה מהבהבות עבור הקבוצה של עודד קטש, שלמרות שהופיעה לראשונה העונה בסגל מלא לחלוטין, נתנה הופעה רעה נגד קבוצה נחותה ממנה בהרבה.
הפסד נוסף מחר וירושלים תהיה בצרות צרורות בכל הנוגע לסיכוי להעפיל לשלב הבא בליגת האלופות של פיב"א. החבורה מהבירה עדיין תלויה בעצמה, ואם תנצח בכל שלושת המשחקים שנותרו - איגוקאה, טורק טלקום בבית ולימוז' בחוץ - היא תעפיל לטופ 16. אלא שהפסד מחר יכניס את האדומים למצב של תלות בתוצאות נוספות בבית, ובתרחיש הגרוע ביותר - כישלון חרוץ ואי העפלה לשלב הבא.
זה אולי יישמע מפתיע, אבל דווקא כשירושלים הייתה קצרה יותר בסגל, היא נראתה טוב יותר, לעומת אמש, כשלקטש היה סגל מלא, כולל חזרה מפתיעה של מלקולם היל היישר לחמישייה. היל נראה לא מחובר ורשם מינוס 12 כשהוא על המגרש (19 דקות). אלא שאת הנזק הגדול ביותר גרם דווקא כריס קרמר, עם 2 נקודות בודדות ו-0 מ-8 מהשדה, איבודים ובחירת זריקות קטסטרופלית. היחידי שהופיע לעבודה היה סולימן בריימו, שקלע 29 מתוך ה-73 של ירושלים, וגם ג'ייקובן בראון שנראה טוב יותר לעומת משחק הגביע נגד אילת לא הספיק כדי למנוע את ההפסד המביך.
המאמן עודד קטש אמר בסיום: "כמובן שאנחנו מאוכזבים. את המשחק הזה הפסדנו בהתקפה, יותר מדי שחקנים היו ביום לא טוב וקלעו באחוזים מזעזעים. זה התחיל הרבע הראשון וזה נתן להם ביטחון. התוצאה הזאת שמה עלינו הרבה מאוד לחץ לקראת המשחק מחר וזה הופך אותו למשחק חובה. אנחנו לא יכולים לשלוט על כך שכדורים לא נכנסים, אני מאמין שכמות כזו של שחקנים שלא פגעו זה דבר חד פעמי. השחקנים מבינים את המשמעות, צריך להרגיע אותם ולהראות המון אופי במשחק מחר".
ברקע ההפסד, ובמיוחד אם ירושלים תחזור עם שני הפסדים, הדבר יפנה אצבע מאשימה למקבלי ההחלטות שהסכימו לוותר על הביתיות כדי, בין היתר, להגיע לבוסניה בטיסה פרטית. ירושלים לא הפסידה משחק במסגרת אירופית בארנה כבר שנתיים, מאז ה-11 בדצמבר 2018 (לאא"ק אתונה). אמנם עדיין אין כניסה לקהל, אבל אם הוויתור על הביתיות באחד המשחקים נגד איגוקאה יעלה למועדון באי העפלה, זו תהיה אשמה ואחריות בלעדית של מי שקיבל את ההחלטה.
ירושלים תנקום במשחק השני? (FIBA)