כבר כמעט שנה שדיוויד בלאט מחפש את האתגר הבא בקריירה שלו. הוא הודיע על פרישה מאימון, מונה ליועץ מקצועי בניו יורק ניקס ואפילו רכש מניות של קבוצה בצ'כיה - אבל במקביל, בכל יום מחדש, הוא מתמודד עם אתגר גדול הרבה יותר: חיי היום-יום עם טרשת נפוצה.
כחלק מ"אימוץ" המחלה ונסיונות ההתמודדות, בלאט, אולי בניגוד לרבים אחרים שסובלים ממחלה דומה, החליט להסתכל לה בלבן של העיניים. והבוקר (ראשון), הוא סיפר כיצד הוא עושה זאת בראיון חושפני לתקשורת היוונית.
"הקושי הזה הוא לא משהו שאפשר להסתיר", סיפר בלאט, שנמצא בימים אלה בארה"ב. "אתה צריך להסתכל למחלה בעיניים, לתקשר איתה, ללמוד אותה ולאפשר לאחרים לעזור לך. אתה מתמודד עם המצב הנפשי שלך, היה לי קושי מנטלי גדול. הייתי צריך לקבל את זה שלא אחזור לאמן, את הטיפולים, הבדלים בין מי שהייתי למי שאני עכשיו".
"המחלה הזו תלויה בהרבה דברים", המשיך בלאט ופירט. "היכולת המנטלית והרגשית שלך, הקושי הטבעי בדברים הכי קטנים ובעיקר התשוקה שלך. צריך לדעת לקבל את העצה הנכונה ולהכיר בכך שחייך השתנו. צריך לחיות עם זה, אבל בצורה הכי טובה שאפשר. בעולם הספורט, שום דבר לא בטוח. אתה קם בבוקר, מנסה להיות הכי טוב שאתה יכול להיות, לעבוד קשה, לשמור על מצב רוח ולא לוותר - וזה בדיוק מה שצריך עם המחלה. אתה צריך לגלות את הגרסה הכי טובה שלך".
"בדיוק כפי שקרה לי בפעם הראשונה שגיליתי, אני עדיין זוכר את זה", הוסיף אלוף אירופה עם מכבי ת"א בעבר. "היה לי מזל שמצאתי רופאים טובים, הייתי ביוון, באולימפיאקוס. הדבר הראשון שעבר במוחי זה שאני לא יודע הרבה, רציתי לדעת, להקשיב למה שאומרים לי על התהליך שמצפה לי".
בלאט. רצה לדעת הכל (Getty Images)
"הכדורסל היה ועודנו כל חיי", הוסיף בלאט. "הייתי על הספסל במשך 30 שנה, אבל אני כבר לא יכול לעשות זאת. פרשתי. עמדת המאמן דורשת יכולת תנועה כמעט כל הזמן, וזה קשה לי עכשיו. בחרתי לשתף את הידע שלי בדרך אחרת, בניהול או בייעוץ, באמצעות ימי עיון ונאומים ובבנייה ופיתוח קבוצות. כדורסל זה לא רק אימון".
"החברים והמשפחה מאוד תומכים. מהרגע בו בישרתי על מה שאני מתמודד איתו, קיבלתי המון שיחות. בהתחלה רציתי לעזור לאחרים, לעורר השראה. לא ידעתי שיש שוני בין חולה לחולה, אבל דרשתי לגלות. כל מי שנמצא במצב כזה, פסיכולוגית ופיזית, צריך לעזור לו למצוא את העזרה הנכונה".
"אני אפילו לא יודע מתי המחלה התחילה אצלי" אמר המאמן הישראלי שהגיע לגמר ה-NBA. "הרופאים לא בטוחים, יכול להיות שזה קרה לפני שלוש או ארבע שנים. עד מרץ בשנה שעברה, לא הרגשתי כלום. המחלה התגלתה אצלי בשלב מאוחר. זו הייתה הפתעה גדולה, כי טרשת נפוצה אופיינית בגילים צעירים יותר. הרגשתי חולשה ברגליים ובגלל זה נותחתי באגן. זה היה אמור לפתור את הבעיה, אבל אחרי שבעה או שמונה חדשים היא חזרה. לא הרגשתי שיפור של ממש, והכאבים רק הלכו והתחזקו. התקשיתי ללכת".
הרבה פעמים שאלתי את עצמי, 'למה אני'?, אבל מהר מאוד הבנתי שזה בזבוז זמן ואנרגיה. גם אם אמצא תשובה לשאלה הזו, היא לא תעזור לי. המסר שלי? אל תוותרו לעולם, תמצאו את הגרסה הטובה ביותר שלכם. זה לא יהיה קל, אבל אל תרימו ידיים. תעריכו את הדברים הטובים בחיים. ואני? כל כך הרבה שנים אני מנסה לבפוך אחרים לטובים יותר - שחקנים, מאמנים, קבוצות - עכשיו הגיע תורי".
"לא קל לי, ממש לא קל", סיכם בלאט. "קשה לי להתנועע בחופשיות, אפילו בתוך הבית שלי. השרירים מתעייפים מהר מאוד. אני נאבק כדי ללכת ולשחות, לשמור על אורח חיים ספורטיבי. אני שומר על סדר היום שהרופאים המליצו לי עליו, ומשתדל לראות את הטוב גם בתוך הקושי הגדול הזה".