"אני ממש חושבת שאף אחד לא יכול לבקר אף ניצול שואה", אמרה רינת קליין כשהתראיינה לערוץ הספורט לפני כשלוש שנים. אביה, רלף קליין ז"ל, היה מגדולי מאמני הכדורסל הישראלים הגדולים בכל הזמנים, ועם החלטה מקצועית אחת שלקח בשנת 1984 הוא הביא על עצמו גל ביקורות אדיר.
סיפור חייו של קליין מתחיל בשנת 1931 בברלין, שם הוא נולד. עם התפשטות השנאה ליהודים בגרמניה תחת המשטר הנאצי עברה משפחתו להונגריה, שם הוא הסתתר במהלך מלחמת העולם השנייה יחד עם אימו ואחיו בביתו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג ובהמשך גם שרד בגטו בודפשט.
אביו רודולף ואחותו רות נתפסו על ידי הצבא הגרמני ונשלחו לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצח אב המשפחה. עם אחותו, רלף קליין ויתר המשפחה התאחדו אחרי סיום המלחמה ובשנת 1951 הוא עלה לישראל והתגייס לצבא.
קליין, שהחל לשחק כדורסל עוד בהונגריה לאחר המלחמה, שיחק במכבי תל אביב בשנות החמישים והשישים במקביל לייצוג נבחרת ישראל ולאחר פרישתו עבר לקווים. במהלך קריירת האימון הארוכה שלו ישנם שני הישגים זכורים במיוחד שעליהם הוא היה חתום. הראשון - אליפות אירופה ראשונה לקבוצה ישראלית עם מכבי תל אביב ב-1977. והשני - זכייה במדליית כסף באליפות אירופה לנבחרות ב-1979 יחד עם נבחרת ישראל (הישג השיא עד היום).
בעשור הבא קליין קיבל הצעת עבודה בגרמניה והפך למאמנה של סאטורן קלן, החלטה שקיבלה ביקורת משל עצמה. בהמשך, הוא קיבל החלטה ששינתה לגמרי את היחס כלפיו בישראל באותם ימים כאשר הסכים לאמן את נבחרת מערב גרמניה. "דודה שלי מאוד כעסה עליו וזה יצר משבר מאוד גדול במשפחה ואנחנו חווינו את זה", סיפרה ביתו של קליין.
הכעס הגדול לא הגיע רק מתוך משפחתו של קליין. המקרה המדובר הסעיר את המדינה - ממאמרי ביקורת קשים ונוקבים של עיתונאים וקולגות ועד לדיון בכנסת, לא פחות. "אני לא הרגשתי שיש למישהו את הזכות לבקר אותו, גם לא ליהושע רוזין הגדול", טענה רינת קליין.
"אבא לקח את ההחלטה הנכונה עבורו וחטף על הראש. הוא מאוד אהב את גרמניה והביקורות הפריעו לו. הוא היה בקונפליקט גדול כי מצד אחד הוא כעס ושנא אותם על מה שהיה ומצד שני הוא נולד שם ואהב את מזג האוויר, את האוכל ואת התרבות".
בצל הביקורות הקשות שחטף, אחת מיריבותיה של נבחרת מערב גרמניה בטורניר הקדם אולימפי 1984 הייתה ישראל. בראיון שערך במהלך המשחקים הוא סיפר כי "בישראל קראו לי בוגד". למזלו, המשחק מול הנבחרת הישראלית היה חסר חשיבות ולכן הוא נתן לעוזרו לאמן במקומו.
בסופו של דבר קליין הוביל את נבחרת מערב גרמניה, שעד לאותם ימים נחשבה לנבחרת חלשה, להישג שיא כאשר לקח אותה עד לשלב רבע גמר הטורניר האולימפי, שם הוא רשם הפסד מכובד מול מייקל ג'ורדן וארה"ב.
למרות עוד הישג מרשים על מגרש הכדורסל, מבחינתו הניצחון האמיתי היה בכלל עצם ההגעה למעמד של מאמן נבחרת גרמניה. "אבא אמר שמבחינתו זה היה הניצחון שלו - העובדה שגרמניה מזמינה אותו, ניצול שואה, שגדל שם וסולק משם בבושת פנים. הילד שאבא שלו נרצח בשואה, והוא כל כך סבל שם, הוזמן להיות מאמן נבחרת גרמניה. זו הייתה הדרך שלו לניצחון".