מאז המסע המופלא של הנבחרת ב-2009, שהגיע לשיאו עם ניצחון ענק על רוסיה בהיכל נוקיה, בישראל שומעים גביע דייויס וחושבים רק על הבית העליון. השנה ההיסטורית ההיא הסתיימה עם הפסד צפוי לספרד בחצי הגמר, ומאז השחקנים של אייל רן חולמים לחזור לבמה המרכזית. ביום שישי הבא הנבחרת תתארח אצל יפן במפגש שהמנצחת בו תזכה בכרטיס לבית העליון. אם המשימה תושלם יהיה אפשר שוב לחלום בגדול.
נבחרת יפן היא יריבה שעל הנייר עדיפה על ישראל. הטניסאי הבכיר שלה הוא קיי נישיקורי, המדורג 18 בעולם. והשנה עשה קפיצה גדולה מאוד. בינואר הוא רשם את השיג השיא שלו בגראנד סלאם, עם הופעה ברבע הגמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה.
"כל משחק של הנבחרת הוא מאוד חשוב לנו, והפעם זה על מקום בבית העליון", אמר יוני ארליך במסיבת העיתונאים, "חוויתם את זה איתנו בשנים האחרונות. זה מאוד מרגש עבורנו לנסוע ליפן. זה קצת רחוק, אבל אלה חיי הטניסאים. אנחנו כבר מחכים להגיע לשם ולהתכונן. ברור שהתאכזבנו בלונדון, כי הגענו בכושר טוב, אבל לפעמים דברים לא הולכים לפי הציפיות והתכניות".
"יש איזו אווירה כזאת שכאילו אנחנו נוסעים ליפן לטיול וכדי להפסיד. אנחנו נוסעים במטרה לנצח", הוסיף אנדי רם, "יוני ואני צריכים להביא את הנקודה בזוגות. ביחידים הם פייבוריטיים, אבל דודי הוא חיית דייויס ואני מאמין שהוא יכול להביא את הניצחון. גם אמיר יכול לנצח כי בדייויס הוא משחק הרבה יותר טוב מאשר בסבב. לפי הדירוגים היפנים יותר טובים מאיתנו, אבל אני בטוח שאפשר לנצח ולחזור על השנים היפות. אני מקווה שהקהל שם הוא יותר יפני, יותר עדין, ולא כמו ברמת השרון. עדיין לא יצא לנו לשחק בדייויס באסיה, אז יהיה מעניין".
ומה עם העתיד הקרוב? המילה פרישה מתחילה לעלות על פני השטח, אבל בינתיים אנדיוני ממשיכים קדימה. רם: "אנחנו חושבים על השאלה הזאת 'עד מתי?' אבל בינתיים אני נהנה. זה לא קל להיות בחו"ל כל כך הרבה בלי המשפחה. כל עוד אנחנו מתמודדים ברמות הגבוהות ומרגישים שאפשר לזכות בטורנירים גדולים אז נמשיך. כשהילדים אומרים 'אבא אני מתגעגע' זה מאוד קשה. עכשיו אנחנו בתקופה לא קלה, אנחנו קצת מבולבלים, נכנסים הרבה לתחרויות קטנות. אבל כל עוד אני נהנה, וכרגע אני מאוד נהנה, אני אמשיך לעשות את זה".