אמריקה מחכה לה: הרגע הגדול של קוקו גוף

לא צריך להיות מומחה גדול, כדי להבין שעולם הטניס עובר שינוי. בצד של הגברים, ה"טריו" ששלט בענף במשך שני העשורים האחרונים - שכלל את הטנורים רוג'ר פדרר (שפרש), רפאל נדאל (שיותר פצוע מבריא) ונובאק ג'וקוביץ' (שעדיין חי, בועט ועושה מסיבות הדבקה בסרביה) - הולך ונסוג. והענף מחפש לעצמו גיבורים חדשים, כשהשם הבולט הוא כמובן קרלוס אלקראס - שהקיץ זכה בווימבלדון, ומסומן להיות הדבר הגדול הבא, גם אחרי ש"נולה" יפנה את דרכו.

בצד של הנשים, ככה נדמה, הוואקום אפילו גדול יותר. גם שם היו שתי ענקיות ששלטו בענף ללא עוררין - ונוס וסרינה וויליאמס, כשהדגש הוא על האחרונה. סרינה אמנם עוד משחקת פה ושם, אבל לא ממש איתנו. מאז הזכייה האחרונה שלה בווימבלדון ב-2016, היו בטורניר הבריטי שבע זוכות שונות. יש תחושה שכאשר ונוס רשמית כבר לא טניסאית, וסרינה בדרך לפרישה המרגשת מצידה (כספורטאית אדירה) - הטניס הנשי משווע לגיבורה חדשה. מישהי ששוב תכבוש את הענף.

ומזה כבר כמה שנים, ששם אחד מסעיר את שוחרי הטניס - כשמדובר בנערה בת 19. קוראים לה קורי "קוקו" גוף, ולא מעט אנשים משוכנעים שהיא הדבר הבא. אם להשתמש במטאפורה מתחילת הטקסט, לאלקראס היה את "רגע ההתגלות שלו" - הזכייה בווימבלדון. עכשיו, מול הקהל הביתי באליפות ארצות הברית הפתוחה, גוף תקווה סוף סוף להשיג את מה שעדיין אין לה: תואר גרנד סלאם ראשון בקריירה. אז רגע לפני שהיא תשחק מול ארינה סבאלנקה, הגיע הזמן לצלול לסיפור של "קוקו" - האישה שהטניס האמריקאי מחכה לה.

גוף נולדה ב-13 במרץ 2004 (הנה הרגע שבו אתם ממש מרגישים זקנים), בדלריי ביץ' שבפלורידה. בניגוד ללא מעט ספורטאים גדולים מהקהילה השחורה (למשל, צמד הוויליאמסיות) - אין כאן רקע קשה במיוחד, שעליו היא היתה צריכה להתגבר. מה שכן היה ברקע שלה, הוא אהבה עצומה לספורט. אמא שלה, קנדי, היתה אתלטית שהתאמנה והשתתפה בתחרויות במכללת פלורידה סטייט. אבא שלה, קורי (שעל שמו היא קרויה), היה כדורסלן במכללת ג'ורג'יה סטייט - שבדמיון מסוים לריצ'רד וויליאמס האייקוני, עזב את עבודתו בעולם הרפואה - והקדיש את חייו למען בתו. עד היום, הוא משמש כאחד מהמאמנים שלה. אפילו סבא שלה, אדי "רד" אודום, היה שחקן בייסבול אגדי.

קורי החלה לשחק טניס כבר כשהיתה בת שש. כבר בגיל עשר, היא טסה לצרפת כדי להתאמן אצל מי שהיה מאמנה של סרינה וויליאמס - פטריק מוראטוגלו, באקדמיה יחד עם כשרונות צעירים אחרים - וכבר אז, היא נתפסה בתור כישרון יוצא דופן. היא שברה את השיא בתור הפינליסטית הכי צעירה באליפות ארה"ב הפתוחה לנערים, ובגיל 14 בלבד כבר החליטה לעבור לקריירה מקצוענית - בדומה לסרינה, שעשתה זאת ב-1995. ואז, הגיע הרגע שהפך אותה לשם מוכר בכל העולם.

ב-12 בדצמבר, 2019, "קוקו" הדהימה את העולם - בפעם הראשונה שבה היא התמודדה בטורניר ווימבלדון, היא הצליחה לנצח אגדה - את ונוס וויליאמס, כשהיא בת 39, בשתי מערכות - 4:6, 4:6. גוף היתה בת 15 בלבד, וכבר נמצאה - במידה רבה - על גג העולם. "הייתי צריכה להזכיר לעצמי להישאר רגועה במהלך המשחק", היא סיפרה לימים, "אף פעם לא שיחקתי במגרש כל כך גדול. הייתי צריכה להיזכר כמה הקווים הם בדיוק כמו במגרשים שבהם שיחקתי. כשנגמר המשחק, לחצנו ידיים והיא איחלה הצלחה, אמרתי לה 'תודה על מה שעשית'. לא הייתי כאן בלעדיה".

אבל כאן, בדיוק, הגיעו הקשיים - בהמשך אותו הקיץ, באליפות ארצות הברית הפתוחה, גוף הגיעה עד לסיבוב השלישי - אבל אז חוותה הפסד כואב לנעמי אוסקה, שניחמה אותה בסיום בג'נטלמניות אופיינית. בקיץ 2021, היא היתה אמורה להשתתף באולימפיאדת טוקיו, אבל נמצאה חיובית בבדיקת קורונה - ופספסה את ההזדמנות. בשנת 2022, גוף הגיעה עד למשחק הגמר ברולאן גארוס - אבל שם נעצרה על ידי איגה שביונטק החזקה מפולין. 2023, היא ידעה, תהיה חייבת להיות שנת התעצמות.

וכאן, נכנסו לתמונה שני מאמנים חדשים שמונו השנה: הראשון הוא פרה ריבה, מאמן ספרדי (שהיה גם שחקן בעברו), והשני - והמשמעותי מכולם - הוא בראד גילברט. גם גילברט היה בעברו שחקן טניס, אבל את עיקר תהילתו השיג כמאמן - וספציפית, כמאמן של טניסאי העבר הגדול אנדרה אגאסי. שש משמונה זכיות הגרנד סלאם של אגאסי הושגו כאשר גילברט היה המאמן. אחר כך, היהודי שהיום כבר בן 62, אימן שמות גדולים כמו אנדי רודיק, אנדי מארי וקיי נישיקורי.

וייתכן מאוד שגילברט היה החוליה החסרה, כי מאז שהחל לעבוד איתה - גוף הצליחה סוף סוף לזכות בתארים. לא מזמן, היא זכתה בטורניר וושינגטון - אחרי שניצחה בגמר את מריה סקארי. ההישגים שלה השתפרו מאוד, וכעת נראית שהיא סוף סוף בשלה כדי לעשות את הצעד הנוסף.

גוף היא טניסאית שכיף לראות, גם אם אתם לא מעריצי טניס גדולים. בעיקר, בניגוד להרבה ספורטאים בגילאים האלה, היא מצליחה להיות גם מאוד מאוד חזקה - דבר שמרגישים היטב בחבטות האדירות שלה. גם את הבגרות אפשר להרגיש היטב - למרות הגיל הצעיר, היא מצליחה לשלוט במשחקים ולהישאר דומיננטית. לפעמים, כשאתה צופה בה, אתה צריך להזכיר לעצמך שהיא רק בת 19.

הסיפור של גוף רחוק מלהיות קלישאה. היא לא גדלה בשכונה קשה, היא לא היתה צריכה להתגבר על מכשולים חיצוניים, גם צבע עורה לא ממש הפריע לה בדרך. היא ספורטאית טובה, שידעה שהיא טובה מגיל צעיר, ופשוט הולכת במסלול הזה - בקו ישר. הקשיים והנפילות בדרך הם טבעיים, אבל נדמה שגם לספקנים ברור שבעוד מספר שנים - היא פשוט תהיה הגדולה ביותר.

וזה לא רק בטניס - אמריקה משוועת לגיבורים חדשים משלה. לאט לאט, הספורטאים האייקוניים שסימלו הצלחה בארצות הברית - אנשים כמו לברון ג'יימס או טום בריידי - נסוגים, ויש חיפוש גדול אחר כוכב אמריקאי שיספק השראה, שייתן לאמריקה שוב את האמונה שהיא הגדולה ביותר. עכשיו, במגרש על שם ארתור אש, מול הקהל הביתי והסוחף - "קוקו" גוף תנסה לרשום את שמה בתור הדבר הגדול הבא.

הזמן הוא עכשיו.