חודש מרץ 2020 ללא ספק ייכנס להיסטוריה. לראשונה מזה הרבה שנים, העולם מילולית עצר. התפרצות נגיף הקורונה וההידבקות ההמונית, קטעו את מרקם החיים באופן שלא פשוט יהיה לחבר מחדש. ולצד כל הטרגדיות האמיתיות, גם עולם הספורט עצר מלכת. ואל ייקל בכך הדבר, כי מדובר בתקדים משמעותי: כדי לחזור לפעם האחרונה שבה אירועים כמו האולימפיאדה, או אליפות העולם בכדורגל, בוטלו צריך לחזור הרבה אחורה. לתקופת מלחמת העולם השנייה.
אולימפיאדות
מאז סוף המאה ה-19, רק שלוש פעמים לא התקיימו משחקים אולימפיים בכלל, וזאת בשל שתי מלחמות עולם: הראשונה ב-1916. ברלין היתה אמורה לארח את המשחקים, ואף נערך טקס חגיגי ב-1913 בו הופרחו 10,000 יונים לאוויר; אבל השלום לא בדיוק פרץ. שנה אח"כ החלה מלחמת העולם הראשונה, והמשחקים בוטלו.
ברלין היתה במוקד בדיוק עשרים שנה אח"כ, כשלמרות עליית המשטר הנאצי, המשחקים התקיימו כסדרם ב-1936. ארבע שנים אח"כ, אנחנו נכנסים כבר אל מלחמת העולם השנייה: המשחקים שהיו אמורים להיערך בטוקיו, תחת מאמץ הועברו להלסינקי, אך בסופו של דבר לא התקיימו. הוועד האולימפי החל להשהות כל פעילות עד סיום המלחמה ב-1945, כולל המשחקים שהיו אמורים להיערך בלונדון ב-1944.
עם זאת, אולימפיאדה אחת בכל זאת נערכה באותו קיץ: אסירי מלחמה פולנים קיבלו אישור מיוחד מהכובש הגרמני לנהל "אולימפיאדת אסירים", שנערכה בין יולי לאוגוסט 44'. האירועים הוגדרו אחר כך כסמל לרוח האולימפית, שבכל זאת הצליחה להתגבר על זוועות המלחמה. ב-29 ביולי 1948, לונדון אירחה את טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים ה-14, והעולם חזר לסורו.
כשהספורט חזר. טקס הפתיחה של לונדון 1948 (getty)
גביע העולם בכדורגל
מלחמות העולם ייצרו הפסקה של 12 שנה בקיומם של המונדיאלים: בין האליפות שנערכה ב-1938 בפאריס (והסתיימה בזכייה של הנבחרת המקומית), ועד מונדיאל 50' בברזיל. מה קרה בדרך? ע"פ חוקי פיפ"א, בד"כ המארחת של הטורניר נבחרת שלוש שנים לפני שהוא נערך; זהות המדינה שבשטחה יתקיים המונדיאל ב-1942 לא נקבעה מעולם.
ארבע שנים אחר כך, נעשה ניסיון אמיתי מצד הארגון שמנהל את הכדורגל לקיים בכל זאת את גביע העולם כסדרו, שנה לאחר תום מלחמת העולם. אלא שלאור ההרס הרב שנותר בלא מעט מדינות, פשוט לא נותרה מדינה שתוכל לארח טורניר בסדר גודל שכזה.
אגב, בקיץ 46' כן נערכה אליפות כדורגל בדרום אמריקה, וארגנטינה הצליחה לזכות בה אחרי ניצחון על ברזיל בגמר. רק ב-1950, כאמור, אליפות העולם בכדורגל התקיימה שוב כסדרה.
אליפות אירופה בכדורגל לא תיערך כסדרה, לראשונה אי פעם (getty)
גביע ההוקי שהופסק בגלל מגפה
עד כאן ההתעסקות במלחמות. אבל כדי לחזור למצב שבו תחרות ספורטיבית הופסקה בגלל אירוע בריאותי המוני, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה. לשנה שבה השפעת הספרדית הפסיקה את ליגת ההוקי האמריקנית.
1919. סדרת הגמר של "גביע סטנלי" נערכת בין המונטריאל קנדיינס (נציגת ה-NHL) לסיאטל מטרופוליטנס (נציגת ה-PCHA, הליגה המתחרה). באותם ימים, כל הסדרה התקיימה באותו אולם, אז בסיאטל, והסדרה התייצבה במצב של 2:2. אלא שאז, הגיעה השפעת הספרדית.
למרות שהשפעת הגיעה לארה"ב כבר שנה קודם, הסדרה התקיימה כסדרה, אבל ממש ביום המשחק המכריע, ב-1 באפריל 19', שחקנים משתי הקבוצות נדבקו בשפעת, והאירוע פשוט לא התקיים. כעת נותרה השאלה: מה עושים עם הגביע? ג'ורג' קנדי, המאמן של מונטריאול, החליט לוותר על התואר לטובת סיאטל. אלא שפיט מולדון סירב לקבל אותו, בטענה שלא היה מוכן לזכות בתואר, רק בשל מחלת השחקנים היריבים.
כעבור ארבעה ימים, ג'ו הול, אחד משחקניה של מונטריאול, מת כתוצאה מהשפעת. גם קנדי, שגילה אצילות ורוחב לב, סבל מהמחלה בעצמו, ונפטר מסיבוכים של השפעת כמה שנים אחר כך. גביע סטנלי לעונת 1919 מעולם לא הוענק. עד היום, הוא עומד מיותם, ללא זוכה.
הספורט העולמי עומד בפני דילמה אמיתית באשר לחידוש המשחקים, האם ומתי. הדוגמא של ההוקי האמריקני היא קצת מטעה, יש להודות: שם, היה מדובר רק במשחק אחד, ובשתי קבוצות שנפגעו מהאירוע ישירות - ברמה הכי בסיסית, לא היו ספורטאים בריאים שיכולים לקיים את התחרות. אבל אם הוא מלמד איזשהו לקח, הרי שרוח הספורט מחייבת הכרעה אנושית. את קו הסיום, גם אם מדובר בקו השער, צריך לחצות אדם, ולא החלטה מנהלתית.
זה הלקח שמשאירה לנו ההיסטוריה. לאן ניקח את זה מכאן? זה רק בידיים שלנו.
(תודה מיוחדת לשני גבריאלי)