הנבחרת הפראלימפית בחתירה אקדמית תצא הלילה (בין רביעי לחמישי) בטיסה לטוקיו וזה הזמן לספר לכם על אחד מחותרי הנבחרת, שהוא במקרה גם חבר קרוב לספסל הלימודים בפיזיותרפיה, ברק חצור (בכובע הלבן ההפוך). לברק יש סיפור מדהים ומעורר השראה שכל ספורטאי וכל פצוע צריך לשמוע (או לקרוא). בשנת 2006, ממש לפני מלחמת לבנון השניה שירת ברק בפלחה"ן צנחנים. במהלך מעצר בג'נין הופעל לעבר רכבו של ברק מטען. ברכב היו 8 לוחמים. ברק נפצע בינוני ועוד לוחם נפצע קל, שאר הלוחמים לא נפגעו פיזית.
לאחר הפינוי ברק התעורר בבית חולים העמק בעפולה מגובס בשתי רגליו וחבוש בידיו. משם הועבר לרמב"ם ואת השיקום עבר בתל השומר. חצור נפצע בצורה בינונית. שבר פתוח בשוק (כאשר העצמות השבורות חודרות את העור), שברים מרובים בכפות הרגליים, פגיעות נרחבות ברצועות הקרסול, בגיד האכילס ובשרירים והעצבים של הרגליים. במהלך השיקום בתל השומר ברק למד מחדש ללכת, לזוז ולהפעיל את הגוף בהתאם למצב החדש שנכפה עליו. לאחר חודשיים שוחרר מתל השומר. הפצועים המרובים שהגיעו ממלחמת לבנון השניה הכבידו על מחלקות השיקום וחצור המשיך את השיקום בבית הלוחם בחיפה.
וכאן מתחילה הייחודיות של ברק. 3 חודשים בלבד לאחר הפציעה חצור כבר שיחק כדורסל כיסאות גלגלים (כ"ג), בעודו עוד בשיקום. כששאלתי אותו לגבי מהירות כניסתו לענף הסביר: "השלמתי מהר מאוד עם הפציעה. הבנתי שזה המצב עכשיו והכדורסל יהיה לי חלק מהשיקום".
בהמשך מספר ברק שניסה גם שחיה, פינג פונג, טניס, בדמינגטון, חץ וקשת ועוד אך בגלל עברו בכדורסל, נמשך לענף. ולברק היה את זה. לאחר פחות משנה כבר זומן לנבחרות הצעירות ובהמשך גם לנבחרת הבוגרת. חצור מספר על חלום של כל ספורטאי, לייצג את המדינה: "מגיל צעיר רציתי לראות את השם שלי על החולצה מאחור לצד הדגל, והכדורסל נתן לי את זה". ואחרי שהצליח במשימה הראשונה, ברק פנה לשניה, אולימפיאדה.
"נבחרת הכדורסל לא הייתה מספיק טובה להגיע לשם" מספר חצור, "התחרינו נגד ספורטאים מקצועיים, הכדורסל זה העבודה שלהם". תגמול כדורסל כ"ג בארץ לא נותן אופציה באמת להתמקצע, אלא רק לשחק כתחביב. אבל אז הגיע המפנה. בשנת 2014 פנתה אל ברק לימור גולדברג שהתמקצעה באיתור ספורטאים בענפים הפראלימפים והציעה לו להצטרף לנבחרת חתירה המתגבשת בארץ. במשך שנתיים ברק התאמן בקבוצה החדשה במטרה להיכנס כבר לאולימפיאדת ריו 2016, אך נבחרתו פספסה ב-3 שניות את קריטריון הכניסה.
לטוקיו הם כבר הגיעו מוכנים. הנבחרת המורכבת מברק, מרלינה מילר ההגאית, אחיה קליין, סימונה גורן ומיכל פיינבלט סיימה 6 בעולם בתחרות המכריעה והשיגה את הקריטריון. על הדרך הם נכנסו לסגל הכסף של הוועד הפראלימפי (מקומות 4-8 בעולם). בענף החתירה סיווג הסירה מחולק לפי רמת הנכות והיכולת לתפקד בסירה. כאשר כל מגבלה מקבלת דירוג מסויים. בשקלול כל המגבלות מוחלט לאיזו סירה הספורטאי מתאים. נבחרתו של ברק מתחרה בקטגוריה של מוגבלות הנמוכה מתוך 3- אנשים היכולים לחתור בסירה רגילה אך עם מגבלות אורטופדיות קלות או מגבלת ראיה.
כיום, ברק סובל ממגבלות תנועה בכפות הרגליים, הקרסוליים והבהונות והפרעות תחושתיות ומוטוריות בגפיים תחתונות. ברק ספורטאי לכל דבר, שגרת האימונים שלו כוללת כ-10 אימונים בשבוע (יותר מכדורגלן בליגת העל)! חצור קם בחמש בבוקר לאימון חתירה בירקון, ממשיך משם לעבודה במכון הפיזיותרפיה של קופת חולים מאוחדת בבת ים ואחה"צ מבצע עוד אימון כח. בנוסף, נבחרתו נוסעת למחנות אימונים ותחרויות בחו"ל. ברק מתאמן ביום יום כמו ספורטאי מקצועי (ואף יותר מרובם) ועוד צריך לקיים את עצמו בעבודה קבועה.
אבל ברק לא מתלונן, הוא מאוהב בספורט הפראלימפי: "הפציעה בעצם פתחה לי פתח שלא הייתי מקבל. הזדמנות שכל ספורטאי חולם עליה, להגיע לאולימפיאדה". הסיפור של ברק מעורר השראה לכל ספורטאי ופצועים בפרט. ההשלמה והפקת המירב ממצב נתון מדהים אותי. ברק אדם אופטימי ושמח ולמרות שבלימודים לא נכח הרבה, הכרתי ספורטאי מצטיין ואדם מרגש ומקסים שיודע למצוא את הטוב בכל דבר. בהצלחה לנבחרת!
לעמוד הפייסבוק של יונתן קריא, "פיזיותרפיה וספורט", לחצו כאן