מחזיקות מעמד

המפתיעה: הפועל ירושלים - 1995/6
התוצאה בגמר: 65:67 על מכבי תל אביב.
5,000 אוהדים שהגיעו להיכל נוקיה (שנקרא אז עוד יד אליהו) האמינו כבר מהרגע הראשון שהערב הזה הולך להיות אדום. מהצד השני של המגרש, אפשר היה למצוא קבוצה של כוכבים תחת שרביטו של צביקה שרף, אבל לעדי גורדון זה ממש לא הזיז. כל הצבא האדום הגיע למשחק הזה לבוש בחולצות עם הסלוגן שהגה הקפטן הירושלמי ("יש בנו אהבה והיא תנצח"), ובאוויר נישא ריח ההפתעה.

ואז, במצב של 65:65, הגיעה ההתקפה האחרונה במשחק. ירושלים ירדה לטיים אאוט, פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין ביקשו ללכת על תרגיל. אבל גורדון הרגיש שזה היום שלו, ושניה לפני שהקבוצה חוזרת לפרקט צעק לעבר המאמנים שלו: "אני רוצה לשחק אוֹפּן". וכן, גורדון עלה למגרש, כל השחקנים זזו הצידה ופינו לו את הבמה. 7 שניות לסיום הוא חדר לסל, עקף את ברד ליף והקפיץ את הכדור מעל טום צ'יימברס ופנימה. 65:67 לירושלים, גביע ראשון לקבוצה מהבירה.

המפתיעה: הפועל גבת/יגור - 1975/6
התוצאה בגמר: 76:90 על הפועל תל אביב.
כן, הייתה קבוצת כזאת פעם. למי שכבר הספיק לשכוח, גבת/יגור הייתה המרענן הרשמי של הכדורסל שלנו באותם ימים, ויש שגם כינו אותה "הקבוצה של הקיבוצים". בשנות ה-70' היא אפילו הפכה להיות קבוצת צמרת בכדורסל הישראלי, עם כוכבים כמו איתמר מרזל, בועז ינאי, גבי טייכנר ובארי שיפמן. שנה קודם לכן גבת/יגור העפילה לגמר גביע המדינה, אבל הפסידה שם, איך לא, למכבי תל אביב. הנקמה הגיעה שנה לאחר מכן, כשהקיבוצניקים הדיחו את מכבי בשמינית הגמר והלכו כל הדרך עד לגביע. בגמר ניצחה גבת/יגור את הפועל תל אביב ביד אליהו והפכה לקבוצה הראשונה מחוץ למדינת תל אביב שזוכה בתואר.

המפתיעה: בני הרצליה - 1994/5
התוצאה בגמר: 77:88 על הפועל חולון.
נכון, יש שיגידו שמאותו ערב נפלא בהיכל נוקיה הם בעיקר זוכרים את הבקבוקים שעפו לפרקט, המכות של מייק קארטר והתחנונים של נחום מנבר מהאוהדים שלו להירגע, אבל אי אפשר לקחת מהקבוצה של השרון את ההישג הגדול שלה מאותה עונה. אותה בני הרצליה רק עלתה לליגה הראשונה ב-1992. בעונת הזכיה שלה בגביע היא הדיחה בחצי הגמר את מכבי תל אביב הגדולה ואת המלאכה השלימה בגמר עם ניצחון מתוק על הפועל חולון, שהחדיר לפנתיאון של הכדורסל הישראלי שמות כמו אמיר כץ, ג'ון הדסון, קורן אמישה, רותם ארליך, פול תומפסון, מנחם אטלס וכמובן את המנצח על החגיגה, המאמן אפי בירנבוים.

המפתיעה: הפועל חולון - 2008/9
התוצאה בגמר: 68:69 על מכבי חיפה.
עונה אחת אחרי שזכתה באליפות והדהימה את כל המדינה, היה נראה שהקבוצה מאולם הפחים בדרך להתפרקות. אבל אל תספידו אף פעם את חולון. מכבי ת"א עפה יחסית מוקדם מהמפעל, כשהפסידה לעירוני נהריה כבר בשמינית הגמר, ולשמחתה של חולון חיפה עשתה בשבילה את העבודה כשהדיחה את הפועל ירושלים בחצי הגמר עם סל של משה מזרחי בשניה האחרונה. זה היה גמר גדול, מותח וצמוד, אבל על הגביע חתום אדם אחד: ברייאן טולברט, שבפיגור 66:68 הלך עם הכדור בהתקפה האחרונה ובמקום לשלוח את המשחק להארכה, הימר על כל הקופה ודפק שלשה עם הבאזר, שהנחיתה את הגביע בחולון והוציאה מהגרון של השדר עמית הורסקי את הצעקות: "חולוניה מחזיקת הגביע, חולוניה מחזיקת הגביע, אין דברים כאלה". האמת? צודק.

המפתיעה: מכבי תל אביב - 1998/9
התוצאה בגמר: 66:67 על הפועל ירושלים.
אתם בטח מופתעים למצוא את מכבי ת"א ברשימת הזוכות המפתיעות של הגביע, אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: באותה עונה הפועל ירושלים של אפי בירנבוים הייתה פשוט קבוצה טובה יותר ולא סתם סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון עם הפסד אחד בלבד. המשחק היה צמוד והפכפך לאורך כל 40 הדקות והוכרע, כיאה לגביע, על שריקה שנויה במחלוקת של טוד וורניק לעבירה של אייץ' וולדמן על עודד קטש, כשרבים בענף ובאיגוד השופטים טוענים שדווקא קטש היה זה שעשה את העבירה. ה-כוכב של מכבי באותם ימים לא התבלבל, עמד על הקו בקור הרוח האופייני לו וקבר פנימה את שתי זריקות העונשין. שתי נקודות שהביאו גביע מספר 29 לארון הסכו"ם של שמעון מזרחי.