עונת 2004/5, גמר הפיינל פור הצרפתי, 20 אלף צופים באולם בברסי. בצד אחד אפיק נסים, בצד השני מאיר טפירו. אחד משני הישראלים יהיה אלוף צרפת. בסופו של דבר זו היתה שטרסבורג של אפיק שגברה 68:72 על נאנסי של מאיר, ש"הסתפק" בגביע באותה עונה.
15 שנה עברו מאז אותו גמר, מאז אותה העונה. מי יודע מתי, אם בכלל, ניתקל פעם נוספת בסיטואציה כזו: שני ישראלים, ראש בראש, בגמר של אחת מליגות הכדורסל האיכותיות באירופה.
הנהירה לצרפת
ואלה שמות: טפירו, נסים, אורי כהן מינץ, רביב לימונד, ארץ מרקוביץ', משה מזרחי, דייויד בלו, יריב יצקן, עידו קוז'יקרו, גיא קנטור, אור איתן, משה ברנר שיחקו בצרפת - מי יותר ומי פחות - תוסיפו גם את גור שלף, דרור חג'ג', פפי תורג'מן ואיציק אוחנון שעברו בבלגיה בתחילת-אמצע העשור הקודם, וכמובן לא מעט מאמנים ישראלים שיצאו לאירופה, כמו דייויד בלאט, שרון דרוקר, מולי קצורין ואריק שיבק.
התקופה, צריך לציין, היתה תקופה אחרת. החוקים אמנם עוד הבדילו בין בוסמנים לבין זרים אמריקאים, אבל עדיין - המניה של הכדורסל כחול-לבן היתה בצמיחה. מכבי תל אביב בדיוק זכתה פעמיים ביורוליג, הפועל ירושלים הניפה גם גביע יול"ב וגם נבחרת ישראל, חלון הראווה המרכזי, ניפקה אליפות אירופה יוצאת מן הכלל (2003) כשסיימה במקום ה-7.
"השחקן הישראלי היה מאוד מבוקש, קבוצות מאירופה סימנו הרבה שחקנים ישראלים", מספר סוכן השחקנים אבי זילברמן, שהיה אחראי באותן שנים על רוב השחקנים שיצאו לאירופה, בעיקר לצרפת, שם גר שנים רבות. "הפוקוס על השחקנים הישראלים היה בערך כמו הפוקוס על השחקנים הסרבים והקרואטים בעיני לא מעט קבוצות".
אחד הדברים ששיחקו לידיים של השחקנים הישראלים באותן שנים היו החוקים. שחקנים ישראלים נחשבו ל"בוסמן B" - שחקנים אירופיים, שמגיעים ממדינה שלא שייכת לאיחוד האירופי. "היה לנו שוק", נזכר אפיק נסים, ששיחק ארבע עונות בשטרסבורג. "הרגשת שקבוצות ממש מחפשות אותנו, ידעו שיש אצלנו הרבה כשרון, ורק צריך לאתר אותו".
בקיצים של תחילת העשור הקודם 2003 ל-2005 התקיימו מחנות מיוחדים לשחקנים בוסמנים, בבודפשט בהונגריה ובפרנקפורט, כאשר באופן קבוע יצאה משלחת של כדורסלנים ישראלים, כאשר גם מאמנים ישראלים היו מגיעים להתרשם משחקנים אירופאים אחרים. "זה היה המחנה הכי טוב באירופה, ומכל היבשת היו מגיעים מאמנים ומנהלים מקצועיים כדי להתרשם, גם מהשחקנים הישראלים", אומר זילברמן.
טפירו במדי נאנסי. פעם ייצרנו שחקנים לצרפת (GETTY)
אפקט העדר
"הייתי בסך הכל בן 22 והיתה לי עונה ראשונה טובה", נזכר נסים. "עלינו לפלייאוף וזה יצר שם טוב לכדורסל הישראלי. אחרי זה טפירו הגיע וזה העלה עוד יותר את השם של הליגה. הקבוצות ראו תכונות אופי טובות אצלנו, כמו אחריות ועבודה קשה - אז הן חיפשו את טפירו או את אפיק הבא".
"בכל ענף זה ככה, זה דרכו של העולם", ממשיך נסים. "טוני פארקר פתח הרבה דלתות לצרפתים ב-NBA, מאנו ג'ינובילי לארגנטינים. במכבי חיפה חיפשו במשך שנים את 'יעקובו הבא'. ברגע שאני ומאיר היינו טובים, אז היה אפקט עדר וקבוצות עוד יותר התעניינו והבינו שיש בישראל הרבה שחקנים טובים".
אפיק זכה באליפות, טפירו הוכתר ל-MVP של הגביע באותה עונה. "הרגשתי שההצלחה שלהם היתה פרסומת טובה לכדורסל הישראלי", נזכר זילברמן. "נציגי קבוצות מצרפת הגיעו בקדם העונה על מנת לראות שחקנים ישראלים. אני בעצמי נסעתי עם קבוצות כמו הרצליה וחולון לטורנירים בחו"ל, וראית כמה עניין היה בישראלים".
בזה אחר זה נהרו הבחורים בכחול-לבן לצרפת ובלגיה, כאשר חלק מהשחקנים, כמו קוז'יקרו ומרקוביץ', שמסיימים את העונה מוקדם נוסעים לחוזים קצרים של חודש-חודשיים בצרפת. "האמינו בשחקן הישראלים באותם ימים", מסביר זילברמן. "גם כאשר הוחתמו לחוזים קצרים, קבוצות ידעו שהן מביאות שחקנים שאפשר לסמוך עליהם, מבחינת אופי ומקצוענות".
נסים. יצר שם טוב לכדורסל הישראלי (GETTY)
למה לא היום?
אלא שמאז ועד היום השתנו דברים. נכון, גל מקל עושה קריירה אירופית יפה, שון דוסון ביסס את מעמדו בספרד למרות הפציעות וגם רפי מנקו ותומר גינת היו כפסע מלחתום באירופה בעונה הקודמת - אבל באופן כללי, שחקנים ישראלים ממעטים להגיע לליגות הגדולות והעשירות. החוקים השתנו, כבר אין חלוקה לבוסמנים וזרים ברוב הליגות. באיטליה וגרמניה, לדוגמה, לכל קבוצה מותר להחתים שישה זרים - והקבוצות, באופן טבעי, מעדיפות אמריקאים ברוב המקרים.
המיעוט של השחקנים הישראלים, לפחות נכון לעכשיו, בליגות האירופיות - מקשה עוד יותר על יציאה של ישראלים לאירופה.
השאלה היא האם ברמה המקצועית - שחקנים ישראלים פחות מתאימים היום לכדורסל האירופי? "השחקן הישראלי היום הוא פחות דומיננטי מאשר היה פעם מבחינת התפקוד בתוך הקבוצה", אומר מאיר טפירו. "עדיין יש פה ושם שחקנים ישראלים מובילים, אבל לא מספיק כדי שקבוצות אירופיות יילכו עליהם בכל הכוח, כמו שהיה בתקופה שלי".
לאפיק נסים יש הסבר מעניין אחר: "אם אתה שחקן טוב, אז כנראה שאתה תעדיף את אחת קבוצות הטובות בארץ. אני הייתי שואל שחקנים למה הם לא מנסים לצאת לאירופה, ענו לי יותר מפעם את - 'רק אם יציעו לי כפול כסף'. הרבה שחקנים מעדיפים להישאר באיזור הנוחות, כי יציאה ראשונה לאירופה היא קשה מכל הבחינות".
"כמו שבזמנו היה טרנד חיובי אז יש גם טרנד שלילי", ממשיך נסים. "הניצוץ הזה, של 'להביא את הדבר הבא מישראל' ירד. זה שילוב של החוקים החדשים ושל העובדה שאין מספיק שחקנים ישראלים בחו"ל, וזה ביצה ותרנגולת. לזה מתווספת העונה שכבר אין בוסמן A ובוסמן B וקבוצות צריכות להחליט אם להביא לדוגמה ישראלי או אמריקאי. בהנחה ששחקן ישראלי טוב, כמו יובל זוסמן לדוגמה, יהיה במכבי תל אביב או בהפועל ירושלים, אז המגמה ברורה".
"אם אתה שחקן טוב, כנראה שתעדיף לשחק בישראל" (GETTY)
ייכנסו לוואקום?
יום אחד המצב המטורלל שאנחנו נמצאים בו היום ייגמר, העולם יחזור, בערך, לקדמותו - ואנשים יחזור לשחק כדורסל. כרגע עדיין מוקדם להעריך מה יהיו ההשפעות של משבר הקורונה על הכדורסל האירופי, אבל ייתכן שדווקא קרנו של השחקן הישראלי תעלה שוב.
"הליגה הישראלית היא ליגה חזקה, יש מעקב רציני אחרי הנבחרת ואחרי הליגה", אומר זילברמן. "ההצלחות של נבחרות העתודה בשנים האחרונות והעבודה ששחקנים ישראלים יוצאים לדראפט הקרוב עושות את שלהן. אין לי ספק שיש אופק מחודש לשחקן הישראלי, גם באירופה".
ההשפעות הכלכליות בוודאי יהיו, וישפיעו על כל הקבוצות האירופיות - מהיורוליג ועד לאחרונת הליגות באירופה. הסכומים ישתנו וייתכן שכוכבים אמריקאים שהתרגלו להרוויח סכומים גבוהים לאו דווקא יקבלו אותו כסף.
את הוואקום הזה, יחד עם השדרוג של הכדורסלן הישראלי, ינסו החבר'ה בכחול-לבן לנצל. ואז, לכו תדעו, אולי נראה שוב דרבי ישראלי בגמר אירופי.
"לשחקן הישראלי יש אופק לאירופה". אבי זילברמן