״אמרתי לעצמי, 'אתה לא ממשיך בג׳ודו'״

ברוך שמאילוב, אחד הג׳ודוקות הכישרוניים, המעוטרים, והמצליחים ביותר בנבחרת הגברים, פתח קמפיין אולימפי חדש לאחר שכבר חשב על פרישה, ועושה זאת לצד תואר חדש שהשיג - אבא. 

בראיון מיוחד, ורגע לפני אליפות אירופה שתתחיל מחר (רביעי), שמאילוב משתף על הלבטים בקריירה אחרי המשחקים האולימפיים בפריז (״אמרתי לעצמי אתה לא ממשיך בג׳ודו״), על קטגוריית המשקל החדשה בה הוא מתחרה (״אני גרסה יותר אותנטית״), על תפקיד האבהות (״שינה אותי מהיסוד״), ועל היותו סטודנט לצד הקריירה (״למידה היא חלק בלתי נפרד מהדרך״).    

ברוך, נלך קצת אחורה. איך הייתה החזרה מפריז? 
״בסך הכל התהליך לחזור ישר אחרי פריז היה די מהיר. חזרתי לארץ, התחלתי להתאמן שוב, ואני והצוות בחנו את הרעיון של המשקל החדש בהתאם אליי. תוך כדי זה, היו לי הרבה לבטים, חשבתי גם על כיוונים אחרים מג׳ודו. בסופו של דבר קיבלתי את ההחלטה שלי להישאר והגיעו איתה שינויים. יש לי אנרגיות חדשות וטובות שלא היו לי כבר הרבה זמן״. 

כמה זמן לקחו הלבטים האלה? 
״זה לקח זמן. לא הגעתי לזה ביום אחד הרי, ניסיתי לאתגר את עצמי. אמרתי לעצמי ׳ברוך אתה לא ממשיך בג׳ודו׳. ואז היה לי דיבור פנימי ושכנוע למה אני כן צריך להמשיך, פיזית ממש דיברתי לעצמי. בסוף זה ניצח. אני שלם עם ההחלטה הזאת. יש לי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. בתקופה הראשונה של המחשבה על כל הדבר הזה, עשיתי בדק בית עם עצמי. ברגע שאני הגעתי להחלטה, ובכלל כשאני מגיע להחלטות, מאוד קשה לשנות את דעתי. הבינו שאני מצהיר את הכוונות ושזה מה שהולך להיות, וכולם תמכו בהחלטה הזאת״. 

כמה הספורט והתחרותיות בערו בך אחרי הקיץ האחרון? 
״סיימתי קדנציה אולימפית ארוכה, שהייתה אחרי טוקיו וגם אחרי פריז, אמרתי לעצמי שאני אחזור הביתה, ואחשוב עם עצמי לאן פניי מועדות ואיפה אני רואה את עצמי קדימה. בבסיס שלי, אני מאוד סקרן ואוהב להתעניין בהרבה דברים, וגם התחלתי ללמוד בעצמי. באמת התחלתי לחשוב על כל מיני כיוונים אחרים לחיים. לצד זה, הרגשתי שמהבחינה המקצועית הכל עדיין נמצא שם, אז החלטתי להמשיך את הספורט, ולחתור לתוצאות גדולות יותר ממה שהשגתי. כל עוד הגוף בריא והאנרגיות הנכונות, אני שם״.

מהבחינה הפיזית, כמה קשה היה לחזור למסגרת אימונים קשה?
״להתאמן זה בסיסי לכל דבר אצלי, אני לא יכול לשבת שבוע בלי לעשות אימון. בהתחלה כמות הפעמים של הג׳ודו הייתה קטנה יותר, הייתי עושה הרבה אימוני משקולות, והיה לי את הזמן לשבת ולחשוב. עלו אצלי הרבה תובנות שצברתי במהלך הקריירה. אני שואף לחדשנות, ליעילות, ואני רוצה ליישם את זה כלפי חוץ. שמתי הכל על המאזניים. שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות, ועניתי לעצמי שאני רוצה להמשיך להתחרות, שאני אוהב את זה, שיש לי עוד מה להציע לעצמי ולסביבה, ושיש לי את האנרגיות הנכונות״. 

איך היה לחזור להתחרות? 
״הספקתי לעשות שתי תחרויות, וזה כמו לחזור הביתה. זה שונה מכל מה שהיה לי עד עכשיו, כי יש כמה שינויים אצלי, גם האבהות, וגם המשקל החדש. הדברים האלה הכניסו הרבה פרופורציה, ודרך אחרת להסתכל על הדברים. אני מאוד מצפה להתחרות, ולהביא לידי ביטוי את מה שאני מדבר עליו. העשייה היא מתמדת, כמו האימונים, ומצטרף לזה הניסיון שיש לי, שעוזר לי להתמיד וליישם. בנוסף יש לי את השקט הפנימי הזה שאני לא יודע להסביר אותו. אני פחות מתעסק במסביב, אלא בעשייה וזה כיף״. 

איך זה להיות אבא?
״האבהות שינתה אותי מהיסוד. איתן הוא דמות חדשה שמוסיפה לי הרבה. זה הדבר הכי מרגש שיש. לא תיארתי לעצמי כמה מרגש זה יהיה, וכמה אהבה אפשר להרגיש כלפי משהו. באימונים יש לי רצון לראות אותו, כשאני בבית אני מתרגש רק מלהסתכל עליו. זאת לגמרי פרופורציה חדשה, משנה הכל. הקרב בג׳ודו הוא פתאום לא רק בשבילך. כשאני חוזר הביתה ואפילו לפני זה, באימונים עצמם, אני מרגיש שיש עיניים קטנות שמסתכלות עליי. אני רוצה להקנות לו את הערכים הכי טובים. מעבר למה שאני עושה בג׳ודו, אני רוצה לעורר השראה בדור הצעיר, ועכשיו זה נמצא אצלי בבית. אני רוצה ללמד אותו מה זה כח, דרך, מה זה לא לוותר״. 

כמה הציפייה לילד הייתה חלק בהחלטה אם להמשיך בג׳ודו או לא?
״ידעתי שאני הולך להיות אבא, וחשבתי על מה אני רוצה לעשות. חשבתי על מה אני בונה לעצמי לעתיד, איך אני דואג לעצמי ולאישתי, ומה אני עוד רוצה להשיג. משם הגיעו ההחלטות האלה. אחרי הלידה זה עשה אותי חד יותר מכל זמן אחר. אתה מגלה צדדים חדשים שלא הכרת, רכות במובן העוצמתי של המילה. האבהות לימדה אותי שהכל קטן עלינו, והיה לזה חלק בהחלטה״.

כמה אישתך עזרה לך בהחלטה? 
״אישתי לביאה, היא עוגן כל כך חזק בבית. מעבר לזה שהיא אישה מדהימה. היא אמא מטורפת, היא אמרה לי ׳ברוך אנחנו מאחוריך בכל החלטה, גם אני וגם איתן׳. חשבתי שהיא חזקה לפני, ועכשיו היא מוכיחה עוד יותר. היא באה מהתחום ויודעת מה זה כולל, והיא שם בשבילי. אמא שלה עזרה לנו המון, היא הייתה כאן גם בלידה, ובעשרת הימים הראשונים. המשפחה שלה גרה בבולגריה, ככה שטוב שזה קרוב וזה לא קשה להגיע לפה״. 

איך עבר עליך תהליך העלייה במשקל במתכונת שהותאמה לך?
״האמת שזה היה קל בקילוגרמים. כשמסתכלים פיזיולוגית, אני חייב להיות במדדים הנכונים, להעלות מסת שריר ולא שומן. זה גדל בהכל, גם המסת שומן גדלה, ועכשיו היא התאזנה. שיטת העבודה הראשונית הייתה בניית מסת שריר למשקל החדש, עבודה מאוד אינטנסיבית עם משקולות, הרגשתי את הגוף פחות נינוח. בתחרויות שהתחריתי הייתי עדיין בתוך התהליך, וזה בא לידי ביטוי גם שם. עם השלמת התכנית הראשונה, מגיעה תכנית אחרת שמכינה אותי לתחרות, שגורמת לי לקחת את כל הכח הפיזי ולתרגם אותו ללחימה על המזרן, לעמוד יותר זמן בקרב מול היריב, לנצל את הכח לתרגילים חדשים, כל זה עכשיו התחבר לי הרבה יותר. אני עדיין בבנייה, ומרגיש הרבה יותר טוב והרבה יותר נוח״. 

איך היו השיחות עם אורן סמדג׳ה והצוות המקצועי בעניין?
״לקח זמן עד שהגענו לשיחה מקצועית על זה, ועל לאן דרכנו הולכת. הם נתנו לי את הזמן לחשוב על זה, ולראות שאני מגיע בגישה הנכונה. מהשיחה הראשונה לא היה לי ספק, וגם להם, שזה צריך להמשיך. משה פונטי יו״ר האיגוד, אמר לי כשהיינו בטיסה חזרה לארץ אחרי המשחקים בפריז, שהייתה לו תחושה טובה שאני אצליח במשחקים, אבל שהוא חושב שאני בעלייה מתמדת, ושאני צריך להמשיך. זה הגיע ממקום מאוד אותנטי ועוצמתי, וזה משהו שישב לי קצת בראש״. 

חזרת למסלול התחרויות עם קטגוריית משקל חדשה, מקטגוריה עד 66 ק״ג, לעד 73 ק״ג. מה היה דרוש בדרך לזה? 
״זה מצריך הסתגלות חדשה, בנייה חדשה, להסתכל על דברים בצורה אחרת. אני חושב שזאת החלטה ממש נכונה, אני מרגיש חזק ומדויק. אני באמת חושב שהמשקל הקודם חיסל אותי מבחינת הג׳ודו. יש לי עכשיו יותר פוקוס על ג׳ודו אותנטי, אני גרסה יותר אותנטית. זה בא לידי ביטוי בביצועים באימון, ואני מחכה ליישם את זה בתחרויות. היו לי שתי תחרויות במשקל החדש, היו כמה קרבות שניצחתי, והיו לי תחושות טובות. בתוך הרעש של השינוי נבנה משהו מאוד שקט, מדוייק, אני נלחם מתוך שקט. אני מגיע לאימונים באנרגיות למרות שאני בתקופה מאתגרת שאני ישן בה פחות, ולא יושב רגל על רגל בבית, יש עבודה גם בבית עם הילד״.

כמה השינוי במשקל היה מאתגר עבורך?
״הג׳ודו זה עולם שהוא כל כך מוכר לי, יש לי מדליות מכל תחרות אפשרית, ניסיון עצום, ועדיין אני מרגיש ורואה כמה דברים חדשים אפשר להביא, כמה התפתחות אישית אפשר לייצר, ואיך אפשר להסתכל על הדברים בצורה מקיפה. זה מה שמושך אותי בספורט הזה. אין דבר כזה שאין לאן לעלות. אני מתעסק בתובנות האלה שלוקחות אותי מעבר להצלחות שלי עד היום, לחצות גבולות, והמשקל הוא אתגר״. 

כמה אתה מרגיש מוכן לאליפות אירופה?
״מבחינתי יש עוד הרבה עבודה לעשות, אבל אני הרבה יותר מוכן ממה שהייתי לפני התחרויות האחרונות. אני מוכן לקרב, מוכן להחזיק קרב לניקוד זהב שנמשך יותר מארבע דקות, מרגיש את היעילות שלי בקרב עצמו, מרגיש את הפעילות של הסיבולת האנאירובית בעצימות יותר גבוהה. אני מדייק את עצמי יותר, ההתנהלות בקרב אמורה להיות יותר טובה. אני מרגיש את זה באימונים, ומקווה לצמצם את הפער בתחרות. אני מאמין שהשקט והניסיון שלי גם יעשו את העבודה. אני בא לנצח, בא להיראות כמו ספורטאי שראוי לנצח בתחרות כזאת. מגיע מדוייק יותר ממה שהייתי, גם בכושר וגם בראש״.

אתה יוצא לאליפות כג׳ודוקא הוותיק ביותר בנבחרת הגברים, איך זה עבורך?
״זו אחריות גדולה. בכל מה שאני עושה, בכל ייעוץ, בכל תרומה שאני יכול לתת לספורטאים צעירים, אני עושה את זה תמיד. גם כשקשה לי, וכשאני אחרי עבודה אישית, בסוף זה הדור הצעיר שרוצה להיות איפה שאנחנו. אני רוצה שהם יעשו יותר מאיתנו, בלי אגו ודברים כאלה. הג׳ודו נתן לי כל כך הרבה, ואני רוצה שגם להם יהיה ככה. השינוי הכי גדול שקרה בבית הוא שעכשיו אני מדבר בשפת התינוקות, אז קטן עליי לטוס עם הצעירים. זאת אווירה חדשה, נעימה, וגם משהו מרענן״.