אירועי האלימות במשחק בין מכבי חיפה להפועל ת''א שהתקיימו ביום שני הזכירו לכולם כי מגרשי הכדורגל יכולים להפוך לזירה מסוכנת. גם אם נניח בצד את מה שקרה בסמי עופר, הכדורגל עדיין אוחז בנרטיב של מקום מפלט עבור גברים לשחרר רסן, ולממש את ה"גבריות" שלהם עד הסוף. קליפות גרעינים על הרצפה, קללות באוויר, ולצערנו גם תגרות פנים אל פנים. איך שלא נסובב את זה, הכדורגל עדיין נחשב לטריטוריה עם הווי גברי סטריאוטיפי, אך זה לא מונע את הצמיחה במספרים של נשים ביציעים. למרות הבלעדיות הפוחתת של גברים באצטדיונים, השאלה שצריך לשאול בעידן ה"מי טו" שבו אנחנו חיים היא האם החוויה במגרשי הכדורגל נהפכה להיות נוחה יותר ומקבלת יותר עבור נשים במרוצת השנים?.
דור שאלתיאל, אוהדת בית''ר ירושלים שמנויה ליציע המזרחי ומשתדלת להגיע לכל משחקי הקבוצה, בבית ובחוץ, שיתפה שהיא כן עדה לשינוי חיובי בהסתכלות עליה כאוהדת מן המניין: "אני לגמרי מרגישה שבשנים האחרונות אני כבר לא מקבלת תגובות מופתעות מזה שאני אוהדת כדורגל, אולי יותר על זה שאני אוהדת בית''ר. אני אגיד יותר מזה, בגלל שאנשים סביבי יודעים כמה אני מחוברת למשחק, אז הרבה פעמים שואלים אותי על דעתי המקצועית בנושאים, ככה שיש תחושה שהנוכחות של נשים בכדורגל הולכת ומתנרמלת".
העובדה שהז'רגון של האוהדים נוטה להפוך לוולגרי לא מרתיעה את שאלתיאל, והיא אף מוסיפה שהיא חושבת שזה חלק מהתרבות של המשחק: "בניצחון של מכבי פ''ת בשבוע שעבר רמת האמוציות בשער של תמיר עדי הייתה כל כך גבוהה, שלצד כל האוהדים שקפצו והשתללו, אני ממש פרצתי מבכי, בגלל כל מה שעברנו, ואנחנו עדיין עוברים כאוהדי בית''ר העונה. החיבור הרגשי למועדון אצלי הוא כל כך עמוק שקללות לא מאיימות עליי, גם אני מקללת ומשתוללת ברגעים מסוימים. אני מבינה שעבור אנשים זה יכול להיות פחות נוח ואולי קצת מאיים, ובשביל זה יש גם יציעים יותר רגועים. כן יש דברים שיכולים לחרפן אותי. משום מה אוהדים מרגישים שהם יכולים להיכנס חופשי לשירותי נשים, וזה לא משהו שאנחנו נראה קורה במקומות ציבוריים אחרים".
"היום כבר אנשים שואלים את דעתי המקצועית על כדורגל"
ההתייחסות של שאלתיאל יכולה להצטייר כאילו הבעיות הקיימות הן בסוגיות שוליות בלבד, אך ישנן בעיות קשות מכך שנשים מתמודדות איתן ביציע. פנינה אדלר בק, אוהדת מכבי ת''א, אמנם מנהלת אורח חיים דתי, אבל מגיעה לכל משחק שהיא יכולה, והיא שיתפה בכמה חוויות פחות נעימות שעברה: "לצערי עדיין יש משהו בחוויה שללכת לבד למגרש כאישה, שיכול להרגיש כמו ללכת בסמטה חשוכה בלילה. אני יושבת ביציעים תמיד כשאני מוקפת במשפחה וחברים אז אני מרגישה מוגנת, אבל היו מקרים שקיבלתי הערות לא לעניין".
פנינה המשיכה וסיפרה על אחת החוויות הפחות נעימות שהיו לה: "אני זוכרת במשחק לפני הדרבי בסיבוב הקודם יצאנו מהאצטדיון אחרי המשחק, והאוהדים התחילו לשיר את "שיר האונס" שאנחנו שרים כלפי הפועל, וזה שיר שבאופן אישי מאוד מאוד קשה לי לשמוע. באותו רגע אני פשוט התכווצתי והרגשתי שאני חוטפת התקף חרדה. התחלתי לצעוק על האוהדים מסביב שיפסיקו, וגם אחרי שהצלחתי להשתיק את זה, היו כמה ילדים בני 18-17 שזרקו כמה הערות לא במקום. אני חלילה לא רוצה לצייר תמונה עגמומית, אני באמת אוהבת את הקבוצה ואת המשחק מכל הלב, ולמרות כל הדברים האלה זה לא עוצר אותי מלהגיע למשחקים. עדיין, חשוב לדעת שאירועים ושירים מהסוג הזה יכולים לגרום להרבה נשים לרצות לא להגיע".
מגרשי הכדורגל מעולם לא היו אזור סטרילי, ולא פעם הקווים נחצים, אך ניכר בכל זאת שהכיוון חיובי. רוית נחמן, שלגולשים בטוויטר תהיה לוודאי מוכרת בכינויה "כרובית", כבר 20 שנה הולכת למשחקים של הפועל ת''א, וכן רואה את העלייה של נשים ביציע: "בעבר הייתי מקבלת הרבה שאלות של "מה את באמת אוהדת?", "את הולכת למשחקים?" וכמובן השאלות הכי קלאסית - "את יודעת מה זה נבדל?", אבל היום זה כבר ממש לא ככה".
"גם האירועים הפחות נעימים לא עוצרים אותי מלהגיע למשחקים" (קרדיט: רמי גרידיש)
הפתרונות לנוכחות נשית מובהקת ביציעים לא מגיעה מפתרונות מורכבים מדי, ועל כך רוית יודעת להצביע כשזה מגיע לקהל של הפועל: "בתחילת שנות ה-2000 המועדון אפשר לילדים שמגיעים עם חולצה אדומה להיכנס חינם, ואני מאמינה שאת הפירות אנחנו קוצרים עכשיו. הרבה בנות כמוני שהלכו למשחקים אז, עדיין ממשיכות לבוא. בסופו של דבר, החוויה שלי כאוהדת הפועל לא מגיעה רק מהפוזיציה שלי כאישה, אני אוהדת לכל דבר לעניין, והרבה מהבעיות שיש לי עם איך שדברים נראים על פני השטח לא קשורים רק לעובדה שאני אישה, אלא פשוט לזה שאני אוהדת של הקבוצה, כמו כל אחד אחר".
"אני לא מצפה שמגרשי כדורגל יהפכו פתע למקום של תרבות גבוהה, אני לא נבהלת מהקללות, אבל כן חשוב שתהיה יותר הקשבה לחלק מהטענות שנשים יכולות לעלות" סיכמה פנינה את האופן שבו היא רואה את הדברים, וייתכן שב-2022 זאת הבעיה שצריך להתייחס אליה. יותר נשים מגיעות למגרשים, והגבה שהורמה על כך בעבר, לאט לאט מתחילה לרדת, אך אין זה אומר שאין מקום לשיפור. לצד ההבנה שאלימות פיזית, הומופוביה וגזענות לא יכולים להיות חלק מחוויית המשחק, הנושא הבא שצריך לעלות על סדר היום בתרבות המשחק בישראל הוא על איך להפוך את המגרשים למקום יותר מזמין עבור אוהדות הכדורגל.