טובות השתיים: סיפורן של התאומות סירוטה

צפו בשערים של שני (שער מס' 1) ומאיה (מס' 2) מול אס''א ת''א למעלה (קרדיט: הפועל רעננה)>>

השאלה המתבקשת כשפוגשים תאומות זהות תמיד תהיה: "לא מתבלבלים ביניכן כל הזמן?", ומיד לאחר מכן תעלה התהייה: "לא מפריע לכן כשאנשים מתייחסים אליכן בתור אותו בן אדם?". במקרה של שני ומאיה סירוטה בנות ה-17, ,ומילדות ועד לקבוצת הבוגרות בהפועל רעננה שיחקו באותה קבוצה, זוכים לשמוע הסתכלות מרעננת וחיובית על היחס שהן מקבלות: "זה שאנחנו שתיים, ומגיעות למקומות כשתיים, זה דווקא מה שנותן לנו ביטחון, יש לנו את הגב אחת של השנייה" הסבירה שני, האחות הבכורה.

וכשהן אומרות שהן גב אחת של השנייה, אפשר להבחין בזה כבר מהרגע הראשון בשיחה איתן. לכל שאלה הן עונות ביחד, לפעמים מתפרצות לתשובות אחת של השנייה, ואיכשהו בסוף הן גם מצליחות להגיע לאותה הנקודה, במעיין סינרגיה שכנראה קשורה לקשר ביניהן בתור תאומות: "אנחנו מאוד שונות באופי, אבל חושבות אותו דבר" הסבירה מאיה, "קורה שלפעמים כשאנחנו פותרות תרגיל במבחן, ואנחנו שמות לב אחר כך שפתרנו את התרגיל בדיוק באותה הדרך".

הניסיון לחפש את השוני בין שני ומאיה כנראה ונובע מהצורך הטבעי לייצר הפרדה בראש מי זו מי (בכל זאת, תאומות זהות) אבל כשזה מגיע לכדורגל, מבינים שבסוף כל אחת מהן עומדת בפני עצמה. שני, שמחזיקה במאזנה 8 שערים העונה במדי הקבוצה הבוגרת של הפועל רעננה, מתפקדת לרוב כחלוצה או קשרית התקפית, ומאיה מצטיינת בקשרית 50/50: "אנחנו כן מזכירות אחת את השנייה במשחק, אבל ברור שיש הבדלים" , אמרה שני, "מאיה שחקנית יותר טכנית, ואני שחקנית שיותר נשענת על הפיזיות שלה. בוא נגיד ככה, מבין שתינו אני זו שחוטפת את הצהובים".

וכמו שהן מקבלות את הדמיון ביניהן, גם בצוות של רעננה הבינו שאפשר לנצל החיבור שיש להן, כשבחודש האחרון מאמן הקבוצה, רועי ברקו, הסיט את שני לשחק כקשרית לצד אחותה, במערך של 3:5:2: "בשלושה משחקים האחרונים החלטתי לעשות ניסוי ולהזיז שני אחורה, אז אנחנו ממש משחקות עם "שתי סירוטות" במרכז המגרש. הן יודעות לכפות אחת על השנייה בקישור מצוין, ככה שבינתיים החיבור הזה עובד. שיחקתי איתן גם בתור חלוצות ביחד, והאמת שכל תפקיד שאני אתן להן הן יעשו טוב, כי הן קודם כל שתי שחקניות מאוד אינטליגנטיות".

"גדלנו בבית ארגנטינאי, כדורגל זה תרבות"

התאומות לבית סירוטה נולדו ביוני 2004, וינקו את אהבת הכדורגל כבר מגיל צעיר: "שני ההורים שלנו ארגנטינאים, אז כדורגל זה לגמרי חלק מהתרבות", סיפרה שני: "גם אמא שלנו צופה בכדורגל. אנחנו הצטרפנו לחוג בכיתה א' והיינו משחקות עם הקבוצות של הבנים, ככה עד גיל 12. במקביל, שיחקנו גם בקבוצת ילדות של רעננה. היינו גם בחוג ריקוד, כדורסל, כדורעף, אבל לקראת גיל בת מצווה הבנו שכדורגל מעל הכול". שנתיים בלבד לאחר ההצטרפות למחלקת הנוער של רעננה, ה"סירוטות" החלו את הקריירה המקצוענית, והחלו להשתלב במשחקים של הקבוצה הבוגרת בליגת העל.  

הבחירה של מאיה ושני בכדורגל הייתה מתבקשת למדי כאשר מבינים את הבית בו גדלו, ובניגוד לסיפורן של לא מעט כדורגלניות בישראל, ההחלטה לבחור בכדורגל לא לוותה באנקדוטות על ילדים שצחקו עליהן, או שהיה מדובר בביטוי למרד נעורים: "בחיים לא הרגשתי שמישהו צחק עליי כי אני משחקת כדורגל, ואני יודעת שזה לא מובן מאליו" סיפרה מאיה, "בכיתה שלי כולם יודעים שאני שחקנית כדורגל מקצוענית, ומכבדים אותי על זה ממש".

בעונה שעברה מאיה ושני כבר הפכו לשחקניות קבועות בסגל הבוגרות, ולפני חודש סימנו "וי" על ציון דרך נוסף, כשזכו לזימון בכורה לסגל נבחרת ישראל. האידיליה המשפחתית והמקצועית יכולה לעיתים להרגיש טוב "מדי", והניסיונות למצוא "חור" בסיפור של השתיים הוא לא משהו שהן לא התמודדו איתו בעבר: "כל הזמן שואלים אותנו אם לא נמאס לנו אחת מהשנייה, אבל זה ממש לא ככה. אנחנו מאוד פתוחות אחת עם השניה, זה גם מה שטוב בקשר שלנו. אני מרגישה בנוח לתת למאיה ביקורת לפני ואחרי משחקיים ולהגיד לה בדיוק מה אני חושבת, וככה גם הפוך. אנחנו משתפרות בזכות זה".

"החלום זה להגיע ביחד לדראפט בארה''ב"

הנקודה היחידה במהלך הראיון שהעלתה סימני שאלה הייתה כאשר הן נשאלו על מעבר של אחת מהן לקבוצה אחרת בליגה: "אני לא חושבת שנשחק בקבוצה בארץ ולא ביחד", הגיבה שני, "כרגע במצב של כדורגל הנשים בארץ אין מספיק ישראליות, אז קבוצות מחפשות ישראליות טובות. המועדונים בליגה יודעים שאנחנו משלימות אחת את השנייה, ואנחנו מוכיחות את זה".

למרות הנחרצות בתשובותיהן, קשה שלא לחשוב שייתכן והשתיים לא רוצות לעלות בדעתן את האפשרות שלא יהיו שם אחת בשביל השנייה בדשא. "צריך לזכור שעדיין מדובר בילדות, הן תלמידות תיכון", שיתף המאמן של האחיות, ושפך קצת יותר אור על מערכת היחסים שלהן, "עצם זה שהן שיחקו מגיל צעיר עם בנות הרבה יותר בוגרות הוביל להתפתחות קצת שונה, הן חוו דיסוננס מסוים. אני חושב שהן צריכות עוד קצת זמן כדי להתבשל, אבל מבחינת פוטנציאל שני ומאיה באמת יכולות להגיע לרמות הכי גבוהות".

כרגע השתיים עסוקות במאבק ההישרדות בליגה של רעננה, אך גל הנדודים של לגיונריות דוגמת נועה סלימהוגיץ' ואירנה קוזנצוב עורר אצל צמד האחיות מרעננה את המחשבה על קריירה מעבר לים. "קיבלנו מעמד ספורטאית פעילה מהצבא, אבל כרגע אי אפשר לדעת בוודאות מה יהיה בהמשך" אמרה מאיה, וזכתה להסכמה אילמת משני. "אנחנו מאוד רוצות לשחק בקולג'ים בארה''ב, וגם להגיע למעמד דראפט של הליגה המקצוענית בארה''ב, זה לגמרי החלום". הציפיות מהסביבה, וגם מעצמן, גורם להן להבין שלא לעד הן ישתפו פעולה על הדשא, וכדי באמת להביא את עצמן למקומות הכי גבוהים שהן יכולות לחלום עליהן. הן יעמדו למבחן ביום שהצעה קונקרטית תבוא על השולחן:"בסוף אנחנו יודעות שיכולה להיות סיטואציה שלא נשחק זו עם זו, אנחנו לא כאלה נאיביות" סיכמה שני לקראת סיום, "אבל זה עדיין לא אומר שלא נהיה שם אחת בשביל השנייה, גם אם זה מרחוק".