קיץ 2022 היה עוד הוכחה מוצקת כי בעולם הכדורגל פועלות שתי כלכלות. התוצאות הכלכליות הקשות של המלחמה באוקראינה וכמובן הקורונה השפיעו רבות על עולם הכדורגל, לפחות זה שמשוחק "ביבשת" אירופה, כפי שניתן להבין מהנעשה בשוק ההעברות בקיץ האחרון שהיה סולידי ואפילו חסכוני עבור חלק מהקבוצות הגדולות ובהמשך ישיר לשנים האחרונות. לעומת זאת, מה שמתרחש בממלכה הבריטית הוא אינפלצית תשלומים המנותקת לגמרי מהמשבר הכלכלי העולמי שנמצא בעליית מחירים מסוג אחר.
כדי להדגים זאת, מספיק להציץ לשתי טבלאות חשובות. הראשונה היא טבלת ההוצאות של חמש הליגות הגדולות באירופה, שם הפרמיירליג ממשיכה לככב לאחר ש-20 קבוצות הליגה שפכו יחד למעלה מ-2.2 מיליארד יורו על שחקני חיזוק במהלך שלושת החודשים האחרונים ושברו את שיא כל הזמנים שנקבע על ידן לפני חמש עונות, כל זה כמובן תוצאה ישירה של הסכמי זכויות השידור האדירים של הליגה שמשאירה אבק למתחרות.
בזמן הזה בסריה A הסתפקו בהוצאות "נורמליות" (750 מיליון יורו), ועוד פחות מכך בצרפת (557), בספרד (505) ובבונדסליגה (474 מיליון יורו). בחישוב פשוט: בפרמייר ליג הוציאה כמעט את אותו הסכום כמו בארבע הליגות הגדולות האחרות יחד (!). זהו כמובן רק צד אחד של המטבע. בזמן שבאנגליה ההוצאות נטו (בחישוב של הורדת ההכנסות) עולות על 1.3 מיליארד יורו, שאר הליגות עומדות על איזון תקציבי: מינוס של 50 מיליון בספרד, מינוס 3 מיליון באיטליה, בעוד בגרמניה ובצרפת יצאו בפלוס של כ-40-50 מיליון יורו.
בטבלה השנייה, ולא פחות מדהימה, נגלה כי 7 מ-10 הקבוצות הבזבזניות של חודשי הקיץ משתייכות לפרמיירליג והן צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, ווסטהאם, טוטנהאם, נוטינגהאם פורסט (כולן בחמישייה הפותחת!), מנצ'סטר סיטי ו-וולבס. לפי אתר "טרנספרמרקט", כל השבע הוציאו למעלה מ-135 מיליון יורו בקיץ על שחקנים חדשים. הקבוצות הללו שפכו יותר כסף על שחקני חיזוק מאשר יובנטוס, דורטמונד ואפילו ריאל מדריד, אלופת אירופה להזכירכם.
רק ברצלונה, פ.ס.ז' ובאיירן מינכן מדורגות בעשירייה הראשונה ומייצגות 'בכבוד' את היבשת הישנה. אגב, באתר "האתלטיק" מצאו כי קבוצות הפרמיירליג הוציאו בממוצע כל אחת למעלה מ-100 מיליון יורו הקיץ, לעומת 50 מיליון יורו בממוצע אצל 28 המתמודדות האחרות בליגת האלופות מריאל מדריד, דרך סלטיק ועד מכבי חיפה כמובן.
להוצאות האסטרונומיות הללו יש כמובן סיבה. לפי חברת דלויט בעונה שעברה גלגלו קבוצות הפרמיירליג למעלה מ-4.5 מיליארד יורו, כתוצאה ממכירת זכויות שידור, לעומת 2.5 מיליארד יורו בבונדסליגה ובלה ליגה. הכסף הגדול יהיה גדול יותר בעונה הקרובה, כשלפי התחזיות תגלגל הליגה האנגלית למעלה מ-6 מיליארד יורו כתוצאה מהסכמי זכויות שידור, עליהן חתמה מחוץ לבריטניה, כאשר הליגה הספרדית תגרד בקושי את ה-3.8 מיליארד יורו.
למעשה זכויות השידור הגלובליות של הפרמיירליג הפכו בשנתיים האחרונות ליקרות יותר מזכויות השידור בבריטניה עצמה, ומכאן עיקר הצמיחה והדאגה של שאר היבשת. מומחים מזהירים כי הפערים בין אנגליה לשאר הליגות המקומיות עשויים לגדול ונראה כי בשלב מסוים הפער יתקבע הוא יהיה בלתי ניתן לגישור.
הכסף הגדול איננו כמובן רק נחלת הקבוצות הגדולות באנגליה, כפי שמנצ'סטר סיטי, יונייטד, ליברפול וצ'לסי הוכיחו בעבר. בחלון הנוכחי, נמשכה המגמה של קבוצות הביניים להתחזק - כמו ניוקאסל, ווסטהאם ואפילו וולבס ונוטינגהאם פורסט שהפכו לשחקניות בולטות. הכספים בחסות בעלים זרים עשירים ביותר שנכנסו לאחרונה למשחק האנגלי מאפשרים להן להתחרות על שחקנים בליגות אחרות, שפעם היו לוטשים לעברם עיניים קבוצות צמרת מאותה ליגה או רק מצמרת הליגה האנגלית העשירה כקורח.
דוגמאות טובות לכך הן דייגו קרלוס שעזב את סביליה לאסטון וילה, אלכסנדר איסאק שעבר לניוקאסל מריאל סוסיאדד, לוקאס פאקטה מליון לווסטהאם וגונסאלו גדש שעבר מוולנסיה לוולבס. התחזקות קבוצות ביניים גם הביאה לטירוף של מחירים בתוך הממלכה, וכך קיבלנו מבול של העברות, כמו מורגן גיבס וויט האלמוני שעבר לפורסט ב-42 מיליון פאונד מוולבס או ווסלי פופאנה שעבר לצ'לסי מלסטר תמורת 80 מיליון פאונד. ערכם האמיתי לא באמת משקף את הסכום ששולם עבורם, ואלו רק שתי דוגמאות קטנות כמובן.
נוטינגהאם פורסט הפכה לתופעה של ממש. הקבוצה ההיסטורית מהמידלנדס ששבה לליגה הבכירה לראשונה מאז 1999 ניצלה למעשה את כל הסכום שקיבלה ישירות מהעפלתה לפרמיירליג. הכסף החדש הביא 21 שחקנים שונים (זהו שיא בריטי של כל הזמנים) ממנצ'סטר יונייטד, דרך אתלטיקו מדריד, באיירן מינכן וליברפול בסכום מדהים של למעלה מ-160 מיליון יורו.
אז נכון שאף אחד מהשחקנים החדשים איננו סופרסטאר (עם כל הכבוד לג'סי לינגארד), וזה לא יבטיח לה בהכרח להישאר בליגה, אבל זה כן אומר שפורסט יכולה להתחרות בליגה הקשה אליה הגיעה ותעשה הכל כדי לשרוד בה. אי אפשר בכלל להשוות בין ההשקעה של פורסט למקבילותיה באירופה: ורדר ברמן, אימפריה לשעבר, שרק עלתה ליגה הוציאה 4 מיליון יורו בלבד בקיץ, ואפילו מונזה השאפתנית של סילביו ברלוסקוני עצרה על 30 מיליון יורו.
על פניו, הליגה הספרדית היא השנייה בחשיבותה ובעוצמתה באירופה והיא זו שאמורה לתת פייט לאנגליות, משום שיש להן את ברצלונה וריאל מדריד, עדיין שתיים מהשחקניות הבולטות, הפופולריות והחזקות בשוק, גם אם מבחינה מספרית הבלאנקוס הוציאו מעט בשלוש השנים האחרונות.
אבל פרט לשתיים הללו, הקבוצות הספרדיות האחרות מסתפקות לרוב במדיניות של השאלות או צירוף שחקנים חופשיים ומתקשות לשמור על השחקנים הטובים שלהן, כאשר מגיעה פנייה מקבוצה אנגלית. וכך קורה מצב שבו רוב קבוצות הליגה כלל לא התחזקו באופן משמעותי בקיץ האחרון וזה כמעט לא משנה אם אנחנו מדברים על ויאדוליד העולה החדשה או על סביליה המשתתפת בליגת האלופות.
כמובן שהבעיה הספרדית היא לא רק כתוצאה ממדיניות של יציאה מהקורונה. ההסכם שחתמה הליגה עם קרן ההשקעות CVC (ריאל, ברצלונה ובילבאו) גרם להזרמת סכומי כסף גדולים לליגה, אבל רק 15 אחוז מהם ניתנים להוצאות על רכש לקבוצות (הרוב ניתן להשקעה בתשתיות ומתקנים).
יתרה מכך, הליגה הספרדית נמצאת תחת חוקים נוקשים של הבקרה התקציבית ורוב הקבוצות צריכות לאזן את הספרים ולדאוג שלא לחרוג מתקרת שכר השחקנים. לפיכך, על כל פעולת רכש או החתמה של שחקן בקיץ, נאלצות הקבוצות הספרדיות לדלל את הסגל. ברצלונה, שהשתמשה בשיטת מנופים עם מכירת זכויות שידור עתידיות והסטודיו שלה, הצליחה לעקם מעט את הבקרה בשביל לרשום שחקנים חדשים, והוציאה הקיץ כספים רבים. אך בארסה היא היוצאת מהכלל שלא מעידה על יתר חברותיה.
בארסה רשמה חלון אדיר, אבל היא היוצאת דופן בספרד (Getty. David Ramos)
בזמן שבספרד עדיין ניכרת תחרות בסיסית במאבק על האליפות, בגרמניה ובצרפת באיירן מינכן ופ.ס.ז' מגדילות את הפער מהיתר לא רק על המגרש עם רצף אליפויות מטורלל. זה כמובן ניכר במדד ההוצאות השנתיות שלהן שעומד על קרוב לחמישית מסך כל ההוצאות בליג 1 ובבונדסליגה רק בקיץ האחרון.
אבל זו כמובן לא הסיבה היחידה למונופול שלהן. עושרן של הקבוצות האנגליות עוזר להן לרוקן את הכישרונות הגדולים בליגה הצרפתית והגרמנית מדי שנה ולמעשה תורם גם הוא לאי השוויון הבסיסי. הביקוש של שחקנים מהסריה A בפרמיירליג מעט יותר קטן בשנים האחרונות, אבל ברמה העקרונית, גם האיטלקיות לא יכולות לעמוד בפני העושר האנגלי.
הניסיון לצמצם את הפער מהפרמיירליג דרך השתתפות בליגת האלופות לא באמת מביא את התוצאות שהאירופיות מייחלות לו, ומשום כך אפשר להבין מדוע ברצלונה, ריאל ויובנטוס עדיין מתעקשות להחיות את הסופרליג המושמצת. קבוצה ממוצעת שזוכה בליגת האלופות יכולה לגרוף בעונה אחת כ-100 מיליון יורו, לפי הסכמי השידור האחרונים.
בימים אלו מתקיימים דיונים קדחתניים על אופי החלוקה במעגל המשחקים הבא מ-2024, בה תגדל ליגת האלופות ל-36 קבוצות והעוגה צפויה לטפוח גם כן, אבל רק ב-25 אחוזים על פי ההערכות (הדבר תלוי במכירת זכויות השידור ואופן חלוקת הכספים כמובן). כל זה עדיין לא שווה ערך למה שקבוצה אנגלית אחת יכול לקבל במקרה של עליה לפרמיירליג - כפי שפורסט מוכיחה הקיץ, וכל זמן שהכסף מגיע מהטלוויזיה, יהיה מאוד קשה להתחרות עם הפרמיירליג. אם לא יהיה שינוי, המציאות הזו צריכה להדאיג את אירופה כולה.