הזכייה של וירג'יל ואן דייק בתואר שחקן השנה של אופ"א, שהוכרזה במהלך הגרלת ליגת האלופות בסוף אוגוסט, נותרה בצל. לצערו של הבלם ההולנדי המוכשר של ליברפול, הרגע האישי הגדול שלו הלך לאיבוד בגלל השניים שישבו לימינו.
כי אחרי הטקס, כולם בעיקר דיברו על הדברים שאמר כריסטיאנו רונאלדו , דברים שכבשו את הקהל: "חלקנו את הבמה במשך 15 שנים, הוא ואני", ענה כוכב יובנטוס כאשר נשאל על יחסיו עם ליאונל מסי , שישב לצדו, ריכל וקשקש עמו במשך כל הערב. "אני לא יודע אם זה קרה אי פעם בכדורגל, אותם שני חבר'ה, על אותה במה, כל הזמן. זה לא קל וכמובן שיש בינינו יחסים טובים. עוד לא ישבנו לארוחת ערב, אבל אני מקווה שבעתיד...".
מיד לאחר מכן שאלה המראיינת את רונאלדו לגבי ריאיון שלו מהקיץ, שדי הוצא מהקשרו וממנו ניתן היה להבין שהפרישה מתקרבת: "אני מקווה להיות פה בעוד שנה, שנתיים ושלוש", הבהיר CR7. "אלה שלא אוהבים אותי יצטרכו לראות אותי כאן".
VIDEO
שבועיים אחרי הטקס, מסי התראיין ל"ספורט" הקטלאני והגיב: "לשנינו יש חיים עסוקים מאוד, אבל אין לי שום בעיה לקבל את ההזמנה שלו לארוחת ערב".
כן, יכול מאוד להיות שיום אחד יתמלאו הרשתות החברתיות ואתרי הספורט בתמונות של רונאלדו ומסי סועדים יחד ומשוחחים במבט לאחור על הקריירות שלהם, על העשור וחצי המטורפים שחלקו בפסגת הכדורגל, עשור וחצי בו שינו את המשחק לעד.
השאלה היא עד כמה היום הזה קרוב ופתיחת העונה הנוכחית של שני הכובשים הגדולים בהיסטוריה, ואולי שני השחקנים הטובים בהיסטוריה, מזכירה לכל מי ששכח או סתם רצה להדחיק: היום הזה הרבה יותר קרוב ממה שהוא רחוק, הרבה יותר קרוב ממה שכולנו היינו רוצים שיהיה, למרות התכנית של רונאלדו להיות בסביבה עוד שנה, שנתיים, שלוש.
אז האם אפשר כבר לראות לנגד עינינו את הסוף של כריסטיאנו רונאלדו וליאונל מסי בפסגת הענף?
מתישהו זה ייגמר (צילום: Gonzalo Arroyo Moreno/Getty Images)
רונאלדו, בן 34 וחצי כבר, נרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד ב-2003. הפריצה שלו שם לא הייתה מיידית, אבל את עונת 2006/07 סיים במקום השלישי בטבלת כובשי הפרמיירליג.
מאז ועד לעונה שעברה, בה סיים רק רביעי בטבלת כובשי הסרייה A האיטלקית, הפנומן הפורטוגלי לא ירד מהטופ 3. לא באנגליה ולא באף אחת מתשע עונותיו בריאל מדריד. יש לו ברזומה זכייה אחת בתואר מלך השערים באנגליה, שלוש בספרד ועוד שבע (!) זכיות בתואר מלך שערי ליגת האלופות.
למסי, בן 32 וקצת, יש שש זכיות בתואר הפיצ'יצ'י בספרד ועוד שש בליגת האלופות (מאז 2007/08, אחד מהם ניצב בפסגה בכל עונה, כולל עונה משותפת כזוכים, עם ניימאר). הארגנטינאי סיים בטופ 3 של הכובשים בספרד בכל עונה מאז 2008/09 ולמעשה, רק פעם אחת סיים שלישי ובכל השאר, ראשון או שני.
הדומיננטיות של שניהם בעולם הכדורגל מאז פרצו כמעט ביחד למרכז הבמה לפני למעשה מעשור הייתה מוחלטת ואחד מהם זכה בליגת האלופות בשמונה מתוך 11 העונות לפני זו האחרונה. אבל אם בעונה שעברה ההאטה (עוד מוקדם לקרוא לזה "היחלשות") לא הורגשה לגמרי, העונה המצב כבר שונה.
יובנטוס קיימה העונה שבעה משחקים רשמיים והתוצאות לא רעות בכלל, 16 מ-18 בליגה ותיקו 2:2 במדריד מול אתלטיקו במחזור הפתיחה של ליגת האלופות. אבל מעבר לעובדה שכמעט כל הניצחונות של הגברת הזקנה עד כה הושגו בשיניים (ארבעה בהפרש של שער בודד), רונאלדו עצמו די מקרטע.
בהכנה הוא דווקא נראה טוב, אבל בשש ההופעות שרשם העונה, חמש בליגה ואחת בצ'מפיונס, הוא מצא את הרשת "רק" שלוש פעמים, אחת מהן מהנקודה הלבנה. שלושה שערים בשישה משחקים, בכושר של תחילת העונה, הם כמובן נתונים לא רעים עבור רוב שחקני ההתקפה, אבל רונאלדו הרגיל אותנו לאורך שנים להרבה יותר מזה. את שנותיו בריאל מדריד סיים עם 450 שערים ב-438 הופעות, יותר משער למשחק.
בעונה שעברה עם יובה הוא כבש 28 שערים, הכמות הנמוכה ביותר שלו מאז עזב את מנצ'סטר יונייטד. הוא גם שיחק רק 43 משחקים, הנתון הכי נמוך מאז עונת הבכורה בריאל. בעונה הנוכחית הוא אמור לחצות את ה-1,000 הופעות בקריירה (כרגע הוא על 972: 812 בקבוצות, 160 בנבחרת) ויש מצב טוב שעייפות החומר מתחילה לתת את אותותיה.
סביר להניח שרונאלדו יישאר בעניינים גם בעונות הבאות, אבל לא בטוח שהתכנית שלו להיות בטקס שחקן השנה באירופה/עולם בעוד שלוש שנים ריאלית.
(צילום: Denis Doyle/Getty Images)
ומה עם היריב/חבר לארוחת ערב יום אחד? בארסה חוות פתיחת עונה קשה מהצפוי, אחת החלשות שלה בתקופת מסי. היא כבר הפסידה פעמיים בליגה, בשבעה מחזורים ורשמה תיקו מאופס נגד דורטמונד בחוץ בצ'מפיונס.
למסי, אם פספסתם, אין אפילו שער אחד לרפואה העונה. מה לעשות, קצת קשה לכבוש כשלא משחקים.
הפרעוש, שחזר עצבני לאללה מהקופה אמריקה, נגרע בתחילת אוגוסט מהסגל של בארסה למסע משחקי ההכנה בארצות הברית בגלל פציעה בשוק. היא הייתה אמורה להסתדר, אבל רגע לפני פתיחת העונה בלה ליגה, הקבוצה הודיעה שהוא עוד לא כשיר ומסי פספס את ההפסד 1:0 מול בילבאו וגם את שלושת המחזורים הבאים, בהם בארסה כבשה 12 שערים, כולל שתי חמישיות.
הופעות הבכורה שלו הייתה חצי שעה מהספסל נגד דורטמונד (במקום אולי היורש, אנסו פאטי, כמה סמלי) והוא נכנס למחצית השנייה בהפסד בגראנדה ואז עלה בהרכב מול ויאריאל, אך נפצע שוב והוחלף בהפסקה. בקיצור, בשבוע האחרון, שהיה הראשון שלו העונה, מסי רשם 120 דקות וזה עלה לו בעוד כאבים, ששוב השביתו אותו והוא פספס את הניצחון על חטאפה.
גם במקרה שלו, העומס מופרע והוא אמור לרשום בקרוב את המשחק ה-900 בקריירה בכל המסגרות. הוא אומנם צעיר מרונאלדו בשנתיים וחצי בערך, אבל מתח את הגוף הבעייתי שלו לקצה של הקצה לאורך הקריירה. הוא לא אתלט על כמו הפורטוגלי וזה עלול להוביל לירידה הרבה יותר מהירה, כאשר זו תגיע.
וכן, לפעמים נדמה שהיא לא תגיע. וכן, אין כמעט שום ספק שהשניים הללו עוד יחוררו רשתות מדי פעם ויחגגו איזה שלושער פה ושם, אבל אי אפשר בתחילת העונה הזו, למרות שהמדגם עוד קטן מאוד, לפספס את העובדה שיש איזושהי ירידה בקצב. זה קרה לכל כך הרבה ספורטאים אגדיים, (קובי בראיינט ופייטון מאנינג הם דוגמאות טובות מהשנים האחרונות) ומתישהו, מה לעשות, נצטרך להודות שהגיע השעה להתחיל להיפרד. נקווה שזה ייקח עוד קצת זמן.