ככל שהאליפות הזאת מתקדמת אני יכול לשים את האצבע רק על דבר אחד. כל הנבחרות כמעט באותה רמה ואין שום תוצאה שיכולה ממש להפתיע. אם הפסד של צרפת או ספרד הפתיע מישהו בהתחלה, אז עכשיו, אחרי שכל נבחרת שיחקה שבעה משחקים אפשר להבין שכל תוצאה אפשרית וכל נבחרת יכולה לנצח כל יריבה.
אחד הסיפורים הכי מעניינים של היורובאסקט זה העובדה שעושה רשם שעבור כל הנבחרות מדובר בטורניר מעבר, טורניר שבו צעירים חסרי נסיון מקבלים במה בטורניר גדול, במקום לא מעט כוכבים שלא הגיעו לפה, ומשחקים לצד שחקנים ותיקים כשברור לכולם שהצעירים יהיו אלו שיובילו בעתיד ואילו הוותיקים יזוזו הצידה.
למרות שזה טורניר מעבר ולמרות הרמה השוויונית בין הנבחרות, אם אני צריך לבחור שלוש נבחרות שנראות מועמדות לזכייה הייתי בוחר את ספרד, סלובניה וליטא. ספרד מוכשרת ומאוד עמוקה וכמוה גם ליטא ואילו סלובניה המארחת והקהל שלה נותן לה תמיכה מדהימה בכל משחק.
בנוגע לאיטליה, הפסדנו לסלובניה ולקרואטיה ואני חושב שזה תוצאה של סגל מעט קצר. אין לנו מספיק קלעים ומספיק שחקני פנים והמעמסה נופלת על מרקו בלינלי, לואיג'י דאטומה וג'נטילה. הבעיה היא שג'נטילה לא קלע אפילו נקודה מול קרואטיה וככה מאוד קשה לנו. בלי קליעות מבחוץ, ובאחוזים גבוהים, לא ננצח.
דווקא מול קרואטיה התחלנו טוב, אבל חזרנו מחדרי ההלבשה בצורה גרועה והם השתלטו על המשחק. אנחנו מנסים להבין אם הסיבה לשני ההפסדים הרצופים – אחרי מאזן של 0:5 בבית המוקדם – זה היריבות שהתחזקו, לחץ או בעיה פסיכולוגית אחרת. בכל מקרה, עכשיו נשאר לנו עוד משחק מול ספרד ולמזלי גם אם נפסיד נעלה שלב בזכות המאזן הפנימי מול יוון ופינלנד.
למרות שספרד מועמדת לתואר, אנחנו לא חוששים מהם. ניתן להם את הכבוד שמגיע, אבל נעלה כדי לנצח, כי ככה אנחנו עולים לפרקט מול כל נבחרת. באיטליה לא ישחטו את הנבחרת גם אם היא תפסיד ותודח ברבע הגמר, אף אחד שם לא ציפה לזכות בתואר, ועד כה מרוצים וגאים במה שהשחקנים עשו. כרגע עוד לא שחטו אותם בעיתונים על שני ההפסדים, אבל לעיתונאים מותר להביע את דעתם, זאת העבודה שלהם.
אני מאוד מקווה שנעמוד במשימה, ננצח את הספרד ונמשיך להצליח גם בשלבי הנוק אאוט כי שם באמת השמיים הם הגבול. בכל מקרה, הנבחרת הזאת נבנית עם הפנים לאליפות העולם אבל במיוחד לאליפות אירופה ב-2015 ולפי היכולת כאן בסלובניה, יש למה לצפות בעוד שנתיים.
דראגיץ', יוביל את המארחת להנפה? (אתר פיב"א)