אבירם ברוכיאן, עבורי ועבור לא מעט שחקנים ששיחקו איתו בתחילת דרכו, היה סימן קריאה גדול. במקביל, היה סימן שאלה עוד יותר גדול סביב הקריירה הצפויה שלו.
סימן הקריאה היה הכשרון האדיר ויוצא הדופן שלו בכל פרמטר של טכניקה וראיית משחק. כל נגיעה, עצירה, מסירה ובעיטה הייתה רכה ואלגנטית כמו שמעטים מסוגלים לייצר. היו בו את הקלילות והניצוץ של תפקיד הפליימייקר, שכמעט חלף מהעולם. סימן השאלה שלנו היה אם הוא יכול להפוך את זה לתכליתי? האם הוא יכול בתפקידו האמיתי לחבר קבוצה ולהיות מרוכז נטו בכדורגל, לא להיסחף אחרי אנשים ודברים מסביב ומחוץ לכדורגל. בכלל, היה מעניין לראות כמה השבריריות הפיזית שלו הייתה בולטת לעומת הפיקחות והערמומיות שלו.
בתחילת הקריירה, תחת כנפי הכוכבים הגדולים בעידן גאידמק, ברוכיאן פרח. בעקבות כך הגיע לנבחרת, זכה בתארים והכל היה בשל לשלב הבגרות. אז גם הגיעו החוזים הגדולים, ההצלחה והראש קצת איבד את המסלול הנכון. בדיוק כמו המועדון, הוא הלך לאיבוד. הרעב הפך לשובע. הגוף הפך פגיע לפציעות. האחריות לקחת את הקבוצה בעידן פוסט ארקדי הייתה כבדה מנשוא. הדברים והסביבה מחוץ לכדורגל הסיתו אותו מהבמה הכי חשובה שלו.
במשך לא מעט זמן, מהירות המחשבה, הזריזות והתנועה הקלילה הפכו לכבדות, בריחה מתאקלים ואגרסיביות. בעיקר זה הרגיש על המגרש כמו הצל של ברוכיאן. היציאה לחו"ל הייתה סוג של מפלט כי היא הגיעה בשלב הדעיכה, הרבה אחרי השיא שלו. ועוד לליגה הפולנית הקשוחה. גם ככה כדי להצליח צריך לצאת בשיאך, לעבוד קשה, לליגה מתאימה, להיות מלא בטחון ואז גם לקוות למזל טוב.
עם מאמץ, גם החיוך יחזור (אלן שיבר)
העובדה שהוא לא שיחק באופן סדיר שנתיים, וגם בבאר שבע לא הראה שמץ מהאנרגיות של הנער האמביציוני ששיחק איתי בתחילת הדרך בבית"ר, אמורות להבהיר לו: עכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלך! תהיה מלא חיים במשחק. רוץ כמו שלא רצת בחייך כל משחק. חלץ יותר כדורים ממה שאי פעם חילצת. תגיד לעצמך כל משחק מחדש ששוב צריך להוכיח. זה הבית שלך שנותן לך צ'אנס מחודש וזה המקום היחיד שבו אתה יכול שוב להתחבר לעצמך ולשורשים שלך.
בית"ר ירושלים צריכה שחקני בית מובילים. ברוכיאן חייב לעצמו ולאוהדים שלו הוכחה שהוא עדיין מסוגל. כשהוא מגיע ללא הכנה פיזית מתאימה לעונה הזו, לא בטוח בכלל שזה יצליח. יש אפילו יש סיכוי סביר שלא, אבל זו האפשרות האחרונה שעדיין קיימת בשבילו לחזור ולרגש על הבמה המרכזית.
יכול להצליח, זה לא בשמיים (אלן שיבר)