"קטן, יש לאשתי יום הולדת מחר, תעשה טובה, תן לי יום חופש". קפטן מכבי חיפה הקשיב לרגע, נעמד וענה: "התקשרו אלי כבר 10 אנשים, אחד יום הולדת, אחד בר מצווה, אחד מתחתן. כולם רוצים חופש".
בכל פתיחת העונה הזו הייתה תחושה שמכבי חיפה היא כמו יונה שמוחזקת בידיו של ילד. היא גדולה, זזה, רוצה לפרוש כנפיים, והוא מוחץ אותה כדי שלא תברח, שלא תעוף לו פתאום. לפני המשחק אפשר היה להרגיש כמה היונה הזו רעבה, לחוצה, חייבת לצאת מהכלוב הזה. במכבי חיפה חיפשו רגע קטן של גאולה.
מן הצד השני, חופש מוחלט. אלי טביב ישב שעות לפני המשחק באצטדיון. בא דוד סוכרייה עם חופן "ורטרס אורגינל" ונתן לבעלים 3 סוכריות. "זה למזל, שניקח היום 3 נקודות". בחלון ההעברות בין האוהד לטביב נפלה אחת הסוכריות על רצפה והתנפצה לרסיסים. "תביא עוד אחת", אמר טביב, "2 נקודות אי אפשר לקחת". גם לא אחת הסתבר לו, הקבוצה שלו סובלת מקרית אליעזר כבר מ-2008. העיקר שמתוק לו.
אין דבר יותר כלכלי לקבוצות בליגת העל כמו בית"ר כשהיא מצליחה. עשן החל להיתמר מעל הקריה, מנגל ענק הוקם וההפנינג הגדול במרכז המסחרי הציע ממרכולתו. "מי שלא יקנה ממני - יהיה לו סרטן", אמרה איזו מוכרת, שיווק אגרסיבי זו לא מילה גסה. "נעמיד את ידין לדין", נרשם על אחת החולצות הצהובות. בסוף הקשר היה זה שעשה שפטים בבית"ר. ואם כבר שפטים, אין אף משחק כדורגל בישראל ששווה שישלמו עבורו מעל 100 שקלים. הגזמה פראית ועשיקה מיותרת.
"מה אתה עושה פה, משעמם לך?", שאל אחד. "מאוד", ענה האיש שישב לידי. בקושי אפשר היה לזהות את המשיב, מנור חסן האגדי, ששיחק בחיפה ב-00/01 אבל בכלל היה סמל בהפועל פ"ת. "באתי כדי לראות גול", הסביר אוהד אחר את כל הלחץ במועדון. אז מה אתם יותר, כועסים או מתגעגעים? המשחק מתחיל.
רוח קרירה החלה לנשב באזור ואוהדי בית"ר נותנים תפוקה למחיר המופקע בתצוגת עידוד מדהימה. יציע אחד קטן, כולו דגלים ושירים שנשמעים חזק יותר מכל אלפי האוהדים של חיפה. אבל בבית"ר כמו בבית"ר, תמיד יהיה איזה כתם קטן על החולצה. "אביתר יוסף, אוהבים ותומכים". שלט מטופש. האיש עבריין. נקודה. הורשע ב-22 חודשי מאסר על שריפת מועדון הגביעים. הוא שרף לכם את התארים ואתם תומכים? מתי יופיע השלט: "אביתר יוסף, מוקיעים ומקיאים"?
הצגה בית"רית, אבל רק ביציע (יוסי שקל)
דקה 7: שריקות בוז. האוהדים איבדו סבלנות, כל מסירה לאחור הם רועמים. דקה 8: שער בבלומפילד, זהבי הכניס פנדל. "האיש הזה בטח ישן בקברי צדיקים", אמר מישהו לידי. דקה 10: היונה השתחררה. כמה חיכו לשער הזה בחיפה. ברגע שהכדור של תורג'מן נגע ברשת אפשר היה לחשוב שהכרמל מתבקע. פתאום שומעים אותם, את אלפי האוהדים במלוא עוצמתם. הקפיצה הזו מהכסא, השאגה שמגיעה מתוך הקיבה והחיוך הקטן שנמרח שנייה אחר כך. לקריית אליעזר היה כאב ביצים מאוגוסט. אפילו לוח התוצאות לא האמין שהוא צריך לעבוד ולהחליף תוצאה. המשחק חודש והתוצאה עדיין הייתה על 0:0. "לוקח להם זמן לעכל", אמר אחד, "הלוח כבר חלוד".
דקה 20, שריקות הבוז חוזרות לקריה. רק שער אחד? שוב איבדו סבלנות. בבלומפילד כבר 0:2, מיטרוביץ'. "עוד טעות של גבאי ועוד טעות של גבאי. כל המחצית זו טעות של גבאי", הם זועמים (ודי צודקים). דקה 36 אצלנו, היציע כמרקחה. אחד מעביר לשני סוד, השמועה מתחילה להתפשט. 2:2 בבלומפילד. תופסים את הראש, מתחילות הספקולציות. המכונה של מכבי ת"א אנושית, הרוטציה של סוזה קורסת, מי היה מאמין. רוח של תקווה.
חיפה שמרה על הגול הבודד הזה כמו על אתרוג. עטוף בצמר גפן, שלא ייפגע. אבוחצירה עבר מגן וחזר לאחור, עבר עוד אחד ונסוג. רק שלא לכבוש חס וחלילה. תורג'מן קיבל כדור נהדר בקו אחד עם ההגנה, חיכה שהקוון יניף דגל לנבדל, גילה שזה לא קורה, החליט על נבדל בעצמו ופשוט מסר לאחור. 0:2? זו כבר תהיה ממש מכה, איך יצליחו להתמודד עם זה בחיפה? כמה פחד יש במשחק שלהם.
יש בקברי צדיקים? זהבי (אלן שיבר)
מעולם לא נפתחה בישראל מחצית בקול דממה כמו המחצית השנייה בחיפה. איך אפשר לעודד עם כוס תה נענע ביד? רוב האוהדים במכבי חיפה הפכו לכפויי הצלחות. אז יציע ג' נסגר, אז מה? בית"ר נכנסה לפיגור 2:0 ועדיין שמעו את האוהדים שלה. היונה אולי השתחררה אבל היא עדיין צולעת, עפה עקום.
הרוח הקרירה שנשבה בקרית אליעזר הקפיאה את היציעים, אבל עשתה עוד משהו. מכבי חיפה לא שיחקה טוב, היא אפילו הייתה די רעה ומשעממת, אבל היו לה הבלחות של הקבוצה שהיא חולמת להיות. הרוח נכנסה לתוך שיירי המדורה והצליחה להבעיר איזה ניצוץ חלוד באחד הענפים. אם מישהו חושב שהסנריו מהעונה שעברה יחזור על עצמו הוא טועה. לירוקים יהיה קשה העונה, כל מסירה עייפה, כבדה, עד שמגיעים לשער עוברים חבלי לידה. דינה של חיפה נחרץ: היא תשחק העונה בייסורים, אבל היא תשחק. הגחל הקטן הזה הוא כל מה שצריך. העצים יתלקחו, האש תעלה והאוהדים יוכלו להתחמם קצת. ואולי, רק אולי, הרוח תנשב לכיוון הנכון ומכבי חיפה תשרוף את הליגה ולא את עצמה.
נגזר דינה של חיפה: ייסורים (יוסי שקל)