ברזיל נכנסה לטראנס. למצב היפנוטי בו קשה להבחין בין ימין לשמאל, בין נכון לשגוי, בין עצלנות לזהירות. זהו לא טראנס שמח ומקפיץ, לא מסיבת טבע. זהו שכנוע עצמי עמוק, בלי כבלים מחייבים מדי להיגיון, בכך שהכל לטובה. ההנפה השישית מתקרבת, וכל בעיה נשארת בגדר מהמורה זניחה בדרך.
עזבו את נבואות הזעם בנוגע לחוסר מוכנות, אנחנו כבר לא ב-1950. האיצטדיונים יהיו בנויים, הכבישים סלולים, מתחמי האוהדים מוקמים והמלונות מצוחצחים. ברזיל היא אימפריה תעשייתית, שוק כלכלי עצום ואיש בפיפ"א לא יניח למונדיאל ולממון לחמוק מבין אצבעותיו. בטיחות, בטחון ורמת הגימור? זה כבר סיפור אחר לחלוטין.
לא חסרים מקרים של רשלנות בבנייה בכדורגל הברזילאי. כבר בתחילת מונדיאל 1950 נפגע שחקן נבחרת יוגוסלביה בראשו במסדרון היציאה מחדרי ההלבשה במראקאנה, שהעבודות בו נמשכו תוך כדי השבוע הראשון של הטורניר. ב-1992 קרס באותו מקדש כדורגל חלק מהיציע העליון, תאונה שהובילה למותם של שלושה צופים ולפציעת כ-50 אחרים. ב-2007 נפער חור ברצפת האיצטדיון בסלבדור, 7 נפלו אל מותם ברחוב שמתחת וכארבעים אחרים פונו לבית החולים. ולא מדובר רק בעבר הרחוק.
בינואר האחרון התמוטט מעקה בפורטו אלגרה ו-7 בני אדם נפגעו. במאי הכריעו גשמי הזעף את גג המתקן המחודש בסלבדור ולאחרונה נהרגו שני אנשים בנפילת מנוף על גג המתקן בסאו פאולו, שיארח את משחק הפתיחה בטורניר. זו רשמית חלקית, ועדיין מזעזעת.
הלחץ של פיפ"א והלהט הברזילאי הפכו את ההכנות למירוץ נגד השעון. וכשהזמן דוחק, הקפדנות נדחקת. חברת "אודברכט", אחת המובילות בעולם בהקמת מתקני ספורט, היא האחראית לכל שלושת המתקנים בהם אירעו התאונות האחרונות. ועדת חקירה פנימית כבר החלה בעבודתה בעקבות מותם של הפועלים בסאו פאולו, גם הממשלה והוועדה המארגנת התחייבו להסיק מסקנות. העניין הוא שזה לא משנה. מרבית העבודות בוצעו ואין פנאי לשנות דבר.
האיצטדיון בסאו פאולו, שני הרוגים (gettyimages)
פיפ"א הציבה לוועדה המארגנת הברזילאית תאריך סף לסיום ההכנות: 31 בדצמבר. כבר עכשיו ידוע כי מתוך שישה איצטדיונים בעייתיים, שלושה לא יהיו מוכנים בזמן: סאו פאולו, קוריטיבה וקויאבה. "בקוריטיבה ממש יש לנו בעיות, המתקן לא יהיה מוכן לפני סוף פברואר", הודה מזכ"ל פיפ"א ז'רום ואלקה. וסאו פאולו? "לא לפני אמצע אפריל". ואף משחק לא יזוז מילימטר, כי מעל מיליון כרטיסים כבר נמכרו.
"זו שאלה של אמון ואמונה כשנכנסים לארגון אירוע כמו גביע העולם. אנחנו תומכים במארגנים, בממשלה המארחת ובערים השונות", הכריז נשיא פיפ"א ספ בלאטר, והפתיע כשנדבק בגישה הברזילאית: "אנחנו יודעים שיש קצת עיכובים, אבל הם כל כך קטנים שאפשר לעצום עיניים ולהגיד שהכל בסדר".
רונאלדו ובבטו, גם הם אופטימיים (gettyimages)
כי ברזיל היא עדיין ברזיל. היא לא שואפת לסדר הדייקני של גרמניה 2006 או לראוותנות של בייג'ין 2008. היא רוצה להיזכר כמארחת מלאת תשוקה, עסיסית, חייכנית ומזמינה. היא רק רוצה להותיר את אותו הרושם שנחרת היטב גם אצל הסופר אדוארדו גלאנו.
"הספורט הזר הזה הפך לברזילאי בו בזמן שהוא חדל להיות פריבילגיה של צעירים עשירים ומפונקים. כעת שיחקו בו באנרגיה עתירת הדמיון של העם שהמציא אותו מחדש", כתב גלאנו בספרו המופלא "כדורגל באור ובצל". "כך נולד הכדורגל היפה ביותר בעולם, עשוי כולו מתנועות מותניים, פיתולי גוף ולהטוטי רגליים שהגיעו מהקפוארה, ריקוד המלחמה של העבדים השחורים, ומהריקודים השמחים של אנשי השכונות הצפופות שבפאתי הערים הגדולות. הכדורגל הפך לתשוקה העזה של ההמונים והחל לגלות את רזיו היפים ביותר". אם הרושם הזה יישאר, מצוין. רק שיישאר יחד עם הגביע.
זה מה שנזכור בסוף? (gettyimages)