זה אמנם לא טרנד חדש, וכנראה גם לא חולף, אבל התופעה שהולכת ומתפשטת ברחבי עולם הכדורגל היא אי חגיגת כיבוש שער נגד האקסית. קשה למצוא סימוכין לפעם הראשונה שבה שחקן החליט שלא לחגוג, אבל בשנים האחרונות אנחנו נתקלים עוד ועוד בתופעה הזאת. ולא רק שהשחקן לא חוגג, הוא ממש נעמד. מסמן לחבריו להירגע. כאילו אומר להם להצטרף אליו ולא לחגוג.
כריסטיאנו רונאלדו עשה זאת באולד טראפורד מול מנצ'סטר יונייטד, ארון ראמזי חזר על התופעה מול קארדיף וגם מריו גצה לא חגג כשכבש במדי באיירן מינכן מול דורטמונד. אם תרצו, אפילו ג'ורג' גראהם מהאל לא חגג שער נגד סוונסי. מגדול עד קטן, כוכב או עוד שחקן – התופעה הזו צוברת תאוצה.
גם בליגת העל שלנו נתקלנו בשבוע האחרון במקרה דומה, כשברק יצחקי כבש לראשונה בקריירה שער נגד בית"ר ירושלים ובחר שלא לחגוג. להבדיל מיצחקי, חברו לקבוצה ערן זהבי, דווקא חגג בטירוף את השער בדרבי נגד הפועל בעונה שעברה. חוקים לא כתובים, אתם יודעים, לא חלים על כולם.
אבל, כאן מגיעה השאלה: האם זה אקט מכובד וראוי או שבמקרים מסויימים הוא מאולץ ומלוקק? אולי התופעה הזו הולכת ומתפשטת בגלל ששחקנים עוברים קבוצה כל שעתיים ולפעמים משחקים בשלוש קבוצות בעונה? יכול להיות שבגמר הגביע האנגלי, ארון ראמזי יכבוש את שער הניצחון נגד קארדיף ולא יחגוג? יתרה מכך, יכול להיות שאוהדים יגיעו בקרוב למגרשי הכדורגל ויראו משחק מטורף של 2:3, אבל "אקסים" יספקו את כל השערים ולכן במשך 90 דקות לא נראה חגיגה של שער.
אז מה אתם, הגולשים, חושבים על התופעה הזו? אוהבים או מתנגדים? זאת ההזדמנות שלכם להביע את דעתכם בנושא. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לשלוח מייל ל-Sport5turim@gmail.com, להסביר בטקסט של 250 מילה למה אתם בעד או נגד, והמיילים המשכנעים והמעניינים ביותר שיגיעו יפורסמו ביום שבת באתר ערוץ הספורט.
ראמזי לא חוגג מול קארדיף. מה דעתכם?