הרבה אנשים לוקחים את המושג "קבוצה" לכיוונים שונים. לעניות דעתי, המונח הזה בא לידי ביטוי ברגע שחסרים לך שחקני מפתח – ושם מתגלה הגדולה של הקבוצה. אם להיות יותר ספציפיים, אז כשיש לך שיטה ודרך, יותר קל למזער נזקים ולהסתיר את חסרונם של שחקני המפתח. לעיתים קרובות אנחנו שומעים מאמנים מתראיינים לפני ואחרי משחק, ומייחסים יותר מדי חשיבות להיעדר שחקן כזה או אחר - בנקודה הזו מגיע לגיא גודס המון קרדיט. בהרבה משחקים המאמן נאלץ לשחק בסגל חסר ולמרות זאת מכבי ת"א מחפה על כך בהתאמות מקצועיות ובניהול המשחק.
מה השתנה מהמשחק הראשון בטופ-16 נגד פאו באואקה, למשחק אמש? השינוי העיקרי הוא הביטחון, הנחישות והמחוייבות של השחקנים, למרות ההיעדרויות של סופו וסילבן לנדסברג – ובטח בהתחשב בכך שהיה מדובר במשחק מפתח – על גבול משחק העונה – ובצירוף לוח המשחקים המתיש שיש לצהובים בשבוע הקרוב (מוצ"ש הרצליה, שני אשדוד, חמישי בלגרד).
ומה השתנה אצל היוונים? בסיבוב הקודם אסטבן באטיסטה קיבל תשעה כדורים ב-24 דקות ועשה 6 מ-9 בתוספת מאזן מושלם מהקו (4 מ-4) בדרך ל-16 נקודות. הפעם, נגד אלופת אירופה נטולת סופו (למרות שגם באואקה הוא לא היה דומיננטי), הסנטר שיחק 15 דקות, זרק פעמיים לסל ולא הלך לקו. בהתחשב בזה שמדובר במשחק חוץ, פאו הגיעה להיכל ובמקום לכתוש את מכבי בצבע, ירתה מהשלוש במחצית הראשונה (4 מ-18). מכבי ת"א קיבלה רוח גבית לצאת לריצה, הקהל התעורר, והצהובים שלטו בקצב.
לנדסברג, חסרונו לא הורגש (אלן שיבר)
נכון שבחצי השני היוונים קלעו 8 מ-15 מחוץ לקשת, ויכול להיות שעוד שלשה פתוחה אפילו הייתה מעבירה את היתרון לפאו ומכבי לא הייתה חוזרת מזה, אבל כשאתה בא למשחק חוץ אתה לא יכול ללכת לקו 11 פעמים בלבד, בטח לא כשיש לך שלישיית שופטים שמקפידה על כל קלה כחמורה. זו הייתה טעות בחשיבה של האורחים, במיוחד אחרי שהם ראו איך אלבה ברלין ניצחה בהיכל - בסבלנות ועם משמעת – הם לא היו יכולים לבוא ולהתנהל ככה.
במשחק הקודם בין הקבוצות, למי שזוכר, פארגו ורנדל שיחקו 38 דקות כ"א ובעיית העבירות שאליה נקלעו גרמה לאובדן היתרון ולמהפך במשחק, אחרי שמכבי שלטה כל הערב. אמש, הסיפור חזר. הגארד והפורוורד היו היחידים שנקלעו לבעיית עבירות, אבל אוחיון ואלכסנדר היוו תחליף מצוין. אוחיון – במיוחד כשהיינס במשחק חלש – גילה מנהיגות, השתלט על המשחק ברבע האחרון עם שתי שלשות, פאול וסל ומספר אסיסטים. מעבר לכך, את היכולת שלו לקבל גבוה אחרי חילוף הגנתי צריך ללמד בכל בית ספר לכדורסל, כי עדיין לא מצאו באירופה את הגבוה שיכול לקחת אותו עם הגב לסל (תשאלו את באטיסטה).
ברוב המשחקים, אנחנו מדברים על ריבאונד ההתקפה של היריבה שמהווה חלק מהליקויים של הצהובים. במחצית השנייה מול פאו, מכבי לקחה 11 ריבאונדים בהתקפה – נתון שמיותר לציין כמה הוא חשוב ועד כמה הכריע את המשחק. רק כדי לסבר את האוזן, פאו לקחה 9 כדורים חוזרים בהתקפה, שניים מהם בלבד בחצי השני.
מכבי ת"א הוכיחה שהיא יכולה לנצח גם כשדווין סמית' (שהשבוע הוריד קוף בצורת דונטה סמית' מהגב) נמצא במשחק פחות טוב. אבל את הסל החשוב במשחק, הוא כן תרם, במהלך של חדירה לתוך הטבעת. היוונים התמקדו בסמית' ומנעו ממנו המון מהלכים שהוא בדרך כלל עושה - ומה שחסר לי אצלו, גם כאשר הוסט כמו תמיד לעמדה מספר 4, זה נושא ההליכה לקו. גם מול יותם הלפרין וגם נגד יאנקוביץ' את פוטסיס.
כל אחד עוזר לשני (אלן שיבר)
אוחיון, גילה מנהיגות (אלן שיבר)
מבט על דף הסטטיסטיקה מראה שנייט לינהארט היה על הפרקט 6 דקות יותר מרנדל ופארגו ו-8 יותר מדווין סמית'. ואם אכן יוחלט שהוא יירשם בליגה בסופו של דבר, אז המגמה כפי שגודס רומז, להוריד דקות מסמית' – כבר התחילה. בהיעדר לנדסברג בליגת העל, דבר שמותיר רק 3 ישראלים בכירים בסגל (אוחיון, כהן, טיוס), מאמן מכבי יהיה חייב לתמרן כמו לוליין על חבל דק את דקות המשחק של אוחיון, כדי שיהיה מוכן למשחקים החשובים בבלגרד וברצלונה בשבועיים הקרובים.
ועוד נקודה. אף אחד לא מפקפק ביכולות האישיות והקבוצתיות של לינהארט, והוא שוב הוכיח ש-IQ הכדורסל שלו גבוה מאוד, אך לטעמי מכבי לא צריכה זר שביעי ואת התפקיד הזה יכול היה למלא גם שחקן ישראלי. מעניין אם גם לינהארט, כמו אלכסנדר, יבדוק האם סבא או סבתא שלו בעלי שורשים יהודיים.
ולסיום. ב-31 בדצמבר, בטור אחרי המשחק ביוון, ניתחתי את המהלך האחרון במשחק. ההתייחסות לאי עשיית העבירה על סלוטר ב-80:76 הייתה מרצון להראות שרק כשמדובר על קרבה לניצחון או הפסד אתה נוקט בפעולות. מכבי ספגה שלשה, והמשחק נגמר ב-7 הפרש. אמש, ב-5 הפרש לטובתה, מכבי חששה לעשות עבירה כדי לאבד את הניצחון - ובעצם ויתרה על הסיכוי להשיג את ההפרש. מי ידע אז, שמה שחשבנו, יהיה רלוונטי כל כך.
-
המון קרדיט מגיע לגודס (אלן שיבר)
-
IQ כדורסל גבוה מאוד. לינהארט (אלן שיבר)
-
אפשר לנצח גם כשהוא פחות טוב. סמית' (אלן שיבר)