בא מאהבה

לא ברור האם זאת עזיבתו של סטיבן ג'רארד את ליברפול, הדחתו הבזויה של איקר קסיאס מריאל מדריד, הקדנציה החדשה של צ׳אבי בקטאר או העובדה שגם את אנדראה פירלו ודידייה דרוגבה לא נראה יותר בליגות הבכירות, אך הקיץ הנוכחי ממחיש מיום ליום עד כמה "האהבה מתה" בכדורגל של ימינו.

למרות הפסימיות, אין לכם מה לדאוג. בקצה השני של העולם, הרחק מעולמם של השייחים והאוליגרכים ישנה מדינה אחת שבה הרומנטיקה והנאמנות לסמל עדיין משחקים תפקיד מרכזי. בזמן שבאנגליה, איטליה, ספרד וגרמניה מעיפים בבושת פנים את הגלדיאטורים האחרונים שגדלו והתחנכו מינקות במועדוני הפאר, בארגנטינה מחבקים אותם לחיקם ודואגים להם להדרן מפואר.

משירי הבן האובד: מהאחים מיליטו ועד לקרליטוס טבס
שימו לב לרשימת הכוכבים שהגיעו לשירת הברבור בקבוצת נעוריהם בשנים האחרונות אחרי מסעות נדודים ברחבי אירופה: האחים גבי ודייגו מיליטו, חואן סבסטיאו ורון, פאבלו איימאר לוצ'ו גונסאלס וחאבייר סביולה הם רק חלק מהשמות שביצעו את הקאמבק המרגש רגע לפני תליית הנעליים. מי שכמובן עלה על כל אלו בקטגוריית המתקאמבקים, הוא קרליטוס טבס שאחראי על המעבר המפתיע ביותר של השנים האחרונות.

החלוץ שלקח את יובנטוס עד לגמר ליגת האלופות ונמצא בכושר הטוב בחייו, הסכים לוותר על סכומי עתק כדי לחזור ולסיים את הקריירה בקבוצת נעוריו, בוקה ג'וניורס. עם כל הכבוד לדרכו של אפצ'ה בחזרה לשכונה הצבעונית לה בוקה, הבן האובד המרגש ביותר נמצא דווקא בצידו בשני של הכביש ושייך ליריבה השנואה ריבר פלייט. זהו סיפורו של פרננדו "אל טוריטו"  קאבנגי - השור הקטן שצלל עבור קבוצת נעוריו למצולות הליגה השנייה ונפרד ממנה עם התואר החשוב בחייו.

תחילת דרכו של פרננדו במדי המיז'ונאריוס הייתה כמו כל סיפורי סינדרלה שהתרחשו במועדון הפאר בחלוף השנים. ילדון מוכשר עולה מהנוער, כובש בצרורות, הופך ליהלום הנוצץ ביותר עבור הסקאוטים מאירופה ולבסוף חותם לו בקבוצה הרחק מעבר לים. בגיל 17 קאבה עלה לעונת הבכורה בבוגרים וכבר מהרגע הראשון הדהים את יושבי המונומנטל עם ביצועים אדירים שזיכו אותו בהשוואות לגדול חלוצי ארגנטינה - גבריאל באטיסטוטה.

בשנת 2002, כש"קבאגול" היה רק בן 18 הוא התחיל לקטוף תארים בסיטונאות ומלבד זכייה באליפות ראשונה במדי המיליונרים ותואר מלך השערים, השור הקטן הוליך את נבחרת הנוער של ארגנטינה לזכייה בקופה אמריקה כשהוא כובש 8 שערים וזוכה כמובן במלכות השערים של דרום אמריקה (מי שסיים במקום השני דרך אגב, היה אקס מכבי חיפה דנטה לופז שסיים עם 4 כיבושים). בסופו של דבר בשנת 2004 לאחר 3 אליפויות ב-3 שנים ו-72 שערים ב-121 הופעות היה ברור שכמו חלוצים גדולים שעזבו את חממת המיליונרים - כמו הרנן קרספו, חאבייר סביולה, אריאל אורטגה וגונסאלו היגוואין גם קבנאגי יארוז את הפקלאות וייצא לדרך חדשה מעבר לים.

דיני שור מועד: התקופה הקרה בחייו
אם שאר כוכבי הפסקה הקודמת ניסו את מזלם בליגות הטובות בעולם, אל טוריטו הסתנוור מהכסף הגדול של ספרטק מוסקבה שהועדף על פני חוזה צנוע בקבוצת הפאר יובנטוס. בצעד תמוה זה למעשה, סיים לעצמו את החלום האירופי בטרם התחיל. "עשיתי הכול כדי להצליח, אך כל הסיכויים היו נגדי. בארגנטינה לא רק מזג האוויר חם גם האנשים חמים, ברוסיה הכול הפוך, הקור חודר לעצמות ונדיר שאנשים בכלל פותחים איתך בשיחה", סיפר קבנאגי על התקופה "הקרה" בחייו. מלבד הבדידות הנוראית, האקלים הקפואים ופציעות חוזרות ונשנות, מה שהקשה על החלוץ הצעיר יותר מכל היו הגעגועים הבלתי נסבלים לקבוצת נעוריו.

את ההוכחה לאותם געגועים עזים תפסו מצלמות הטלוויזיה בזמן משחק הליגה של ריבר פלייט מול אסטונדיינטס ב-21.11.2004, כאשר הבן האובד נצפה עמוק בלב האולטראס כשהוא שר וצועק בטירוף ביציע כאחרון האוהדים. למרות שהחלוץ היה בפגרה באותה תקופה, המועדון הרוסי דרש ממנו הבהרות בעניין, במיוחד לאור העובדה כי רוב העונה הוא היה פצוע. "תמיד חלמתי לעשות זאת, אי אפשר לתאר את האהבה שאני חש כלפי האוהדים. אני מבין את הכעס כלפיי, אך אני בפגרה ולא עשיתי שום דבר מסוכן", הסביר. אל טוריטו חזר להראות ניצוצות גאונות לאחר שחתם בבורדו אך גם הקדנציה הצרפתית הקצרצרה הסתיימה בטונים צורמים והחלוץ המשיך לנדוד ולבזבז את כשרונו בקבוצות כמו מאיורקה של דודו אוואט ואינטרנאסיונאל הברזילאית.

המיליונרים פשטו רגל: ירידת הליגה ההיסטורית והחזרה המרגשת למונומנטאל
בדיוק כמו הקריירה הדועכת של גיבורנו באותם ימים, כך דעכה לה גם קבוצת נעוריו עם ירידת ליגה היסטורית לאחר 110 שנות קיום. באותם ימים היה נדמה כי המיליונרים הכריזו סופית על "פשיטת רגל" בכל המובנים: כוכבים צעירים ומבטיחים כמו דייגו בואננוטה ואריק לאמלה עזבו את הספינה הטובעת בשל המצב הכלכלי הרעוע, ההנהלה בראשות הרודן דניאל פאסרלה הסתכסכה עם כל גורם אפשרי ולקינוח מהומות ענק של האוהדים הזועמים הותירו אזורים שלמים ברובע בלגרנו הרוסים ושטופי דם.

"רק מי שנשם אבק דרכים יזכה לשאוף אוויר פסגות", וגם בסיפור האהבה של אל טוריטו והמיז'ונאריוס ניתן לראות דוגמה מובהקת למשפט זה. דווקא בימים החשוכים ביותר של ריבר, קבאנגי החליט להניח את מקל הנדודים ולחזור הביתה למטרה אחת בלבד, להחזיר את המיליונרים למקומם הטבעי. "לעולם לא אשכח את הרגע הזה, צפיתי עם אשתי ובניי בריבר יורדת ליגה ופרצתי בבכי, אחרי שהתאוששתי הרמתי את הטלפון לסוכן שלי נסטור סיבורי ואמרתי: לא משנה איך וכמה, תחזיר אותי הביתה". רגעים ספורים אחרי החתימה שוב היו אלו הדמעות שכיסו את פניו: "למדתי בדרך הקשה שכסף זה לא הכול בחיים, עכשיו אני בא לשקם את הבית". קבגול אכן עמד במילתו וכשסרט הקפטן ענוד על זרועו לראשונה בחייו הוא חגג עלייה לאחר עונה אחת בלבד עם עונה אדירה שכללה 19 שערים ב-38 משחקים.

למרבה התדהמה, קבנאגי התבשר על ידי מאמנו דאז מתיאס אלמיידה, כי הוא לא ימשיך עם חבריו לליגה הבכירה. עד היום לא ברור לגמרי מה היו הסיבות להדחתו המפתיעה. ישנם כאלו שטענו כי היה זה הנשיא פאסרלה שלא היה מסוגל לראות דמות כה דומיננטית, היו כאלו שייחסו זאת לריב מתוקשר עם טרזגה, אך אף תירוץ לא השתיק את האוהדים שבכל משחק ומשחק לא הפסיקו לקרוא בשמו של אלילם ששוב מצא את הדרך החוצה מאהובת ליבו.

הנה זה מגיע, תנו לקבגול להניף את הגביע   
אבל כמו בכל סיפורי האגדות גם לסיפור זה יש סוף טוב. אחרי שנתיים כואבות בהן חזר לדשדש בוויאריאל הספרדית ופאצ'וקה המקסיקנית, הגיע בשנה שעברה למונומנטאל רמון דיאס, אותו מאמן שהעלה אותו מהנוער בגיל 17. פעולתו הראשונה של דיאס הייתה להגשים את חלומם של האוהדים ולהחזיר (שוב) את קבגול הביתה. החלוץ הוותיק שיחגוג 32 בחודש הבא אומנם כבר לא זריז וחד כמו בימים עברו, אך תחת שרביטו של המאמן, תרם מניסיונו, הנהיג את הצעירים והוליך את ריבר לעונה בלתי נשכחת שהסתיימה בדאבל נוצץ שכלל אליפות וגביע סודאמריקנה (הגרסה הדרום אמריקאית לליגה אירופית).

אומנם דרכיהם של דיאס וקבנאגי נפרדו בתחילת העונה הנוכחית, כשמרסלו גז'רדו מונה לעמדת המאמן, אך גם תחת שרביטו של אליל ריבר לשעבר, אל טוריטו המשיך לתרום מניסיונו. השבוע, השור הקטן עלה למשחקו האחרון במדי המיליונרים. היה זה בגמר הליברטדורס מול טיגרה המקסיקנית, אחרי 0:0 במשחק הראשון הארגנטינאים הביסו את האורחים בביתם 0:3 וזכו בליגת האלופות של דרום אמריקה. רגע אחרי שהקפטן המאושר הניף את הגביע החשוב בחייו הוא ניגש לחבריו ונפרד בפעם האחרונה.

אחרי 112 שערים, 4 אליפויות, עלייה ליגה וזכיות מפוארות בסודאמריקנה ובליברטדורס, אל טוריטו כינס מסיבת עיתונאים ובישר: "כשחזרתי לליגה השנייה ועליתי למגרש בפעם הראשונה ידעתי שאגיע לרגע הזה. ידעתי שנזכה בליברטדורס. עכשיו הגיע הזמן שלי לעזוב, הפעם לתמיד".