כמה אופטימי הוא הקיץ בכדורגל הישראלי. כמה שמענו על רוחות של התחדשות במכבי חיפה, על ניחוחות אירופים בהפועל תל אביב, ועל "השנה של הפועל באר שבע". מבחינת לוח השנה אנחנו עדיין בקיץ, והאופטימיות מה איתה? חיפה עם אפס נקודות ואפס שערים בשני משחקים מול העולות החדשות, ונדמה שהפועל תל אביב דומה לאירופה רק בהתנגדות לכיבוש.
נשארנו עם הפועל ב"ש. מה היה לנו שם? הדחה מוקדמת מאירופה, לא נעים אבל גם לא נורא. הרי כדי לבנות מסורת והצלחה במפעלים האירופים צריך קצת יותר ממסע רכש טוב ואצטדיון חדש. ההדחה מאירופה עשתה טוב לב"ש. עכשיו כולם שם ממוקדים ויודעים שרק דרך הצלחה של כמה שנים רצופות בליגה אפשר לייצר הצלחה בזירה האירופית. די דומה לנעשה במכבי תל אביב, שאחרי הכישלונות בשנתיים האחרונות הצליחה להתברג לשלב הבתים של ליגת האלופות, הרבה בזכות הכוכבים שנשארו בקבוצה והשיגו עבורה את המטרה החשובה.
האלטרנטיבה מב"ש (אלן שיבר)
ב"ש הגיעה לאצטדיון טדי עם רוח גבית אדירה של 18 אלף אוהדים אופטימיים ואחרי ניצחון מרשים ומשחק טוב במשחק חוץ קשה בק"ש. בתפריט שברק בכר הכין לסלבישה יוקאנוביץ' היו קישור אחורי פעלתן, שלא מפסיק לרוץ, לבקש את הכדור ולאיים על השער מרחוק; שחקני קווים עם דריבל מסחרר וכדורי רוחב מסוכנים; חלוץ שנע לשטחים ריקים ולוחץ את הגנת היריבה עמוק בחצי שלה; ומנת הדגל - מאור מליקסון. חד, מהיר, וירטואוז. ברוך השב לליגת העל.
בכל פעם שמליקסון קיבל את הכדור, אוהדי ב"ש נעמדו על הרגליים. ובצדק. פעם הוא חותך למרכז, פעם עובר על הקו, מקפיץ מעל שחקן הגנה או מרים לרחבה עם הפאלש. נדמה כאילו כל פעולה שלו לקוחה מפנטזיה של ילד או ילדה שרק התחילו לשחק כדורגל בשכונה. אבל כל עוד הפעולות היפות של מליקסון מתרחשות רחוק משער היריבה, בדיוק כפי שקרה מול מכבי, הן יישארו רק בגדר פעולות יפות. ואולי קצת ילדותיות. וזה בעצם סיפור המשחק של באר שבע, יפה אבל ממש לא תכליתי.
הוא חזר. מליקסון (אלן שיבר)
אבל אחור מדי מהשער (אלן שיבר)
ולגבי סיפור המשחק של מכבי? ערן זהבי. אנחנו בסך הכל בסוף אוגוסט ולכוכב של מכבי כבר יש 13 שערים. מול ב"ש, לראשונה העונה, לזהבי היה משחק חלש. ועדיין הוא הבקיע את שער הניצחון. כולם יודעים שכדי לעצור את מכבי ת"א צריך קודם כל לעצור את ערן זהבי, וזה מה שעשתה ההגנה של ב"ש, פלוס עזרה מג'ון אוגו (ששיחק מעין בלם בחוליית הקישור, על מנת למנוע מזהבי לקבל את הכדורים בשטחים שבין שני קווי ההגנה וקווי הקישור) במשך כל המשחק. טוב, כל המשחק, למעט שנייה אחת של חוסר ריכוז, בתוספת הזמן של המחצית הראשונה. שנייה אחת קטנה, והוא שוב יורה באוויר.
זה כבר לא משנה שהיה לזהבי משחק מפוזר ועצבני, שהוא החליק על הדשא, שלא הצליח לעבור שחקנים במחצית הראשונה. כי יש שורה תחתונה, וזה כל הסיפור. וזו גם מכבי ת"א של העונה - לא מלהיבה, לא נוצצת, אבל בשלב הבתים של ליגת האלופות ועם שש משש בליגה.
המשחק בטדי אמור היה אמור להוות מכשול רציני עבור מכבי ת"א. הראש עדיין בחגיגות העלייה; שני הצירים המרכזיים בקישור (מיטרוביץ', איגייבור) לבושים על אזרחי ביציע; שוער בן 19 – פרדראג ראיקוביץ' - שאנשי הקבוצה פגשו לראשונה 24 שעות לפני המשחק פתח בהרכב; וחבר לחדר ההלבשה שנחתך בצורה קרה מהקבוצה (ביזנס, תתרגלו). ומעל הכל, יריבה איכותית, אולי היחידה בליגה, ועוד ביום טוב שלה. אז מה?
ההבדל. זהבי (אלן שיבר)
ראיקוביץ' הצעיר בשער? זה לא הפריע למכבי ת"א (אלן שיבר)