סוף שבוע רגוע: מכבי ת"א זכתה בקצת שקט

פרמאר, רוצ'סטי, סמית', רנדל ואמבקווה בצד של מכבי תל אביב, לוגאן, היינס, איינגה, ורנדאו ואלכסנדר אצל ססארי. עשרה זרים ומתאזרחים על הפרקט בשריקת הפתיחה, ונראה שג'ורדי ברתומאו, שבחר לבוא להיכל בשבוע שעבר מול מלאגה, ידע מתי להגיע. כי אם זה החלום שלו ושל היורוליג, מישהו שם צריך לעשות חושבים מחדש.

זה היה משחק בין קבוצה שסוחבת כל כך הרבה בעיות, לבין קבוצה כל כך לא מאומנת. התוצאה: משחק לא נעים לעין, בלשון המעטה.

לגיא גודס לקח כ-4 דקות לספסל את ג'ורדן פרמאר, כשהכניסה לפיגור מוקדם מהמשחקים הקודמים יושבת לו בתת-המודע. אחרי זריקה לשלוש בהתקפה שרק הוא נגע בכדור, איבוד כדור ועזרה מהצד החזק ששיחררה את היינס לשלשה, פרמאר ירד לספסל וגם כשחזר פעם נוספת, ברבע השני, כדי להיכנס לעניינים – גרם לצניחת ההפרש מ-8 ל-2 ושכנע את גודס שמדד של מינוס 10 בפלוס/מינוס ב-9 דקות על הפרקט ישרת אותו להמשך הדרך יותר מכל שיחה אישית, וידאו או אימון נוסף.

גודס, שקיבל בחלקים גדולים בעונה הקודמת המון מחמאות על החושים שלו, בחר ללכת על הבסיס של אוחיון, סמית' רנדל ואמבקווה. כשרוצ'סטי, לנדסברג ואופוויבו הם הצוות המסייע הרגעים הנתונים וגיא פניני ואונאקו מקבלים פירורי דקות.

מאמן הצהובים פירק את הצמד ג'ורדן וטיילור עם יוגב ולנדסברג. מה אוחיון מביא לפרקט, כולם יודעים. לנדסברג, שלא פעם תהינו מה העמדה המדויקת שלו, שיחק בעמדה שתיים, סקנד גארד, כדי לנצל את יתרון הגובה על גארד נמוך כמו היינס או לוגאן. אפרופו לנדסברג, ב-23 דקות הוא זרק 15 פעמים לסל (2 מ-8 משתיים, 2 מ-7 לשלוש) ונגד ירושלים, לדוגמא, זרק 12 פעמים מהשדה ועוד 13 מהקו ב-22 דקות. אם בשנה שעברה שיחקו המון פעמים אחד על אחד בשביל פארגו, נראה שהעונה לנדסברג מקבל לגיטימציה לקחת כל כדור לסל.

כמות הזריקות של לנדסברג, הייתה גדולה מזו של סמית' – ששיחק 50 אחוז יותר דקות ממנו וזרק 12 פעמים בלבד. בכלל, סוגיית סמית' מאוד מעניינת, ויש תחושה ששום דבר לא השתנה ושמכבי עדיין תלויה מאוד בסמית' ורנדל. דרך אגב, גם נגד מלאגה, סמית' הגיע לאותה כמות זריקות - השאלה אם מול ססארי הוא היה בכושר טוב יותר, האיטלקים שמרו גרוע ובאו מוכנים טקטית פחות טוב יותר, או שפשוט נוח לו יותר עם יוגב אוחיון?

משחק ההגנה של מכבי, יחסית, היה טוב יותר. נכון שססארי לא ברמה של צסק"א ומלאגה, היא קבוצת ליגה ישראלית ללא חוק רוסי, במקרה הטוב, ובגלל זה לצהובים היה קל לשים אותם מתחת לפרמטר של 20 נקודות ברבע (קצת פחות מ-16 בממוצע). ראוי לציין, שגודס הזהיר מכמות השלשות שהאיטלקים קולעים, בייחוד ברגעים הקצרים, ואכן איבוד ה-24:32 לקראת ההפסקה נבע משתי שלשות מהירות.

שימו לב לחלוקת הזריקות והקליעות של האורחים: ברבע הראשון - 7 סלים לשתי נקודות ושלשה אחת. כל הסלים הושגו מריבאונד התקפה ואיבודי כדור, והכנסתם של אוחיון ולנדסברג, ייצבה את ההגנה והביאה את מכבי לפלוס-מינוס 11 כשהם על הפרקט. ברבע השני האיטלקים קלעו 3 סלים לשתי נקודות, שלוש שלשות ועוד נקודה מהעונשין. ואז הגיע הרבע השלישי: 0 שלשות, 5 סלים לשתי נקודות ו-4 מהקו, פשוט פרמטרים מצויינים הגנתית. וברבע האחרון – 1 מ-8 מהשתיים, 2 מ-7 לשלוש ו-8 נקודות מהקו, מה שמחזק את הטענה שעשיית עבירות מעידה על פיזיות ואגרסיביות ומונעת נקודות קלות. גם אם יש כאלה שחושבים שססארי קבוצה חלשה, פה מגיע קרדיט למכבי שהורידה אותה מהממוצעים שלה.

בשבוע כזה, כשכל השיח סביב מכבי ת"א הפך להיות כמו טלנובלה, השתדלנו לדבר על דברים מקצועיים מבלי להיכנס למה שמחוץ לפרקט. עכשיו מחכות חולון ביום ראשון ובאמברג ביום חמישי – ולכן את הבשורה מהניצחון ניאלץ לבחון בעוד שבוע אז נדע לראות אם יש קו התקדמות ואנשים מתיישרים לפי הצרכים של הקבוצה. החשיבות של ניצחון חוץ בגרמניה יכולה להזכיר את הניצחון החשוב בחוץ מול אלבה ברלין בעונה שעברה.