הכוכבים לא מסתדרים: מה עובר על פ.ס.ז'?

השבוע מלאו חודשיים למשחק הבכורה של ליאו מסי במדי פ.ס.ז'. ההייפ והתרגשות הראשונית מאותו ערב בריימס התאיידו מזמן וכעת מתחילים לדבר במספרים - ואלה לא עושים חסד עם מי שנחשב בעיני רבים לגדול כדורגלני תבל. 280 דקות בילה הפרעוש על מגרשי הכדורגל בליגה הצרפתית ואין לו עדיין שער אחד או בישול לרפואה - מרגיש כמו נצח עבור זוכה שש פעמים בכדור הזהב, המועמד לקטוף את הפרס גם בחודש הבא. אומנם בליגת האלופות, מסי כבר מצא את הרשת בשלושה מקרים, אך הרושם המתקבל מחבורת הכוכבים שהתקבצה בעיר האורות, שזה איך לומר בעדינות? עדיין לא זה.

במחזור האחרון עיני האומה נישאו לעבר הסטאד וולודרום, בציפייה לראות את "הפנטסטיק 4" של סן ז'רמן מול הלוחמים של מארסיי. זו היתה הפעם השלישית העונה שמאוריסיו פוצ'טינו יצק להרכב סופר-התקפי את מסי, קיליאן אמבפה, ניימאר ואנחל די מאריה. בפעם הראשונה זה נגמר בניצחון דחוק על ליון (1:2), בפעם השניה בהפסד בכורה בראן (2:0) וכעת עם תיקו מאופס ומאכזב למדי בקלאסיק, במפגש הכי יוקרתי שיש לצרפתים להציע. היה עיתונאי שהגדיר את התרומה של כוכבי פ.ס.ז' במשפט אחד נוקב: "זה כמו שאדם נכנס למסעדת גורמה ויוצא ממנה רעב, פעם אחר פעם". כוכבי המישלן של פוצ'טינו לא עשו רושם על אף אחד, ולא בפעם הראשונה.

ובכן, כמובן שיש גם נסיבות מקלות, שכן מסי עדיין לא הגיע ל-"100 ימי המבחן" שלו. כל שחקן כדורגל, באשר הוא, זקוק להסתגלות בקבוצה חדשה, עיר חדשה, מדינה חדשה - על אחת כמה וכמה שמדובר בארגנטינאי שכל חייו התנהלו ברדיוס הקטן שבין לה מסיה לקאמפ נואו. על הדרך, היה זה גם קיץ עמוס לכוכבי היורו ובעיקר, מבחינת פ.ס.ז', הקופה אמריקה, ואפשר כמובן להוסיף את שתי פגרות הנבחרות בספטמבר ואוקטובר שפגעו בשטף ובחיבור של הקבוצה מרובת השחקנים הדרום אמריקאים. למסי היתה פציעה קלה, ניימאר חזר עם משקל עודף בקיץ, ואילו אמבפה עוד בכלל היה צריך לעכל את סיכול מעברו לריאל מדריד.

ואחרי שאמרנו את כל זה, הכדורגל של הטריו אינו מצדיק את התירוצים ואמור להראות הרבה יותר משכנע בליגה שבה אין לפ.ס.ז' באמת מתחרות והלחץ הוא מינורי. על פניו, פ.ס.ז' נמצאת במקום טוב מאוד עם 9 ניצחונות ב-11 משחקי הליגה הראשונים, ו-7 נקודות מ-9 בפסגת הבית בליגת האלופות, כולל ניצחון נאה על מנצ'סטר סיטי, סגנית אלופת היבשת. כשמדברים על ההשפעה של מסי, אמבפה וניימאר ביחס לתוצאות מתקבלת תמונה מעט מדאיגה: בלי לפחות אחד מהשלושה על הדשא, פריז ניצחה ב-9 מ-9 משחקים, בעוד כאשר פוצ'טינו החליט לפתוח עם השלישייה, הקבוצה ניצחה ב-40 אחוז בלבד מהמקרים. איתם, המוליכה כובשת שער למשחק ובלעדיהם 2.8 למשחק - עדות לכך שעוד מצפה לפוצ'טינו עבודה רבה.

בתקשורת הצרפתית מצביעים על כך שאולי הבעיה היא בעמדת המוצא של מסי. "מה הוא עושה בצד ימין?", תהה פרשן אמזון פריים, תיירי הנרי, "למען האמת, אני לא יודע ולא מבין. הוא מבודד בעמדה הזאת. הוא נוגע פחות בכדור, וגם מהצר את צעדיו של אשרף חכימי לפריצות על הקו". בינתיים, פוצ'טינו מתעקש להציב את הפרעוש באגף (בו הוא מבלה בערך 43% מהזמן), במקום לתת לו המפתחות להתחיל את ההתקפות דרך האמצע ולפנות לאחרים את השטחים. "בגיל 34 מסי צריך תנועה סביבו, יותר מאשר ליצור אותה בעצמו", טען במידה רבה של צדק סיריל מורן, פרשן יורוספורט הצרפתי.

ייתכן כי המפתח להצלחה של פ.ס.ז', טמון בשיתוף הפעולה בין מסי לאמבפה, שהוא ללא ספק הצלע החמה ביותר מבין שלושת הכוכבים, על רקע הגמגום של הראשון שמגיע למצבים אבל לא מחודד מספיק (1.8XG בליגה וכמובן ללא שער) והדעיכה החדה ביכולת של ניימאר, שחווה את פתיחת העונה החלשה ביותר שלו במדי פ.ס.ז'. הנתונים מצביעים על כך שהארגנטינאי והצרפתי חולקים בסך הכל 6.5 מסירות משותפות במשחק, בעוד בין מסי לניימאר נמצאו 12.6 מסירות משותפות, כאשר בין ניימאר לאמבפה המספרים מלמדים על 9.8 מסירות משותפות. מכל הסטטיסטיקה הזו, רק פעמיים, ראינו את מסי ואמבפה יוצרים פעולה משותפת שמסתיימת בשער, בשני המקרים הצרפתי בישל לארגנטינאי, מול סיטי ולייפציג באלופות.

הסבר אחר שיכול להניח את הדעת לא קשור בהכרח להיבט הטקטי, אלא בשינוי תודעתי. מסי, ניימאר ואמבפה הם שלושה סופרסטארים שרוצים את הכדור, לפעמים תופסים את העמדה של כוכב אחר ומבצעים את הריצה לאותה טריטוריה, כלומר לעיתים נתקלים זה ברגליים של האחר. בשביל שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו (או לפחות שווה לו), מישהו צריך לוותר קצת על האגו עבור ההצלחה הקבוצתית. מארק אוגדן מ-ESPN, סבור כי סוד הקסם של שלישיות דומיננטיות אחרות בענף, למשל מסי, ניימאר ולואיס סוארס בברצלונה, כרים בנזמה, כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל בריאל, או מוחמד סלאח, רוברטו פירמינו וסאדיו מאנה בליברפול, טמונה ביכולת של לפחות צלע אחת להוריד מעצמה עבור האחר/ים.

הנרי מגבה את התאוריה הזאת במילים שלו. לאחר הקלאסיק ביקר כדורגלן העבר המפואר את היכולת ההתקפית של פריז: "מסי לא מדבר הרבה, הוא מדבר עם הכדור. אבל כרגע זו הקבוצה של קיליאן, הוא השחקן הנוצץ ביותר בקבוצה והכדור צריך להגיע אליו כל הזמן. בכל רגע נתון במגרש יש רק מנצח אחד, אחרת אי אפשר לשחק באותו קצב ובפ.ס.ז' יש יותר מדי מנצחים". הכדור עכשיו עובר לרגליים של פוצ'טינו, שצריך לעשות את הסדר, לקבוע היררכיה ברורה ולנסות לשנות את המסלול שבו ינועו הכוכבים שלו על הדשא. כדי להגשים את הפוטנציאל ולכבוש את אירופה, ההתקפה המוכשרת בתבל זקוקה לשידוד מערכות.