$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

תמונה קבוצתית: מה עבר על צרפת מאז המונדיאל?

רגע לפני שתתחיל את מסע ההגנה על גביע העולם במוקדמות, זמן לעשות סיכום ביניים: איך היו שלוש השנים האחרונות של ה-11 שזכו בגביע במוסקבה? כך מגיעה הטריקולור

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט   24.03.21 - 16:06
Getting your Trinity Audio player ready...

15 ביולי, 2018. אצטדיון הלוז'ניקי במוסקבה. גשם מכסה את שמי הערב, כאשר דבוקת שחקנים נלהבת הצטופפה סביב הדגל - והגביע. הוגו לוריס, קפטן נבחרת צרפת, הניף אל על את הגביע העולמי, 20 שנה מאז הפעם הקודמת. נבחרת הטריקולור נראתה אז בלתי ניתנת לעצירה - כשמאחוריה טורניר גדול, שהסתיים בקרשנדו עם 2:4 על קרואטיה במשחק הגמר.

כמעט שלוש שנים עברו מאז אותו אחר צהריים. מאז, היא הספיקה להעפיל לאליפות אירופה - אבל לא לשחק בה, ולהוביל קמפיין מוצלח בליגת האומות האחרונה שהסתיים במקום הראשון. רגע לפני שתתחיל רשמית את מסע ההגנה על התואר, במשחק המוקדמות שייערך הערב מול אוקראינה, הגיע הזמן לבדוק מה עבר על אותם "11 מופלאים", שזכו בגביע במוסקבה. מי עלה, מי ירד ומי שמר על מקומו - בהרכב שיעלה דידייה דשאן אל הדשא.

שוער: הוגו לוריס (טוטנהאם)
האיש ששמר על יציבות. מעמדו של שוער התרנגולים לא השתנה, עד כדי כך שהיום הוא שיאן ההופעות בתוך הסגל הנוכחי עם 120 (הבא אחריו הוא אוליביה ז'ירו מצ'לסי עם 105). השוער, שגם עבר פציעה לא פשוטה בדרך, ימשיך להיות מס' 1 של הנבחרת הצרפתית בעתיד הנראה לעין.

מגן ימני: בנג'מין פבאר (באיירן מינכן)
כשפבאר כיכב באגף הימני של דשאן, הוא עוד היה שחקן שטוטגרט (מי זוכר). רק בינואר 2019 הוא עבר לשורותיה של באיירן מינכן, אבל למרות העלייה באתגר - בהחלט תפס את מקומו בעונה שעברה, עם 47 הופעות וחמישה שערים. העונה המספר כבר ירד (17 הופעות בליגה ו-27 בסה"כ), ושער אחד, אבל בנבחרת הוא ממשיך לככב, ויפתח גם הלילה בעמדת המגן הימני.

בלם: רפאל וראן (ריאל מדריד)
השנים שעברו, לא עשו טוב לבלם של אלופת ספרד המכהנת. למעשה, המאורע המרכזי בחייו של וראן היה אותן שתי טעויות איומות בשמינית גמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר סיטי. אולי מחוסר ברירה, ואולי בכל זאת מהערכה של המאמן, גם הוא אמור לקבל את הקרדיט במרכז ההגנה.

בלם: סמואל אומטיטי (ברצלונה)
בזמן המונדיאל, הוא נחשב לאחד הבלמים החזקים באירופה. גם השער בחצי הגמר נגד בלגיה עשה את שלו, אבל שם זה פחות או יותר נעצר. שילוב של פציעות ויכולת רעה הוריד אותו באופן דרסטי - מ-40 הופעות בעונת 2017/18, לרק 15 (בכל המסגרות!) בעונה שלאחר מכן. העונה יש לו 13 הופעות בלבד במדי הקטאלונים, והוא נחשב למועמד הראשון לעזוב את הקבוצה בקרוב. את המקום בהרכב (ובסגל) של דשאן הוא איבד; פרסנל קימפמבה מפאריס סאן ז'רמן אמור לעלות במקומו.

מגן שמאלי: לוקה הרננדס (באיירן מינכן)
הנגאטיב של מקבילו מהאגף הימני. חצי שנה אחרי פבאר, הרננדס היה זה שעבר מאתלטיקו מדריד לשורות באיירן - אבל רחוק היה מלמצוא את מקומו. העונה למשל יש לו רק 29 הופעות במדי הבווארים, כשמי שהלך ותפס את המקום בעמדת המגן השמאלי היה כמובן אלפונסו דייויס הקנדי (שאת שמו ברצלונה ממלמלת מדי פעם כשהיא מתקשה לישון). בצרפת, לעומת זאת, הוא ממשיך לקבל את הקרדיט.

קשר: פול פוגבה (מנצ'סטר יונייטד)
שלוש שנים מאתגרות עברו על הקפטן. ממונדיאל שבו, לכל הדעות, היה אחד השחקנים הטובים ואף התבלט בנבחרת רוויית הכישרון, פוגבה חזר למציאות קצת אפורה - בעונה שעברה, למשל, רשם בסך הכל 22 הופעות במדי קבוצתו מנצ'סטר יונייטד, ולא פעם קושר (או חיפש) מקומות אחרים. דווקא בתקופה האחרונה פוגבה יודע עדנה, חלק מהעונה הלא רעה בכלל של יונייטד בליגה. בצרפת הוא נשאר הקברניט.

קשר: אנגולו קאנטה (צ'לסי)
כאשר הניף את הגביע העולמי, נראה היה שקאנטה בלתי ניתן לעצירה. שתי האליפויות עם לסטר וצ'לסי בפרמייר ליג (הראשון שעשה זאת מאז אריק קנטונה - לזכות עם שתי קבוצות שונות בתואר שני רצוף), והמונדיאל שגם בו הצטיין, היוו את סיפור הסינדרלה המושלם, אבל גם זוהרו של קאנטה מעט הועם עם השנים האחרונות. דשאן בחר לשנות מערך, אבל קאנטה נשאר שם.

כנף ימין: קיליאן אמבפה (פ.ס.ז')
מה יש לומר? רק עלה כפרח עם השנים. למעשה, נמצא העונה (ככל הנראה) בכושרו הטוב ביותר. אמבפה, שהמונדיאל הזה היתה "ההתגלות שלו", הפך כבר מזמן לעובדה מוגמרת - ונמצא בעונה של 30 שערים ב-36 הופעות עד עכשיו (כולל אותו שלושער משוגע נגד ברצלונה בקאמפ נואו). מי שב-2018 היה שחקן מבטיח, ב-2021 הוא ללא ספק כוכב הנבחרת. לקח את המקום של האיש הבא ברשימה.

מתחת לחלוץ: אנטואן גריזמן (ברצלונה)
אז איך היתה התקופה הזו של "גריזו"? ובכן, כמו שאומרים בפייסבוק, זה מורכב. אחרי המונדיאל, הוא רשם עונה מצוינת באתלטיקו מדריד עם 21 שערים, ולכאורה הגיע לרגע השיא שלו - המכירה היוקרתית לבארסה בקיץ 2019. אבל העמסת הציפיות והסכום האסטרונומי שהושקע בו, כנראה היו כבדים מדי, וגריזמן לא ממש הצליח בעונה הראשונה. דווקא העונה, כשהציפיות ירדו, גריזמן משחק אצל קומאן בעמדה הטבעית שלו (כפי ששיחק בנבחרת) ומתחיל לספק תוצרת. לנבחרת, בכל מקרה, הוא מגיע במצב רוח מרומם.

כנף שמאל: בלייז מטווידי (אינטר מיאמי)
מתחיל לראות את הסוף? היום, הקשר האימתני בעבר כבר נמצא ב-MLS (שם רשם 15 הופעות בעונה שעברה, במדי המיזם החדש תוצרת דייויד בקהאם). בשנת 2020 הוא כבר יצא מהלופ של הנבחרת הלאומית, אולי גם בהתאם לעזיבתו את הכדורגל האירופי. המערך השתנה, מטווידי נעלם, ואדריאן ראביו ימלא את מקומו בקישור הצרפתי לקראת המפגש בסטאד דה פראנס.

חלוץ: אוליביה ז'ירו (צ'לסי)
לא פשוט לאהוב את החלוץ הצרפתי הזה. הוא לא ממש חוליה בשרשרת שכוללת את הנרי או אמבפה, אלא יותר חלוץ "מהסוג הישן". עם זאת, הוא חווה רגע אחד גדול - עם אותה מספרת מרהיבה בשמינית גמר הצ'מפיונס מול אתלטיקו מדריד. המקום הטבעי שלו בשפיץ, ובכן, נשאר - והוא יקווה להוסיף עוד לכיבושיו, כשהוא רחוק שבעה שערים בלבד משיאן כל הזמנים. אחד, תיירי הנרי.