גיוון או הפיכה לשומר מסך: גורל המונדיאל

עוד סיפורי סינדרלה מרגשים או רק שחיתות ופוליטיקה כמו בקטאר? "ונשאלת השאלה" מנתחת לעומק את עתידו של גביע העולם. וגם: טרלול 64 הנבחרת אם וכאשר

Getting your Trinity Audio player ready...

(GETTY)

קצת קשה להאמין, אבל זה יקרה בעוד קצת יותר משנה: משחקי גביע העולם בכדורגל, "המונדיאל", יחזרו לחיינו עם חודש וחצי של שכרון חושים. אחרי האירוע המוזר ושמו קטאר (והמשחקים שהתרחשו בחורף), הפעם חוזרים לקיץ - כשהמשחקים יתקיימו בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. לכאורה, חוויה ממש. ממליצים לכם.

אבל המונדיאל הזה גורר איתו גם לא מעט מחלוקת - בעיקר סביב החלטה אחת של פיפ"א, והיא להגדיל את כמות הנבחרות המשתתפות מ-32 ללא פחות מאשר 48. שלב הבתים ישתנה, יתווסף שלב נוקאאוט נוסף (לפני שמינית הגמר), בקיצור - מדובר בחוויה חדשה, שעוד לא ידענו כמותה. "ונשאלת השאלה" הפעם צוללת אל תוך שאלת הגביע - ושואלת, כמאמר תכנית הקאלט "מהדורה מוגבלת": האם ראוי?

בעד ההגדלה - הכדורגל הוא של כולם
מי מפחד מ-48 נבחרות במונדיאל? אולי מי שקצת מפחד שיזיזו לו את הגבינה. התרגלנו לטורנירים ולעובדה שאנחנו רואים רק את השפיץ והקצפת העולמית, ושכחנו שכל הקסם במונדיאל - הוא הגיוון. מונדיאל הוא ההזדמנות, פעם בארבע שנים, לא רק להיחשף לשחקנים הטובים (אותם אנחנו רואים כל הזמן, בליגות ובליגת האלופות), אלא גם לנבחרות שונות וטעמים אחרים.

זו הפעם בשנה שבה אנחנו יכולים להתלהב מנבחרות כמו סנגל ב-2002, קוסטה ריקה ב-2014, אפילו קרואטיה ב-2018. כשהנבחרות האלה עולות לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי, הן מקבלות הזדמנות לפרוץ קדימה ולהגיע רחוק. זה טורניר של חודש, ויש להן צ'אנס להפתיע. ולכן, ההחלטה להגדיל את כמות הנבחרות היא צעד בכיוון הזה - צעד שנועד להגדיל את הגיוון של הגביע העולמי, ולאפשר לעוד סיפורים לצמוח מלמטה.

ואסור לשכוח: המונדיאל כל הזמן משתנה. השיטה הנוכחית, של 32 נבחרות? גם היא חדשה. במונדיאל 1994, הקודם שהיה בארצות הברית, היו בסך הכל 24 נבחרות. ב-1978 היו 16 בלבד. כלומר, הטורניר מתפתח - וגם אז, ייתכן, היו כאלה שצקצקו בלשון וטענו ש"הורסים את המונדיאל". גם היורו גדל מ-16 ל-24 נבחרות. נו, משהו השתנה לכם?

בסופו של דבר, המונדיאל לא באמת ישתנה מהותית. הנבחרות החזקות והכוכבים שאתם אוהבים יגיעו רחוק, גם אם הם יצטרכו לשחק עוד משחק בנוקאאוט. מה נרוויח? אולי את הסינדרלה הבאה, שתגוון קצת את הנוף ותהפוך את המונדיאל לכיפי יותר.

הסינדרלה של 2018, קרואטיה (GETTY)

נגד ההגדלה - הכל פוליטי
כי מתחת לטיעוני הצ'ה גווארה של ידידי המלומד, יש כאן משהו הרבה יותר עמוק - והרבה יותר מסריח: פיפ"א הורסת את המונדיאל בשם הפוליטיקה. כך היא החליטה לבחור בקטאר כמארחת (למרות שכמדינה לא היתה ערוכה לכך כלל), על שלל בעיות זכויות האדם שלה; כך היא הפכה את לוח השנה של הכדורגל, כשקיימה אותו בחודש נובמבר; וכך היא גם מחליטה להגדיל באופן שרירותי את משחקי גביע העולם. נשיא פיפ"א התורן צריך את הקולות של הנבחרות הקטנות כדי להישאר בכוחו, אז הוא "מצ'פר" אותן עם יכולת להשתתף בטורניר הגדול ביותר בעולם. לא פחות ולא יותר מזה.

ושחיתות, כמו כל שחיתות, בסופו של דבר מוציאה תוצאות גרועות: מונדיאל, למי ששכח, אמור להביא את הקצפת - את הנבחרות הטובות בעולם, שנאבקות זו בזו. טורניר של 48 נבחרות כבר לא מביא את זה - הוא יסרבל את המונדיאל (הטורניר הבא בצפון אמריקה ייארך 49 ימים, לעומת 38 במונדיאל הקודם), יוריד את איכות המשחקים ובעיקר יהפוך להיות "שומר מסך", במקום משהו שכל העולם נצמד אליו.

ואסור לשכוח שמבחינת הגאונים הגדולים בפיפ"א - זה אפילו לא הסוף. כבר היום יש אנשים שמנסים להגדיל את הטורניר ל-64 נבחרות. זה לא מונדיאל, זה טרלול. אין 64 נבחרות טובות באמת בעולם הזה, אז זה אומר שבמונדיאל פשוט כולן ישתתפו. כולל נבחרות חלשות שלא מתאימות לבמה המרכזית של הכדורגל. גביע העולם לא יכול, ולא צריך, להיות טורניר "של כולם" - אלא של שיא הכדורגל. שבו יש נבחרות טובות, ונבחרות פחות טובות - והכדורגל מנצח. ההגדלה השיטתית מעלה את החשש שהכדורגל הפסיד - לפוליטיקה, לשחיתות, ובעיקר לרצון לרצות את כל העולם. תרתי משמע.

.