באליפות ישראל בפוקר (IPC) שנערכה בשבוע שעבר זכה ניסים סעד מראש פינה - לאחר 3 ימים ארוכים ומלאי דרמות ומהפכים. כשליח ערוץ הספורט, ידעתי שאכתוב על שהותי בהפלגה וחיפשתי את הסיפור הפיקנטי, המעניין, שייתן זווית קצת אחרת לאליפות ישראל.
צעיר המשתתפים, ליאל לוי בן ה-18 מטבריה, היה אופציה ראויה ביותר: שחקן צעיר שהגיע יחד עם בני משפחתו לטורניר ראשון בחייו. ליאל, תלמיד כיתה י"ב, עומד להתגייס אוטוטו לצה"ל ובזמן שבני כיתתו משתוללים בפאבים, גולשים בים ועסוקים כל היום בתיוגים בעמודי הפייסבוק, העדיף להשקיע במשחק שמפתח את האינטליגנציה, החשיבה האנליטית, הפסיכולוגית והמנטלית ובהחלט הלך והשתפר ככל שהימים עברו.
כמו כן, חשבתי שהפעם אפשר דווקא לספר על הזווית של הדילרים: 50 כאלו הגיעו לאליפות ישראל. רובם ככולם שחקני פוקר ביומיום. חובבנים או מקצוענים. מה מושך אותם לחלק מאות ידיים במקום לשחק ואיזה סיפוק זה מביא להם? אלו בהחלט שאלות ששווה לחקור. בנוסף, שני האחים שבאופן קבע מגיעים לחלק ב"אליפות ישראל" היו אמורים להיות סיפור המסגרת.
מה מביא אותם להיות דילרים? (צילום: יונתן וולינד)
אבל הסיפור האמיתי של האליפות לשנת 2015 הלך ונרקם לנגד עיניי ככל שהטורניר המרכזי הלך והתקדם. 300 שחקנים השתתפו, רובם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, חלקם חצה את גיל ה-40 במקרה הטוב. אלא שמעל כולם בלט משתתף אחד, אדמונד אוליאל.
בגיל 65, זקן המשתתפים בטורניר הציג משחק סבלני, מפתיע ועיקש - והתקדם אט אט. הוא הפתיע רבים כשהגיע ליום הגמר וכולם השתאו כשהוא הגיע כבר ל-30 הראשונים, שזוכים בפרסים. אך אדמונד המשך בשלו והגיע עד לשולחן הגמר.
ב"פיינל טייבל" ניתן היה לראות כמה מהשחקנים הטובים בישראל, כולל סטס טישקביץ, מייסד האקדמיה הישראלית לפוקר, שרק שעות קודם העביר הרצאה לעיני קהל רב. גם אדמונד נכח באותה הרצאה, הפנים ככל הנראה חלק - ופתאום מצא את עצמו עמוק בתוך הטורניר עם קהל מעריצים מאחור, שרק רצה שימשיך להתקדם.
אוליאל לוחץ יד לניסים סעד, כל האוהדים מאחור (צילום: יונתן וולינד)
אז השחקן במקום ה-9 הודח וגם מקומות 7 ו-8 עשו את דרכם החוצה. אפילו סטס סיים את דרכו במקום ה-6 ואדמונד המשיך בשלו, עד לדו קרב. במילים אחרות: הירושלמי החביב חלף על פני 299 שחקנים צעירים וחדים ורק ניסים סעד עמד בינו לבין אחת התוצאות המפתיעות בשנים האחרונות הפוקר הישראלי. אדמונד אמנם סיים שני - אבל בכל זאת, הפך לגיבור האליפות.
סיפורו של אדמונד, תושב ירושלים, הוא עוד ניפוץ כל המיתוסים השחוקים על המשחק שסוחף מאות אלפי ישראלים ועוד מיליונים בעולם. צריך היה להיות באירוע כדי להבין איך איש בן 65, עם כובע קסקט, משקפיים וסוודר יושב שעות על גבי שעות ומפעיל את כל הניסיון שצבר בחיים להתעלות בלתי נתפסת.
אדמונד נטש לפני מספר שנים את עיסוקי התכשיטים שלו לטובת משחק הפוקר ולאחר מספר שנים של טורנירים, בעיקר בירושלים, הידע והניסיון הביאו קבלות. נכון, אפשר להגיד על הפוקר את כל הקלישאות המוכרות והלא נכונות: שזה משחק זול, שזה עולם תחתון, שזה הימורים ותו לא ושאר ירקות מוכרים, אך בסופו של דבר - היש עוד משחק שמצליח לאגד שחקנים חובבנים לצד מקצוענים?
את ליאל בן ה-18 לצד אדמונד בן ה-65? את תושב רמת אביב ג' לצד תושב שדרות? התשובה היא כמובן שלא. פוקר הוא ענף ספורטיבי שלא מתבסס על כושר גופני, גיל או תרגיל אלא רק על שכל, פסיכולוגיה וניסיון. כשבישראל יבינו את זה לא נצטרך לבלות 3 ימים בלב ים כדי לקיים את אליפות ישראל.
כמעט אלוף ישראל. אוליאל עם סעד (צילום: יונתן וולינד)