זה עוד לא הזמן להספדים: הסוף של ספרד רחוק

השחקנים של ויסנטה דל בוסקה נראו תשושים ועייפים, אבל אי אפשר להגיד שהם שבעים מתארים. גם למונדיאל הקודם הם הגיעו כאלופי אירופה, וגם ליורו לפני שנתיים הם הגיעו אחרי שכבר זכו בשני תארים ברציפות, ולכן זו סיטואציה שהם רגילים אליה. היה נראה שהם פשוט לא מצאו את האנרגיות.

מבחינה מקצועית, העובדה שלספרד חסר מחץ בהתקפה הייתה ברורה ובולטת במיוחד. בטורניר הקודם היה לספרדים את דוד וייה שסיים את ההתקפות והיה המוציא לפועל של השליטה בכדור והיתרון על המגרש, ובטורניר הנוכחי פשוט אין מי שישים את הכדור ברשת. למרות שהם מבוגרים, יחסית, אני חושב שכל מאמן היה פותח עם צ'אבי ואינייסטה. הצמד הזה הוכיח לא פעם עד כמה הוא איכותי, זכה בעשרות תארים יחד ולמרות כל הביקורות והטענות – הם עדיין הכי טובים והכי מנוסים. בנוגע לאיקר קסיאס, עם כמה שהוא שוער גדול, קשה להגיע לטורניר בלי לשחק. אין הוקוס-פוקוס בכדורגל וזו הייתה הוכחה נוספת לכך.

אף אחד לא צריך להמליץ לכוכבים הוותיקים של הנבחרת לפרוש ממנה. הם מספיק מנוסים, מכירים את עצמם ויודעים לקבל את ההחלטה הזו לבד ובזמן הנכון. ברור שיהיה שינוי ותהליך הצערה לקראת הקמפיין הבא, מוקדמות יורו 2016. יש בספרד דור מוכשר מאוד של שחקנים וכבר ראינו את קוקה, איסקו והחברים זוכים פה ביורו עד גיל 21, ככה שיש להם על מי לסמוך, ולמרות שמדברים על סוף עידן – ספרד תחזור מהר לטופ האירופי והעולמי ותיאבק על התארים. עדיין מוקדם להספיד את הנבחרת הזו.

נבחרת צ'ילה, מנגד, היא הפתעת הטורניר הזה עד כה, ולמעשה – היא כל מה שנבחרת ספרד לא. השחקנים נראים נלהבים, מלאי אנרגיות, מחפים אחד על השני בלי סוף. אם שחקן טועה, שחקן אחר מתנפל מהר על היריב, ולא מחכה ומסתכל מה קורה בעקבות הטעות של חברו. זו נבחרת שהיא כמו קבוצה, מאוחדת ומגובשת, אבל מעבר ללחימה יש שם גם שחקנים ברמה העולמית הכי גבוהה. ארתורו וידאל, ובמיוחד אלכסיס סאנצ'ס שהוא מודל לחיקוי עבורי, הם פשוט שחקנים מעולים.

ברור שלצ'יליאנים היה את יתרון הלחץ והציפיות, כי הם הגיעו כאנדרדוג וספרד כאלופת העולם, אבל שתי הנבחרות רגילות למעמד הזה – ספרד רגילה להיות פייבוריטית, וצ'ילה רגילה להגיע משוחררת, ולכן זה לא היה אמור להוות פקטור וגורם משמעותי על כר הדשא.

אנחנו, כנבחרת, יכולים וצריכים ללמוד המון מצ'ילה. צריך להסתכל עליהם, לראות איך הם לא מפחדים משום נבחרת, איך הם עולים עם תשוקה למגרש, עם משמעת טקטית, מעזים ומתקיפים כשצריך – פשוט לראות וללמוד. לצד האיכות של השחקנים, יש שם תשוקה גדולה ומשמעת חזקה, מה שהופך אותם למגובשים וחזקים, שזה תמיד יתרון – לכל קבוצה ולכל נבחרת.