בואו נדבר רגע על מספרים. איזי שירצקי בטוח מבין במספרים, הוא איש שמייצר כסף בעמל רב ובתבונה נפלאה, הרי. אז הנה המספרים: הקבוצה השנייה באיכותה בעשור השני של האלף השלישי היא עירוני קרית שמונה. לא אנחנו אומרים, אלה המספרים: מאז תחילת העשור הזה (הבהרה: העונה הראשונה של העשור הזה היא 10/11) רק למכבי ת"א יש תארים איכותיים יותר מלקרית שמונה. מכבי חיפה לקחה אליפות אחת, הפועל ת"א שני גביעים, אבל לקרית שמונה יש אליפות וגביע, ועוד שתי זכיות בגביע הטוטו, למי שחייב. זוללת תארים.
זה לא נגמר בזה. קרית שמונה ניצחה 85 מ-180 משחקי הליגה שקיימה בחמש העונות האחרונות. באחוזים – 47.2 אחוז. כמה מה-180 היא הפסידה? 44 בלבד. 24.4 אחוז. אלה מספרים מעולים של קבוצה קשה, קשוחה, מסודרת, ביתית (מאוד), מאורגנת. המגרש בקרית שמונה בקושי מנפק שערים – הוא מדורג אחרון בין המגרשים הפעילים בליגת העל בממוצע השערים שהובקעו בו – ובדרך כלל הייתה זו הקבוצה המארחת שכבשה.
אחרי מכבי, הקבוצה הכי מצליחה בעשור האחרון (האתר הרשמי)
עוד דברים שצריך לספור: שלושה מאמנים עבדו בקרית שמונה בעשור הזה. רן בן שמעון סגר 72 משחקים וחתם על אליפות היסטורית – מטורפת בכל קנה מידה. גיל לנדאו לקח 7 נקודות ב-5 משחקים והלך לאיטו כשהגיעה עיתו. אחריו הגיע ברק בכר, שעשה את הדבר החשוב ביותר עבור קרית שמונה ושירצקי: הוא קיבע את המועדון בצמרת ליגת העל, הוכיח שהאליפות של רב"ש לא הייתה הבלחה מכוכב אחר אלא משהו שניתן היה להסביר אותו בדיעבד – אצל בכר קרית שמונה הפכה את ניצול ההזדמנויות ונקודות היתרון שלה לאמנות. בכר שיפר את מיקום הקבוצה מדי עונה (5, 3 ו-2) וקשה להשתחרר מהתחושה העמומה שאם היה מקבל חיזוק ראוי בינואר 2015, אולי מכבי ת"א לא הייתה מסיימת עם טרבל את העונה האחרונה.
עד עכשיו קראתם קצת יותר מ-250 מילים שבמציאות כדורגל נורמלית היו אמורות להיות ההקדמה לטקסט שהעורך היה נותן לו את הכותרת "קרית שמונה – אלופת 15/16", או משהו בסגנון. מאחר שהכדורגל הישראלי הוא הכל חוץ מנורמלי, אין ברירה אלא לבצע תרגיל אקרובטי מסובך במיוחד כדי לדון בעתיד הקרוב (וכנראה גם הרחוק יותר) של קרית שמונה. וזה המצב:
נכון לקיץ הזה, קרית שמונה נמצאת בצומת דרכים מבלבל במיוחד. בפנייה ימינה, שמתרחקת ממנה, לצערה הרב, ייתכן שנמצאת האליפות הבאה שלה – שיכולה להיות תוצאה של ניהול נכון מצד שירצקי, השקעה נבונה שלו ובעיקר המשך הדבר שקרית שמונה הכי טובה בו – ניצול מקסימום של ההזדמנויות שנקרות בדרכה, שנראות קוסמות במיוחד העונה: מכבי ת"א אחרי שלוש אליפויות ולפני קמפיין אירופי שיעסיק אותה כל החורף, ב"ש עדיין לא נראית בשלה, הפועל ת"א חדשה מדי, בית"ר ירושלים עוסקת בטרור יהודי ומכבי חיפה עדיין משתחווה לפוסטרים של יוסי בניון.
אבל כנראה שאיזי שירצקי בחר לפנות שמאלה, ועשה בתוך שלושה חודשים את הדברים הבאים: נפרד מברק בכר (מה זה משנה באחריות מי זה קרה? נפרדו) לטובת מאמן נוער, לא השקיע ברכש משמעותי וחמור מכך – גרע מהסגל שלו שני שחקנים משמעותיים מאוד – רועי קהת ושיר צדק, שהלך עם בכר ליריבה פוטנציאלית, ב"ש.
שדרג את הקבוצה בכל שנה מחדש (יוסי שקל)
עד כמה זה משמעותי? ראיתם את שני המשחקים של קרית שמונה מול סלובן ליברץ – ראיתם הכל. במשחק הראשון היא הייתה לא רעה, חטפה פעמיים וכבשה בדקה ה-89, רק כדי להזכיר לנו שהיא קרית שמונה של חמש השנים האחרונות – אחרי הגול השחקנים שלה לא חגגו אלא רצו להוציא את הכדור מהרשת. עבר שבוע ועלה חשד שיש מצב שזו קרית שמונה חדשה, שדומה יותר לזו של 08/09, העונה החלשה היחידה בתולדות הקבוצה בליגת העל – שהסתיימה בירידה ללאומית. ההגנה נראתה כמו קרקס, ההתקפה עייפה מהחיים, לא היה שום דבר לבנות עליו, לא נמצאה אפילו נקודת אור אחת. אי אפשר לשפוט לפי משחק אחד, גם לא לפי שניים, אבל האורות האדומים בכל זאת בוהקים – יכול להיות שזה נגמר?
רק איזי שירצקי, שאוחז בהגה בחוזקה, יודע את התשובה. אתה מתבונן בפנים הזעופות שלו אחרי ההפסד בארץ לליברץ ושואל את עצמך, מה עובר לבנאדם בראש? את מי הוא מאשים, אם בכלל, במה שקורה כאן? האם הוא מבין שטעה איפשהו בחורף שעבר, כשלא סגר את ברק בכר עם פלומבה? אולי טעה עוד קודם, כשלא הביא לו רכש רציני בינואר ובכך גרם למאמן לפתח איזשהו אנטי כלפי מקום העבודה ששם אותו על המפה? אולי הוא אומר לעצמו ששגה עם חסארמה, ושאי אפשר כל פעם להמר על הסוס הכי צעיר במסלול המירוצים? ואולי הוא בכלל בטוח שהעגלה הזו תתחבר עוד רגע ותצא מהבוץ, כי כל עוד הוא בשטח הכל בסדר?
אבל מטרידה מכל היא השאלה: האם הוא מבין שזה לא בדיוק תקין, המצב הזה? אי אפשר להחליט לבד כל הזמן, גם אם אתה גאון כדורגל. גם אם היית שחקן כדורגל אי שם בסיקסטיז, גם אם ראית אלפי משחקים מאז, גם אם יש לך חושים עסקיים של כריש טורף, גם אם אתה איזי שירצקי.
העונה הזו החלה עם אכזבה (אלן שיבר)
והחשש הוא שאיזי לא מבין. שאם הוא היה מגלה קצת הבנה, לא הרבה אפילו – קרית שמונה כן הייתה מצליחה להיות אלטרנטיבה צפונית רדיקלית ומפתיעה למכבי חיפה (כן, למכבי חיפה). והרי רק באפריל עוד היו לאיזי את כל התנאים להמשיך את הבנייה הזו: תארים, מאמן, סגל טוב ונוער מוכשר. הגענו לאוגוסט ונשארנו רק עם תארים ונוער מוכשר. ואתם יודעים מה קורה לנוער מוכשר כשזורקים אותו למים לא מספיק נקיים, כאלה שצפים בהם לכלוכי הפסדים, עצבים ולחץ, נכון?
עכשיו רגע: עוד לא מאוחר. עוד לא עברנו משחק ליגה אחד אפילו. קרית שמונה הראתה כבר כמה פעמים שהיא יודעת לרוץ למרחקים ארוכים. היא כבר הוכיחה שגם כשהיא מדשדשת בחורף, היא יודעת לפרוח באביב ולפרוץ קדימה. כלומר, יש מצב שגם העונה הזו תיגמר באיזור הצמרת הגבוהה. אבל אם בשנה שעברה היו כאלה שהימרו עליה כעל אלופה (כולל הח"מ), הרי שהשנה, לאור מהלכי החודשים האחרונים, יהיה קשה למצוא מישהו שחושב שקרית שמונה לא הולכת למקומות 4-6 – במקרה הטוב, ולשנים קצת מבאסות במקרה הפחות טוב.
אלא אם איזי יחליט אחרת, כמובן.
רוצה לעשות סוויץ'? SWITCH וסגרנו>>
הוא ימשיך לכוון את המועדון, לאן שרק ירצה (אלן שיבר)