יחד, כל הדרך: הכדורסל הנכון הוכיח את עצמו

באליפות כל כך צפופה, כשמשחקים יום אחרי יום כמעט ולא מתאמנים ואם כן אז רק בשביל לשחרר את הגוף ואימוני קליעה. זה אומר שרוב העשיה היא בתדרוכי וידיאו ובסקאוטינג על היריבה. מבחינה הגנתית המאמנים צריכים להחליט על פי המשחקים הקודמים של היריבה באיזה שיטה בוחרים לשמור. עוד דבר ששיפרנו הגנתית הוא ריבאונד ההגנה. איפשרנו לפולנים רק 9 כדורים חוזרים, שיפור עצום לעומת המשחק נגד הבוסנים שלקחו 19. הנבחרת הבינה שהנושא מקשה עלינו ובטוח ששמו על כך דגש מיוחד בהכנה.

מעבר להכל, הדבר העיקרי שניצח לנו את המשחק הגנתית היא העובדה שהכרחנו את הפולנים ל-23 איבודי כדור שתורגמו ל-30 נקודות בסלים קלים. התקפית, שוב, ברוב שלבי המשחק נראנו טוב. מעבר להתקפת המעבר הקטלנית שלנו ששוב עבדה מצויין גם במשחק העומד אנחנו משתפרים ונראה שהשחקנים נהנים משיטת המשחק המיוחדת של ארז שכוללת הרבה מסירות וחיתוכים לסל.

נו עם תוכנית משחק שמטרתה לשחק על החולשות של הפולנים ושמדברים על חולשות מדברים על הרגלים האיטיות של שחקני הפנים ובמיוחד של גורטאט ושיחררנו את פישר לקליעות מחצי מרחק על ידי פיק אנד סלייד שאומר שבמקום להתגלגל לסל אחרי החסימה פישר פשוט פותח החוצה לקליעה מחצי מרחק שזה הנשק הכי חזק במשחק שלו. אהבתי שלמרות שפישר החטיא את הזריקות הראשונות גם ארז, גם השחקנים וכמובן פישר עצמו ידעו שהזריקות יכנסו והוא באמת המשיך לזרוק וקלע 15 נקודות.

כשמדברים על כדורסל נכון וחכם בדרך כלל מסתכלים על האחוזים לשתיים. אמנם במשחק נגד הפולנים קלענו ב-47 אחוז אבל עד המשחק האחרון הובלנו את האליפות בקטגוריה הזאת וזה מראה שהנבחרת משחקת כדורסל נכון. החכמה בהפסדים היא ללמוד מטעויות וזאת עשינו באופן יוצא מן הכלל. ארז הגדיל את הרוטציה ונתן לכדיר 23 דקות, והוא החזיר עם 8 נקודות ו-4 כדורים חוזרים ובעיקר הקרבה והגנה קשוחה וטובה. עוד דבר חכם שארז בחר לעשות (עם הרבה אומץ) - להתחיל את הרבע הרביעי כשמקל, כספי וליאור על הספסל ולהחזיר אותם רק 5 דקות לסוף (חוץ מליאור שנפצע). ההחלטה עבדה מצויין כי כספי ובמיוחד מקל חזרו עם הרבה אוויר לדקות המכריעות ושחקני הספסל יקבלו מזה הרבה ביטחון שארז סומך עליהם בדקות מכריעות.

במאני טיים, פסקי הזמן היו רגועים ונכונים. למדנו מהטעות נגד הבוסנים ו-3 פעמים רצוף הכדור הגיע למקל שקבר 6 מ-6 הקו והזכיר לי את איש הקרח דורון שפר. לפעמים בדקות החשובות לא צריך ללכת לפי אחוזים. להזכירכם, פישר שחקן של 80 אחוז בקריירה והחטיא פעמיים נגד הבוסנים, ולכן צריך ללכת לשחקן שהכי רוצה את הכדור ולווינר הכי גדול ובנבחרת זה ללא ספק גל מקל.

לסיום, הזיכרון שלי ממשחק נגד הצרפתים הוא ראובן עטר מבקיע ומאיר איינשטיין משתגע. אני מאמין שיש לנו סיכוי להפתיע כי אנחנו מגיעים למשחק אחרי שהבטחנו את המקום השני עם המון ביטחון ורצון להראות שאנחנו מסוגלים להתחרות נגד נבחרת שמעומדת למדליה. מצד שני, צריכים להיות מוכנים למצב שהצרפתים יפתחו פער ואז יהיה נכון לתת מנוחה לשחקני המפתח - בעיקר כספי ומקל - ואולי על הדרך להרויח שחקני ספסל כמו רות'בארט ובר טימור

מילה אחרונה על השיפוט. אחרי 4 משחקים אף אחד לא מדבר עליהם וזה אומר שהם עושים עבודה גדולה.