החשיפה שכוכב בורוסיה דורטמונד, יוסופה מוקוקו, כלל לא בן 18 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא ככל הנראה בן 22 (ונקרא יוסופה מוחמדו) לא היתה המקרה היחיד בו עלה ספק לגבי גילו של שחקן מאפריקה. רק לאחרונה סוכן טורקי טען שאנתוני וואקמה מבוגר בשנתיים או שלוש מהגיל אותו הוא מציג ו-21 מ-30 משחקני נבחרת קמרון עד גיל 17 נכשלו בבדיקה שנועדה לבדוק אם הם באמת עד גיל 17.
זיופי גיל זו תופעה בכדורגל העולמי. זה היה נכון בעבר, בתקופה בה היה יותר קל לשקר בקשר לגילם של השחקנים, ונכון גם היום בצל ההתקדמות הטכנולוגית. שמועות על גיל כוזב רדפו גם שחקנים ברמה בינלאומית כמו אטו, וגם כאלה שהצליחו בישראל, כמו איגביני יעקובו. במקרים של שניהם, אגב, זה מעולם לא הוכח. יש לא מעט רקע גזעני סביב טענות אלה, אך לא נדמה שהן הולכות לשום מקום.
למה זה קורה?
השאלה הקלה מכולן. בכדורגל יש כסף, והמון כסף. מוקוקו למשל מוערך ב-30 מיליון יורו, 19.65 מיליארד פרנק מרכז אפריקאי. זה סכום כמעט דמיוני עבור הכדורגלנים עצמם ועבור כל מי שמקיפים אותם – משפחה, סוכנים וסתם מאכערים כאלה ואחרים. סכום משנה חיים.
כדורגלנים אפריקאיים צעירים מהגרים כדי לשפר את רמת החיים שלהם, ועושים את זה ממדינות עולם שלישי בהן התנאים בלתי נתפסים עבור אנשים שנולדו וגדלו במדינות עולם ראשון כמו ילידי ישראל. הם מהגרי עבודה שהופכים, בזכות הכישרון שלהם, למיליונרים.
וואקמה. עלו סימני שאלה סביב גילו (Getty)
ולכן, בחסות רשויות החוק החלשות במדינות, הם מנצלים פרצות כדי להתקדם. מוקוקו עצמו, שככל הנראה הגיע לגרמניה עם מגלה כישרונות קמרוני שהתחזה לאביו, עלה לכותרות לאחר שהדהים בליגות הנמוכות עם מספרי שערים בלתי נתפסים.
בגילאים האלה יש ליתרון הפיזי משקל משמעותי, ולכן גם אמונה שהשחקן יכול להיות טוב יותר בצורה משמעותית. ברגע שמתגלה כי היו בשלב מאוחר של ההתבגרות בהשוואה ליריביהם, או בהשפעת חוסר האמון, מועדונים פשוט יאבדו עניין.
מוקוקו הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. חלוץ בן 18 שמעורב בעשרה שערים בבונדסליגה מושך עניין ויכול לדרוש הרבה יותר מחלוץ בן 22, שכנראה סיים את ההתבגרות הפיזית והיה אמור להוכיח את עצמו בשלב יותר מוקדם. כשמוקוקו וארלינג הולאנד נולדו באותו החודש ומשחקים באותה קבוצה, הביקוש לראשון לא יתקרב לזה שהיה לשני.
אותו דבר רלוונטי גם בקשר לוואקמה, שייתכן ולא היה מגיע לב"ש אם היה מציג את עצמו כבן 29 ולא בן 26 בסיום השנים המוצלחות ברעננה, ובפרט בקשר לנבחרות הצעירות של קמרון. קמרונים בני 17 לכאורה, שנראים כמו השחקנים הטובים על המגרש, ימשכו הרבה יותר עניין מאשר שחקנים אפורים בני 21-22.
הגיל שווה הרבה כסף (Getty)
איך זה קורה?
במדינות עולם שלישי כמו קמרון וניגריה (ממנה הגיע וואקמה) אין פיקוח הדוק, בלשון המעטה, על תעודות לידה. כך שאם שחקן ממציא תעודה חדשה או דרכון חדש וטוען כי הוא נולד ב-2004, בעוד הוא נולד ב-2000 ואין שום עדות רשמית לכך, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שהם טועים. אין שום עדות שטוענת אחרת.
לכן יש הטוענים שגם השחקנים עצמם הם קורבנות לאותה הונאה בכל הקשור לגילאים הצעירים, ובטח במקרה של השחקנים שלא זייפו את גילם ומתמודדים עם האשמות כאלה לכל אורך הקריירה. בחלק מהמקרים, אגב, שחקנים מסיימים קריירות שלמות מבלי שעולים על זיוף הגיל.
הבדיקות שנעשות היום, ואלה שהפילו את שחקני נבחרת קמרון, הן סריקות MRI של עצמות המפרק שמתפתחות לאחר גיל 17. כך שאם יש לאדם עצמות כאלה, ניתן להוכיח או להניח שהוא עבר את גיל 17. למרות זאת, אין בדיקות שמתאימות לשחקנים בני 21 ו-23.
גם בדיקות אלה לא משקפות לחלוטין. לא כולם מתפתחים באותו קצב, גם בתוך קבוצה וגם בין קבוצות אוכלוסיה שונות, ויכול להיות שרוב שחקני קמרון הגיעו מאזור באפריקה בו העצמות מתפתחות בשלב מוקדם יותר.
ואולי, הגיל פחות חשוב? (Getty)
זיופי הגיל האלה לא הולכים לשום מקום. יש בעולם בעיות גדולות יותר מתעודות הלידה של כדורגלנים אפריקאים, וההתערבות של ארגוני זכויות אדם והאו"ם באפריקה חשובה בדברים אחרים כמו מוות ממחלות או רעב יותר מאשר מבירוקרטיה. ברגע שאנשים יכולים להרוויח מיליונים ולצאת מאזורי עוני, הם לא יבחלו באמצעים, גם אם בסופו של דבר זה פוגע בספורטיביות או במועדונים אירופאיים עשירים.
אולי בעתיד נראה התפתחות טכנולוגית שתאפשר למנוע זיופי גיל או לעלות עליהם גם אחרי גיל 17, וקיימים מקומות גם באפריקה בהם יש תעודות לידה אמינות, אך קשה לראות סוף לסערה הזאת בזמן הקרוב. אולי הבעיה בכלל אצלנו, אנשי הכדורגל, שמייחסים חשיבות גדולה מדי לגיל השחקן ופחות למה שהוא עושה בחלק החשוב באמת, על המגרש.