בשנים האחרונות התפתחה סוג של מדיניות בין ארבע ומאוחר יותר שלוש הגדולות של ליגת העל, שבהיעדר מונח טוב יותר ניתן לכנות אותה "מאזן אימה". כללי המשחק הם שאפשר לריב על שחקנים זרים (בוקארי סאדאת ואחרים) או על שחקנים שמגיעים מקבוצות קטנות (דמארי, עמאשה, יצחקי ועוד רבים), אבל ברגע ששחקן מסוים נוחת באחת מהשלוש, הוא שם עד שמגיע המעבר לאירופה או שחסדו מתפוגג. מהרגע בו בית"ר ירושלים התפרקה מנכסיה וחדלה מעשית להיות קבוצה גדולה לא נרשמו מעברים ישירים של שחקנים בין שלוש הגדולות להוציא את יוסי שבחון, שסיים חוזה במכבי ת"א כשחקן שולי והפך לשחקן שולי בהפועל ת"א.
כתבות מגזין נוספות, בלוגים וטורי גולשים מחכים לכם באזור הצבע
יש היגיון בריא במדיניות הזו. היא מסייעת להשאיר את רף המחירים שפוי לפחות למחצה, כי ברור לחלוטין שבאקלים הלא תמיד יציב של הכדורגל הישראלי הצעה של מכבי ת"א על אייל גולסה יכולה להוביל להצעה של חיפה על דור מיכה וכן הלאה עד שבסופו של דבר כל הקבוצות נשארות במצב זהה, אבל עם חשבון בנק מדולל. אבל כמו במקרה של כל מדיניות, ברגע בו היא הופכת לאבסולוטית נוצר קבעון שמונע מעסקאות הכדאיות לכל הצדדים להתרחש. עסקה כזאת רלוונטית היום יותר מתמיד ויכולה גם להכניס לשימוש מודל שמשום מה לא קיים בכדורגל שלנו: הטרייד.
אביחי ידין ועידן ורד לא מוצאים את עצמם בהפועל תל אביב ומכבי חיפה בהתאמה. בשני המקרים, ברור לחלוטין שקיים משהו מעבר ליכולת על הדשא שמונע מהם לבוא לידי ביטוי. ובשני המקרים, ברור גם שהאשמה מתחלקת בינם לבין הקבוצות שלהם אבל במקום להתעסק במי אשם וללכת מסולחה לסולחה, חיפה והפועל יכולות לנצל צ'אנס די חריג ולהתחזק משמעותית במהלך חלון ההעברות של ינואר עם טרייד פשוט שישלח אחד לקרית אליעזר ואת השני לבלומפילד. בלי כסף. בלי שחקנים נוספים. אחד על אחד, וזהו. מדובר בהזדמנות פז מכמה סיבות: הראשונה, מדובר בשני שחקנים ברמה שווה פחות או יותר. אמנם הם לא מתופקדים באותה עמדה, אבל שניהם צעירים יחסית (ידין בן 25, ורד 22) והוכיחו את עצמם בליגה ברמה בה ברור שהם נמצאים במרחק של עונה טובה אחת ממקום של קבע בסגל הנבחרת ומעבר לאירופה.
הסיבה השניה היא ששתי הקבוצות זקוקות לחיזוק בעמדות הרלוונטיות. אלישע לוי צריך קשר נוסף במרכז המגרש שיסייע ליא יא סיידו ויאפשר לאייל גולסה לנוע קדימה ולנהל את המשחק ההתקפי לצד יניב קטן. תמיר כהן לא ממש עונה על הציפיות ויש גבול לכמה שאפשר לבנות על גוסטבו בוקולי בגילו. כניסתו של ידין למערך תסייע לגולסה לחזור לתחום המחיה הטבעי שלו ולהפוך לשחקן שבחיפה מצפים ממנו להיות – השחקן הטוב בארץ. גם בצד השני יש התאמה מלאה. מי שעוקב אחרי הפועל תל אביב מאז תחילת העונה יודע שהיא משחקת עם שחקן כנף אחד בלבד – אלרואי כהן. ה-2-4-4 של דרור קשטן כולל גם את שי אבוטבול ורועי גורדנה שמתופקדים במרכז ונוסא איגייבור, שאולי אמור להיות שחקן אגף אבל מגיע למרכז כל הזמן. לפעמים זה עובד, אבל בפעמים רבות זה יוצר פקק או משאיר את אבוטבול מאחור, במצב בו הוא מתקשה לתרום להתקפה. ורד יוכל להיכנס לכל אחד משני האגפים ולהוות את תוספת הכוח שבהפועל בנו עליה כשניסו להנחית בחודורוב את טל בן חיים.
בכל מקרה, העסקה הזאת תאפשר לשתי הקבוצות לקבל שחקנים שנמנים על השורה הראשונה של הישראלים שעוד נותרו בליגה שלנו על חשבון שחקנים שכיום נמצאים בקצה הרוטציה או אפילו מחוץ לסגל - כך שגם אם זה לא יעבוד, זה בטח לא יזיק. אם משך החוזה שלהם שונה, אפשר לסגור על הארכה בשכר זהה לקיים או על כל אחד מכמה פתרונות יצירתיים שיאזנו את התמונה. זה פשוט, זה הגיוני, זה אפילו מתחייב. אז אלי טביב ויעקב שחר, קחו לכם קצת יותר מחודש לחשוב על העניינים ואם תגיעו לאותה מסקנה, אל תפחדו להפר את מאזן האימה. אתם אפילו יכולים להגיד שחשבתם על זה לבד. לנו לא אכפת.