"ארבע הגדולות חזרו". המשפט הזה נאמר לא מעט בשבועות האחרונים, תוך כוונה ברורה לשתי התל אביביות, מכבי חיפה ובית"ר. המסורת טוענת שהם מרכיבות את הטופ של הכדורגל המקומי, אבל מבט אל טבלת ליגת העל בשנים האחרונות מספר שיש קבוצה אחת שבשנים האחרונות נמצאת באופן מסורתי בצמרת. היא דווקא לא נספרת ביניהן.
"רובין הוד" היא אגדת עם אנגלית מימי הביניים, המתארת את סיפורו של אציל אנגלי שאיבד את אדמותיו וחבר אל פורעי החוק ביער, בעזרתם נהג לגנוב מעשירי המחוז ולחלק את השלל לעניים. ההקשר קצת פתלתל, אבל ברור: בני יהודה של העונה היא ללא ספק רובין הוד של הכדורגל הישראלי. לצד ניצחונות מרשימים על כל ארבע הגדולות, הכתומים הקפידו לאבד נקודות אצל כל הקטנות באופן עקבי, כולל הדחה מהגביע מול הפועל חיפה.
ובכל זאת, הקבוצה שלוקחת מהעשירים ומחלקת לעניים בכל זאת נמצאת במקום הרביעי בליגת העל. מקרי? אם מסתכלים על השנים האחרונות, התשובה היא שלילית. הכתומים הפכו לחברים קבועים בפלייאוף העליון וסיימו בארבע העונות האחרונות פעמיים במקום השלישי ופעמיים במקום הרביעי. גם תופעת החלוקה לקטנות חוזרת על עצמה ובכל העונות האחרונות בני יהודה מציגה דפוס דומה. הניהול תקין, יש מאמן בעל רזומה עשיר על הקווים, ועדיין, נדמה שאף אחד לא סופר אותם. אז מה בדיוק חסר לה כדי שנתייחס אליה סוף סוף ברצינות? לדעת המנכ"ל משה דמאיו, התפיסה של קבוצה גדולה לאו דווקא נמדדת בהישגים על המגרש: "כשמדברים בארץ על קבוצה גדולה לא מסתכלים על ההישגים, אלא על הקהל והרייטינג שהיא מביאה".
קבוצה גדולה או לא, עם תוצאות קשה להתווכח. הסיבה לניצחונות על הגדולות טמונה אולי בדריכות גבוהה יותר במשחקים הללו, כמו שטען קשטן בראיון אחרי הניצחון על חיפה, אבל לא רק. סגנון המשחק שבנוי על הגנה חזקה ויציאה מהירה קדימה מתאים מאוד למשחקים מול קבוצות גדולות, אלה שיוזמות ותוקפות עם הרבה שחקנים. כך לדוגמא היה בסיבוב הקודם בניצחון על מכבי ת"א, בזכות עקיצה של מרינקוביץ' כבר בתחילת המשחק. כך היה גם בניצחונות על הפועל ת"א, חיפה ובית"ר בטדי. אבל כאשר בני יהודה נתקלת בקבוצות נחותות ממנה ונדרשת ליזום ולתקוף עם הרבה שחקנים, אלמנט היציאה המהירה קדימה נעלם והיא נותרת חסרת מחץ. במקרים כאלה הרצון והנחישות משחקים תפקיד ולכן הקושי במשחקים מול קבוצות התחתית. כך הפסידו שם לרמת גן ולהפועל חיפה, קבוצות שבאו להילחם על חייהן.
בנוסף, התלות בפדרו גלבאן גדלה עוד יותר. כשהוא לא מופיע, אין לקבוצה פתרונות והיא נשענת בעיקר על הבלחות של שלו מנשה וננאד מרינקוביץ'. דמאיו דווקא לא חושב שמדובר בדפוס קבוע: "מישהו מאוד חכם לימד אותי שלפעמים לא תמצא תשובות לכל השאלות. זה מקריות שהפסדנו לקטנות. זו המציאות ולצערי זה המצב".
למרות ההצלחות על המגרש, אחת הבעיות העיקריות של הקבוצה מתחילה דווקא מבית. דומה שלמרות ההצלחות בשנים האחרונות, האוהדים לא מרוצים. זה התחיל בסכסוך עם יוסי אבוקסיס בעונה שעברה בטענה שהוא מתנשא ולא סופר את הקהל, נמשך בקריאות התפטרות כלפי קשטן העונה והגיע לקריאות בוז אל עבר הכוכב הגדול ביותר של הכתומים בשנים האחרונות, פדרו גלבאן. השיא נרשם במשחק מול מכבי חיפה, כאשר הארגנטיני רץ אחרי השער שכבש אל עבר היציע תוך כדי שהוא מסנן כמה קללות. לדברי אחד האוהדים, מדוב בתקרית קטנה שלא משקפת את היחסים: "יש קונצנזוס בקהל לגבי פדרו. חלק קטן מהאוהדים קילל אותו ויש לו דם חם, אז הוא סינן לעברם כמה קללות בספרדית. הטענות כלפי דרור של חלק מהקהל הן בעיקר בגלל שהוא לא מאמין מספיק בצעירים ומעדיף להביא מושאלים".
בינתיים, הרוחות נרגעו מעט והקבוצה עלתה על מסלול הניצחונות. בנוסף יש לא מעט שחקני בית בהרכב והכתומים מדורגים במקום הרביעי. ובכל זאת, נדמה שגם כל זה לא מספיק לקהל, שעדיין בא בטענות. לדברי אחד האוהדים, הטענות הנוכחיות הן בעיקר כלפי מדיניות הניהול של דמאיו: "התקציב אף פעם לא גדל ואנחנו מדשדשים בבינוניות. בני יהודה זה מועדון עם פוטנציאל קהל גדול ואנחנו רוצים שיהיה יותר כסף, שיביאו רוכש. אולי לא נהיה בסדר גודל תקציבי כמו מכבי, אבל כמו ב"ש זה אפשרי. בכל פעם ששחקן מצליח, הוא משוחרר לגדולות, כך היה עם עטר וגם עם אנדלובו ועכשיו גם פדרו עומד לעזוב. ככה לעולם לא נעשה קפיצת מדרגה". לדעת דמאיו, האוהדים פשוט קיבלו תיאבון: "הקהל בארץ הוא קהל תובעני. גם כשהקבוצה מצליחה ומגיעה להישגים כמו שלנו, שכוללים הגעה לאירופה במשך 5 מתוך 8 העונות האחרונות, הם רוצים יותר. רוצים תארים".
הבעיות של הכתומים לא נגמרות רק בקהל, אלא גולשות גם למישור המקצועי. אחת מהן היא התלות המוחלטת בגלבאן בחלק ההתקפי והיעדרו של חלוץ מטרה אמיתי. אדם הרפקה לא ממש מספק את הסחורה (3 שערים), מרינקוביץ' בכלל שחקן כנף, מלך השערים מהנוער גיל יצחק עוד לא בשל ואור ברוך המוכשר, שנחשב לתקווה גדולה, בינתיים סובל בעיקר מפציעות. למעשה, נדמה שמאז עזיבתו של אלירן עטר לא דרך סקורר אמיתי בשכונה, למרות העונה הטובה של דינו אנדלובו אשתקד. גם גלבאן עצמו לא שומר על יציבות ובחלק מהמשחקים העונה נראה לא מחובר וחסר חשק. קשטן בתגובה הוריד את הכוכב לספסל וכשזה חזר להרכב הוא גם שב ליכולת הטובה שלו, שהגיעה לשיא בשלושער מול נתניה.
אחד הפתרונות שדווקא כן קיימים בסגל, ובו תולים בשכונה לא מעט תקוות, הוא הכשרון הצעיר אמיר עגייב. הקשר בן ה-20 נחשב לשחקן העתיד של המועדון וכבר כבש שני שערים העונה וחמישה בעונה הקודמת, כולל אחד מרהיב נגד מכבי ת"א. הוא זריז, ניחן בטכניקה מעולה ובעל בעיטה מצוינת בשתי הרגליים. בינתיים, קשטן נותן לו קרדיט מוגבל ומכניס אותו לעניינים לאט, כך שהוא עדיין לא סיים 90 דקות באף משחק. לדעת דמאיו, העתיד לא תלוי רק בו: "יש לנו הרבה שחקנים מוכשרים מלבדו, כמו סתיו פיניש, אביעד בורלא וגיל יצחק. יש מי שיסחב את העגלה בשנים הבאות".
בסיום העונה בני יהודה תיקלע לצומת דרכים גורלי. פדרו גלבאן, שחקן שמגיע לקבוצה כזאת פעם בעשור במקרה הטוב, מסיים חוזה. כמוהו גם קסטוטיס איבשקביצ'יוס המצוין, גל כהן, אביב חדד ושלו מנשה, גם הם שחקנים משמעותיים. במידה שלא יישארו בשכונה, דמאיו ייאלץ שוב למצוא פתרון קסמים כדי להשאיר את הקבוצה בצמרת. המנכ"ל מודע לבעיה שתיווצר לו בקיץ, אבל בטוח שהקבוצה תדע להתמודד: "פדרו הודיע בוודאות שהוא עוזב. או שהוא יחזור לארגנטינה או שיעבור לחו"ל, מגיע לו להתקדם. מעבר לזה, את מי שהמאמן ירצה נשאיר ונביא חיזוק איכותי לא פחות".
בינתיים, רובין הוד, או בתרגום חופשי "רובין מהשכונה", ינסה להמשיך לשדוד את העשירים מהצד השני של העיר. הכתומים כבר ניצחו העונה את מכבי, כמו גם בעונה שעברה. באחת מהגרסאות של האגדה המקורית, אגב, המחלק לעניים מנצח את העשירים. מישהו מוכן להמר שזה יקרה שוב מול הבחורים של גולדהאר?