הבעיה העיקרית עם סמים - ואת זה יגיד לכם כל מומחה בתחום - היא שמצד אחד הם גורמים לתחושת אופוריה ואושר, אבל מצד שני הם יוצרים אצל מי שצורך אותם תלות שיכולה להפוך לבעייתית. ערן לוי הוא סוג של סם בעבור בית"ר ירושלים. מצד אחד, מסירות האומן והשערים המדהימים שמטריפים את הקהל וגורמים לו להתמכר, אך לעומת זאת בעיות המשמעת החוזרות ועודף המשקל שגורמים ללא מעט בעיות והופכים את הקשר המוכשר למעין "חרב פיפיות".
בעקבות הפרשה האחרונה בין אלי כהן לחלוץ המוכשר, בסופה אף הושעה לוי, החלטנו לבדוק אחת ולתמיד האם ערן לוי טוב או רע לבית"ר. שימו את עצמכם לרגע בכובע המאוד מאוד בעייתי של מאמן בית"ר ירושלים, על שלל צרותיו וצ'צ'ניו. עכשיו ההחלטה בידכם, האם אתם משאירים את לוי בקבוצה או שולחים אותו לחפש מקום אחר?
נתחיל בצד החיובי. הנתונים הסטטיסטיים בעונה הנוכחית מדברים בעד הקשר. ב-24 משחקים פתח לוי ב-18. בשישה נוספים עלה כמחליף. הוא כבש חמישה שערים (שלישי בקבוצה) ובישל עוד חמישה (ראשון). בסך הכל, לוי מעורב ב-10 מתוך 36 השערים של הקבוצה בליגה (28%), ובנוסף כבש שלושער בגביע נגד א.א.פאחם.
לצד הצלחתו המקצועית (היחסית) על המגרש, ניתן לזקוף לזכותו של לוי גם את העובדה כי הוא מצוי ביחסים חיוביים מאוד עם הקהל הירושלמי. יושבי היציעים בטדי אוהבים אותו מאוד ולא מפסיקים לעודד אותו, גם כאשר הוא אינו בשיא יכולתו. כך היה, למשל, במשחק הליגה נגד עירוני קריית שמונה, בו הוא הוחלף כבר בדקה ה-40 של המשחק. השחקן זכה לתשואות רמות מהיציעים משום שהקהל חש שאלי כהן פשוט השפיל אותו.
אם בסוף העונה הבחירה בין לוי לכהן תהיה של הקהל, אין ספק איזה צד יבחרו האוהדים. אלי אוחנה, שחקן ומאמן עבר בבית"ר, ואחד שיודע דבר או שניים על הקהל הירושלמי, יודע בדיוק מהו טיב היחסים בין האוהדים לשחקן. "הקהל אוהב אותו כי הוא שחקן מלהיב שמתאמץ ומשקיע בשביל הקבוצה", טוען אוחנה. "אבל", הוא מוסיף, "הקהל לא פראייר והוא מעריך אותו קודם כל בגלל התפוקה על המגרש, מעבר לכך שהוא מטריף אותם".
עד כאן דבר הסנגוריה. ללוי, כאמור, לא מעט צדדים שליליים בהתנהלותו, שצריך וחובה לציין, אם רוצים לתפוס את התמונה המלאה ביחס לאישיות המורכבת של השחקן המוכשר.
ביציעים לוי אמנם פופולארי, אבל על כר הדשא יש איתו לא מעט בעיות התנהגות. אחד הדברים המטרידים אצל לוי היא ההתנהלות שלו במגרש ושפת הגוף. במשחקים שבהם הוא מצליח להביא לידי ביטוי את היכולות האישיות הגבוהות שלו, ועוזר לקבוצה לנצח, הכול בסדר כמובן. הבעיה מתחילה כשלא הולך. לא פעם נקט לוי במצלמות הטלוויזיה מרים ידיים לשמיים, נוזף בכל מי שמסביבו ונוטה לאבד את העשתונות בקלות. באחת מוועדות המשמעת הלא מעטות, מולן נאלץ לוי לעמוד בבית"ר, העיר אלי כהן לקשר על הנושא. "אתה לא מקשיב למה שאומרים לך", ביקר אותו המאמן ."אתה ממשיך לקלל עם תנועות ידיים, והשחקנים האחרים לא אוהבים את זה".
במקרה הזה, אוחנה טוען כי למרות ההתנהלות הלא-תמיד-נעימה של לוי על המגרש, לשחקנים האחרים בקבוצה אין בעיה עם התנהגותו. "שחקנים מאוד אוהבים אותו בתוך חדר ההלבשה", הוא קובע. לדעתו, התקריות המשמעתיות של לוי הן שוליות. "ברור שפה ושם יש בעיות", הוא טוען, "אבל בשורה התחתונה מדובר בתקריות קטנות שצריך לדעת לסדר אותן".
אולם, מעבר לשפת הגוף הבעייתית ישנה גם בעיה מקצועית בתפקוד של לוי. בהעדר חלוץ מרכזי, לפחות עד הגעתו של זאור סדאייב, תיפקד לוי בעיקר כחלוץ. כהן פחות אהב לשחק איתו בקישור מכיוון שהוא לא משקיע בהגנה, ולכן הציב אותו בעיקר בחוד. לאחר הגעתו של סדאייב, שהוא חלוץ 9 טבעי, לוי אמור לשחק בקישור. אבל אז נוצרת בעיה אחרת.
המשחק הופך להיות תלוי מאוד בלוי שכמעט כל כדור עובר דרכו, והשחקנים היצירתיים האחרים של הקבוצה, דוגמת ריקן, גלאבינה וקריאף לא תמיד באים לידי ביטוי. כאשר לוי לא משחק השחקנים האלה מרגישים חופשיים יותר והמשחק הקבוצתי של הירושלמים משתפר, כמו לדוגמא במשחק נגד מכבי תל אביב. "אני לא חושב שהוא בא על חשבון שחקנים אחרים", מסנגר עליו אוחנה. "אי אפשר לקחת דוגמא ממשחק אחד, אלא להסתכל על תקופה, ובסך הכול לאורך זמן הקבוצה שיחקה איתו טוב".
נקודה נוספת שלא ניתן להתעלם ממנה היא ההיסטוריה הבעייתית של הקשר, ובפרט יחסיו הבעייתיים עם מאמנים. אחרי המשחק מול מכבי תל אביב אמר כהן כי "ערן לוי עשה את זה לעוד 15-20 מאמנים לפני". כהן הגזים אולי מעט בדבריו, אבל ללוי אכן היו לא מעט חיכוכים בעבר.
זה התחיל בכך שנזרק מקבוצת נעוריו מכבי חיפה עקב בעיות התנהגות, ובהמשך התקשה להסתדר גם במכבי תל אביב. בעונת 2005/6 שיחק בקריית שמונה משם עבר לתקופה קצרה לנתניה. אחרי החוויה הלא מוצלחת בקבוצה מעיר היהלומים, ירד לוי לליגה הלאומית להפועל עכו, עד שנחת לבסוף בהפועל חיפה. דווקא בצד האדום של הכרמל פרח לוי, ולאחר שנתיים העלה את הקבוצה בחזרה לליגת העל כשהוא כובש 19 שערים בשתי עונות.
הוא המשיך לעונה שלישית בחיפה, בה כבש 11 שערי ליגה, אך בסיום אותה עונה עזב את המועדון. הוא המשיך לגיחה קצרה לדרום הארץ ושיחק בהפועל באר שבע ובעירוני אשקלון. בכל אחת מן הקבוצות הללו הוא שיחק חצי עונה, עד שנחת שוב בהפועל חיפה. הפעם הרומן היה קצר כיוון שלוי נכפה על המאמן דאז, ניצן שירזי, שלא רצה בו, ובאמצע העונה שעברה עלה לבירה, והצטרף לבית"ר ירושלים. בעשר שנות קריירה הספיק לוי לעבור בתשע קבוצות, כאשר היחידה ששיחק בה מעל שתי עונות היא הפועל חיפה.
אבל אולי בעצם אנחנו מפספסים את הבעיה? אולי לוי הוא בכלל לא האשם, אלא דווקא הקורבן? המאמן אלי כהן קיבל בעבר את הכינוי "השריף" כיוון שנודע ביחס הנוקשה שלו לשחקנים. נראה שכהן התרכך עם השנים, אבל את אופיו כנראה קשה לשנות. לאורך השנים כהן נודע בעימותים עם כוכביו כשהשיא היה העימות המפורסם עם יוסי בניון במכבי חיפה. לאחרונה נרשם גם עימות בין כהן לקובי מויאל ואופיר קריאף, ובכלל נדמה שלמאמן הוותיק יש בעיה להסתדר עם הכוכבים הצעירים של הקבוצה. אז אולי הבעיה בכלל לא טמונה בלוי? לדעת אוחנה, כהן דווקא לא טעה בהתנהלות שלו עם השחקן. "אלי כעס ששמו אותו באותו מעמד עם לוי", הוא מסביר, ומוסיף כי "אלי הוא הבוס וערן יצטרך להתיישר עם העקרונות שלו".
טוב, אז לאחר שקיבלתם את כל הנתונים, העדויות והפרשנויות אתם נדרשים להכרעה. לדעת אוחנה, התשובה היא ברורה. "כשהוא הגיע לבית"ר אמרתי שזאת טעות, אבל היום אני לא חושב ככה", הוא אומר. "נכון שיש צדדים טובים ורעים, אבל אם ניקח את המכלול אין ספק שערן חשוב וטוב לבית"ר, בעיקר בגלל השינוי שעבר עליו בשנה האחרונה", קובע מאמן נבחרת הנוער. אז אוחנה החליט בעד, אתם מוזמנים להחליט כאוות נפשכם, ובסופו של דבר מי שיקבעו הם כהן וקורנפיין. רק חשוב שתזכרו, שבסוף כל התמכרות, מגיעה גם גמילה קשה.