עשור שלם חלף מאז שהצהובים הניפו צלחת בפעם האחרונה. עשור שלם של אכזבות, כשלונות ופארסות מכל הסוגים והמינים. לרגל הזכייה הצפויה, החלטנו לבדוק מהם האלמנטים שבהם מכבי נכשלה כשלון חרוץ בשנים האחרונות והעונה תיקנה, ובגדול. פרוייקט האליפות הצהובה של אתר ערוץ הספורט, חלק ב': התקשורת.
"מכבי קבוצה משעממת, לא דורסת ופחדנית. גולדהאר חייב לפטר את אוסקר גארסיה" (משה פרימו, 18/12/2012).
הטור הזה, שפורסם כאן באתר אחרי ההפסד של מכבי בחיפה, כבר הפך לקאלט ברשתות החברתיות. על פניו, מדובר בלא יותר מדעת יחיד פרובוקטיבית וקיצונית (הצהובים ואוסקר הוליכו את הטבלה בעת כתיבת הטור), אבל יש בה יותר מזה. התוכן שלה, ויותר מכך– העובדה הדי חריגה שכמות הטוקבקים שנוספו לה על ידי אוהדי מכבי רק חודשיים אחרי פרסומה כשהזכיה הפכה למעשית היא תלת ספרתית, מלמדות על שני דברים. א. התקשורת (בחלקה) לא תמיד היתה עניינית ו/או הגיונית בהתייחסות למכבי ולצוות הזר שלה, ו-ב. הקהל של מכבי (בחלקו) הרגיש שהקבוצה שלו לא מפורגנת מספיק ביחס לעונה שהיא נותנת.
האם יש מן האמת בתחושה שלהם? גם זו דעת יחיד, אבל בלא מעט מובנים התשובה היא כן. במבט לאחור ניתן לומר שהעיתונות קיבעה למכבי תדמית שאולי היתה הגיונית בתחילת הדרך, אבל לא קרובה לתאר את המציאות בהמשכה. כי מהי מכבי על פי השיח הנפוץ? קבוצה ממושמעת, טקטית וחרוצה, ועם זאת חסרת ברק. לא מעניינת מדי, לא מבריקה ולא דורסת. אלופה ראויה כן, אבל עם מאמן די מקובע שלא הביא בשורה חדשה ושרק הזמן והנסיבות לימדו אותו לא להיות בונקריסט כרוני במשחקים גדולים. יותר מזה – סיפור הקאמבק המקביל והיפהפה כשלעצמו של בנאדו וחיפה זכה לפעמים ליותר פרגון מאשר ריצה לתואר אחרי עשור של קבוצה שתהפוך בקרוב לאלופה השניה הכי פוריה ב-15 השנים האחרונות (2.22 שערים למשחק). קבוצה שכבשה העונה שישייה אחת, שתי חמישיות וחמש רביעיות.
*
תקשורת הספורט בישראל, קצת כמו ילד שבוחן גבולות, רוצה לראות לפעמים שהציקה לך, שהגיעה אליך. במידה שאתה ישראלי שחי ונושם בביצה הזו שנים, סביר שכל פובליציסט, כתב או עורך גם יוכל לבדוק אם הזיק לך, וסביר גם להניח שבשלב מסויים תישבר ותגיב. אבל כשאתה זר, שאתה יכול לומר שאתה לא קורא עיתונים ואיש לא יוכל להוכיח אחרת מכיוון שהספק הסביר לטובתך - ניצחת עוד לפני שהקרב התחיל. וזה בדיוק מה שהצוות במכבי ת"א הפך למקצוע העונה - לא להגיב. לא להיסחף, לא לענות, לא להדליף. לשמור על הקלפים קרוב לחזה ולא לאפשר לרחשי לב, לגחמות או לרחוב לנהל את העסק או להכתיב מציאות.
לג'ורדי קרויף מגיע המון ריספקט על השינויים והבחירות המקצועיות שעשה העונה במכבי. ועם זאת, רק מי שההיסטוריה המודרנית של הצהובים מוכרת לו היטב, רק מי שזוכר את הנזק התדמיתי שעשה למכבי עידן לוני למשל, וגם פרשות כמו האפדרין, פיליפ סולומון, הפיצוץ עם שרף, זריקת נמני והחזרתו, סנטה קולומה ושתי פארסות הגלאקטיקוס, יודע שהתחום בו באמת הפך קרויף את מכבי מהקרביים הוא זה שמחוץ לדשא. זה שבהתנהלות מול יצרני רעשי רקע שעלולים לפגוע במערכת. אחד מהם הוא הקהל (אבל הוא ייבחן בימים הקשים). השני הוא התקשורת, ומי שחושב לזלזל באימפקט האדיר שהיה לה על המועדון הזה, מוזמן לעלעל בעיתונים החל מ-1996 ועד לקיץ הנוכחי.
מה קרויף עשה בפועל? פישט, הרגיע, צימצם. הוא כיסה כל גפרור קילומטרים לפני שהגיע חומר הבערה, והשתמש בעובדה שהוא זר כדי לרמז לנו שדברים שאנחנו מכנים כאן בישראל "פרשות", "תקריות" ו"אירועים חריגים" הם בדיחה באירופה. והתקשורת האמינה. כי כשסטרול וגונסאלו רבו באימון קרויף טען ש"זה טוב שיש אקשן". כשעטר כמעט הסתבך בקטטה במועדון, הוא אמר "לא נעשה פיל מזבוב בשבוע של דרבי". כששחקנים צעירים שוחררו בתחילת העונה (בימים כתיקונם מתכון בטוח להדלפות) הוא הבהיר ש"מבחינתי זה לא שחרור, לקבל דקות משחק זו התקדמות מקצועית". נכון? לא נכון? זה לא חשוב. ברגע שהסיפור נסגר בזה, הוא ניצח. מכבי ניצחה.
*
הדוגמא השניה להתנהלות מונעת הקטסטרופות היא אוסקר. נסו להסתכל עליו לרגע בעיניים של כתב שמסקר את הקבוצה. איך אוכלים תופעה כזו? אתה שואל אותו שאלה מקשה/מפרגנת והוא משחק באוזן (הימנית בדר"כ) ופולט משהו על היכולת שהשתפרה ב"סקונד חאלף". אתה רוצה להוציא ממנו הצהרה על אליפות כשלמכבי יש כבר פער שרק קבוצת חייזרים יכולה לסגור והוא אומר לך שהוא מסתכל רק על המשחק הבא ושאסור לשכוח שבעונה שעברה מכבי סיימה שישית. אתה מעלה בפניו אופציות לרכש והוא מסביר שרק ג'ורדי מתעסק בעניינים האלה, וג'ורדי להזכירכם, "לא מגיב לשמועות". כך שאתה נותר עם המיקרופון ועוד שלל דברים ביד. משעמם? לא כריזמטי? אולי, אבל גם לא מועד לפורענות. וזה לא מעט. תשאלו את 8 המאמנים שעבדו במכבי מ-1995. כמעט כולם נחשבו לאשפי תקשורת, רק אחד מהם לא סיים עם מכתב פיטורים.
אז נכון, המבחן האמיתי יגיע אולי רק בעתיד. כשהתוצאות לא יגיעו, כשדברים לא יילכו חלק. אבל הקומה הראשונה והיציבה בבניין שבונה גולדהאר תהיה האחרונה להיחרב פשוט מכיוון שהיא נבנתה העונה בצורה מתוחכמת ומפתיעה. ואם לא, הרי תמיד אפשר לפטר את אוסקר גארסיה.