למרות שאת העונה הזו היא החלה עם ייצוג של ישראל באירופה, נתניה מסיימת אותה בירידת הליגה הרביעית בתולדותיה, וזאת אחרי 7 שנים רצופות בליגה הבכירה. במהלך 7 השנים הללו נתניה זכתה בסגנות, ייצאה שחקנים לצמרת הליגה ולאירופה, והעונה אפילו חנכה מגרש חדש, אבל כמו במקרה של שתי הפתח תקואיות אשתקד - נראה ש'קללת האצטדיון החדש' רק הזיקה לה. ו-13 נק' ביתיות מ-36 אפשריות מספרות רק חלק מהסיפור.
רק בעונה שעברה הקבוצה סיימה במקום הרביעי בליגה, אבל אחרי שבקיץ ראובן עטר הוחלף בטל בנין, ההתבזות מול קופס הפינית בשלב הראשון של הליגה האירופית היתה רק ההתחלה: אחרי 16 מחזורי ליגה, בנין ספר רק 3 נצחונות וכבר אז היה ברור שמשהו לא דופק. בפברואר הגיע המשבר הגדול בדמות 6 משחקים רצופים ללא ניצחון, וכשראובן עטר התמנה למאמן, נתניה כבר היתה במצב קריטי.
שני הנצחונות הרצופים על אשדוד ובית"ר אמנם הנשימו את הקבוצה, אבל הערב, בקרב על החיים, זה לא הספיק כאמור. היהלומים צונחים לליגת המשנה, וללא בעלים ועם עתיד לוט בערפל - 5 האליפויות והעבר המפואר לא יעזרו. האצטדיון החדש אמנם יאוכלס ביורו הצעירות, אבל לאחר מכן, עד שנתניה תחזור לליגת העל, הוא יעמוד כפיל לבן שיארח כמה מאות צופים בימי שישי.
למרות שהקו האדום לא היה זר לצהובים בשלבים השונים של העונה, איכשהוא, האמונה כי הקבוצה תישאר בליגה נשארה זו הרווחת בקרב ההנהלה, האוהדים והשחקנים. באמצע, אפילו מוטל'ה שפיגלר הגיע כאיש החזק במערכת, אבל כשבנין הובס 3:0 בידי הפועל חיפה במחזור ה-27, גם שפיגלר וגם בנין פינו את הבמה. עטר חזר כדי להציל את הקבוצה, אבל דווקא שני משחקי הבכורה שלו מסמנים עבור רבים את הסיבות לירידה: הפסד 2:0 לעכו, ואז ספיגת שער השיוויון בדקה ה-90 של ה-1:1 דרמטי מול סכנין, זה שסיבך את הכל.