הפועל באר שבע הוכיחה פעה נוספת השנה שהיא האדומה הבכירה בליגה. משחקים מסוג זה צריך לדעת לנצח, ולמרות שהפועל תל אביב הייתה טובה יותר, שלטה בכר הדשא ובעצם בכל פרמטר במגרש – הקבוצה של אלישע לוי ניצחה בגדול. העבודה של אלונה ברקת ושל המאמן פשוט נפלאה. בוזגלו פורח, גבאי מספק את הסחורה ומעל כולם המאמן על המגרש, אליניב ברדה. השחקן הזה מביא המון ניסיון, בגרות ויכולת בכל שבוע מחדש.
זה היה מפגש בין האדום הבוהק של ב"ש לאדום הדהוי של הפועל ת"א. הפועל נראתה יחסית טוב למה שהתרגלנו העונה. השחקנים רצו, ניסו, השתדלו ובעצם עשו הכל - אבל הכל בכדורגל זה גם להבקיע - ואת זה הם לא עשו. אחת הבעיות הגדולות במועדון היא שקבוצה לא יכולה לעלות למשחק כשעוד לפני שריקת הפתיחה יש הרגשה שהמאמן "על תנאי". כל הדיבורים מסביב רן בן שמעון פוגעים בו ובשחקנים, ואני לא מבין מי בהנהלה עושה רעש בכיוון הזה ולמה הם לא דואגים לקצת שקט.
לאורך כל השנים הפועל הייתה קבוצה שיודעת להחזיק בכדור, אבל העונה זה מתבטא גם בחוסר סדר, ובמשחק הזה לדוגמא ראינו שוב ושוב את זגורי רץ לתוך הרגליים של דמארי. ברגע שיש לחץ על המאמן ועל השחקנים, אנחנו רואים אותם מקבלים כרטיסים צהובים על דיבורים, ומתווכחים המון עם השופט. החלק ההתקפי היה אמור להיות החלק הכי חזק של הפועל – דמארי, שכטר, ורמוט – ובפועל הם מתקשים לייצר שערים.
אם בן שמעון אכן איבד את חדר ההלבשה – ואני לא יודע אם זה נכון או לא – אז לא משנה כמה הוא מאמן גדול, הוא לא יצליח במועדון. כל ההתעסקות מחוץ לכר הדשא בעומר דמארי, ביכולת של שכטר ובעתיד המאמן פשוט מפריעה. למועדון אין סיכוי להצליח ככה.
איפה הגולים? ורמוט תופס את הראש
מנגד, ב"ש מאותת לליגה בגדול. היא מתאימה עצמה לכל משחק עם הרכב מסויים וסגנון מסויים. אלישע לוי ידע שהפועל תהיה לחוצה לנצח, פיתה את המארחים לצאת החוצה ועקץ עם ברדה, גבאי, בוזגלו ונאסר. השקט הנפשי של אג'ידה, למרות השער באשמתו החלקית, עוזר מאוד לחלק האחורי.
קשה לי לראות את ב"ש נותנת פייט ומצליחה להדביק את מכבי ת"א, אבל עצם העובדה שמדברים על שתיהן באותה נשימה צריך לתת המון כבוד. ב"ש פקטור רציני בצמרת וזה משהו שלא היה שם כבר שנים. אלונה ברקת יכולה להיות מאוד מאושרת מאיך שהקבוצה נראית.
הפריחה בנגב בשיאה