שאפו גדול לשחקנים ולקהל בבלומפילד שענו שוב על כל הציפיות במשחק העונה. הרבה משחקים גדולים על הנייר הופכים למלכודת לחץ וטקטיקה, אבל לא במקרה של מכבי תל אביב ובאר שבע. בפעם השניה העונה קיבלנו מהן משחק מרתק, שערים נהדרים, אופי מיוחד, קהל פנטסטי וכדורגל טוב.
מכבי הלמה בב"ש בעשר דקות ראשונות של שח-מט. השופט לקח החלטות לא פשוטות אבל החלטות סבירות ומעלה. הכי קל ושטחי להיתלות בשיפוט כמכריע ועוד נגיע לזה. ולמה שח-מט? סוזה הפתיע את הפועל באר שבע ואת התחזיות במערך חכם. הוא השאיר את יצחקי בחוץ, כביכול עלה בסגנון הגנתי, אבל בעצם שיחק עם שלושה בלמים ובשיטה התקפית עם שחקנים שמצטרפים כל הזמן מהקישור לפריצה ברחבה (זהבי וראדי) וקיצונים התקפים על הקווים (מיכה וזיו). באר שבע לא הייתה מוכנה לזה ונענשה.
באר שבע, למען ההגינות, עלתה עם הגנה צעירה, חסרת ניסיון וחסרת בטחון ובנוסף רק עם שני קשרים באמצע מול קישור מעובה, אגרסיבי וכשרוני של הצהובים. לכן היה אסור היה לה לצאת ללחוץ את מכבי ובפעם הראשונה שעשתה זאת, מכבי כבשה. השוער, חואן פאבלו, הניע את הכדור ברגל מהשער שלו ומכבי בחמש מסירות פשוט חתכה את "הלחץ" של באר שבע בקלילות בדרך ל-0:1 קל מדי עם סיומת נהדרת בנגיעה של פריצה.
מיד אח"כ פריצה זיהה את בן אלגרבלי חסר הניסיון עומד במיקום לא טוב ומסתכל רק על הכדור. הוא התגנב מאחוריו כמו פיבוט בכדורסל בתוך הצבע ונתפס בבירור על ידי הבלם הצעיר בדרך הבטוחה ל-0:2. פנדל ואדום במאה אחוז.
זה מביא אותי לנושא השיפוט. אצלנו בישראל (במיוחד), חד משמעית, עדיף שופטים שנותנים למשחק לרוץ - כל עוד האג'נדה הזו תהיה אחידה. המנטליות של הרבה שחקנים בארץ היא ליפול מכל מגע כמעט כדי לסחוט עבירה. זה עוצר את המשחק, את השטף, לא נותן הזדמנות להתמודדויות פיזיות ראויות ופוגע במשחק. לכן, הספק-עבירה, של זהבי במספרת, כמו גם הספק-עבירה ונגיעת היד של גלינור פלט לפני הבעיטה המדהימה שלו ב-1:1, הן החלטות גבוליות ולגיטימי לא לשרוק. הן בטח לא יכולות להיכלל כטעויות שמכריעות משחק. מצד שני, דווקא השער השלישי היה בנבדל ברור כי ראדי עמד מאחורי ההגנה והסתיר לאג'ידה את הכדור בבעיטה של יצחקי.
די להתעסק עם השופטים (אלן שיבר)
נקודת השבר של ב"ש היתה ספיגת השער השני עם סיום המחצית הראשונה. באופן תמוה היא לא הציבה שחקן בפינה הקרובה בכדור הקרן. זה כלל בסיסי של כל הגנה בקרן כי זו נקודת תורפה עבורה ומתגברים אותה בשחקן תמיד. גארסיה עמד שם כמה שניות לבד. נגח אפילו פעמיים וזכה מההפקר. בכל מקרה, מחמאות לאלישע לוי על עמידה איתנה ונחושה גם בעשרה בשחקנים. ב"ש בעונה אדירה וצריכה להיות גאה בעצמה. בהרכב כל כך חסר קשה לנצח בבלומפילד את הקבוצה הכי איכותית בארץ.
לגבי זהבי והפנדל. מה חדש? המשחק שלו מלא בטחון ושחצנות תמיד. כשזה מצליח זה הופך אותו לווינר וקילר. כשזה לא מצליח זה מקומם. זה האיש. זה השחקן. מישהו היה מוותר עליו בקבוצה? הוא תמיד רץ קילומטרז' גבוה, עושה כניסות חכמות, לוקח תאקלים ומסוכן. גם במשחק הבינוני הזה שלו הוא היה מעורב בכל השערים ובכדור שנתן לפריצה בפנדל. הוא בתקופה פחות טובה. זה נכון. הפנדל הרגיז את סוזה. זה נכון. במכבי העונה יש דרך ושקט לסדר ולהחזיר דברים למסלולם.
הקבוצה הכי איכותית בארץ (אלן שיבר)
בטחון יתר של הפועל מול חוסר בטחון של חיפה
הפועל תל אביב הגיעה לעכו, באותו מומנטום מצוין, שיחקה טוב במחצית הראשונה וביטלה את היריבה. אבל במקום להמשיך באותו הקצב, השחקנים עלו למחצית השנייה כמו טווסים ושילמו מיד על הנינוחות וחטא היוהרה. ביתרון שברירי זה לא ראוי והם נענשו. אח"כ בפיגור השחקנים היו מחוץ לעניינים ולא היו מסוגלים להגיב. מצד שני, ניצני חיים בעכו. יובל נעים עשה חילוף התקפי במחצית והרוויח סוף סוף קבוצה שמגיעה לשער היריב ויוזמת. הרוויח את ספאדסיו כקשר 50-50 שמניע את הקבוצה ומקנח בשער ענק לחיבורים. לא ברור איך מכבי חיפה בעונה כזו ויתרה על ריאן. כמה כשרון (שבהחלט צריך הכוונה) יש בצעיר הזה. זו עונה שאפשר לכוון אותו. יוסי אסייג, רכש צנוע מהלאומית, משלים מהפך גדול והרבה חמצן לחבורה של יובל נעים.
מי שנהנית לה במקום השלישי היא מכבי חיפה שניצחה 1:3, אבל אי אפשר להתעלם מהמחצית השניה שלה. איך יכול להיות שהיא מאבדת בטחון כל כך מהר? ועוד מול רעננה שלא ניצחה עשרה משחקים. בעצם זה כל פעם קורה לה. העונה היא כבר לא תתחרה על האליפות וגביע כבר אין. שהשחקנים יעלו ויצאו מהמשבר הזה דרך כדורגל טוב. בנאדו חייב לשחרר אותם מהפאניקה הזו כל פעם שהם ביתרון גבולי או בלחץ של תוצאה. שייקחו את שלושת הניצחונות הרצופים ויתחילו לשחק כדורגל איכותי יותר מחצי שעה. לפחות עכשיו. מקום שלישי. מחזור 20. בטחון אמיתי בעצמכם. מסוגלים?
עודף ביטחון = הפסד. (יוסי שקל)
והתחתית? לוהטת
הבלגן הקבוע ימשיך עד הסוף כנראה. בני יהודה הייתה צריכה לנצח בבלומפילד ולהכניס את בית"ר ירושלים מחדש לקרבות התחתית, אך חוסר ריכוז בפעולה האחרונה מנע ממנה לכבוש. כדאי לעשות מחקר על המוח של שחקני בני יהודה ברבע שעה האחרונה של כל משחק. איזו היסטריה. מתפללים בתוך הרחבה שלהם שרק יגמר כבר המשחק. בית"ר כמעט ניצלה את זה לנצח בדקות הסיום וקופחה בבירור עם פנדל שלא נשרק לה. בכלל בית"ר הרבה יותר מסודרת במגרש אבל לא תכליתית וחייבת הצטרפות לעומק של שחקנים. רמה"ש, מכבי פ"ת ורעננה ממשיכות במומנטום השלילי. הן חייבות נקודות ולא מחמאות על דקות טובות פה ושם.
נ.ב.
סכנין וקרית שמונה מנצחות ומתקרבות לפליאוף העליון. ברק בכר ומרקו בלבול מצליחים לייצב מערכות לא פשוטות ובהצלחה. שייטב לוזון יבדוק למה השחקנים שלו שוב לא מנצלים חמישה מצבים בטוחים ומצד שני סופגים בקלות תוך עשר דקות, במקום לצעוק שדפקו אותם בהרחקה כי קל לדפוק את הלוזונים. לא רציני
זרקור על
דור מיכה. השריד האחרון המשמעותי לדור הזהב שעלה מהנוער. משחק פנטסטי שלו. חבל עבור מכבי שהיא לא התעקשה להשאיר יחד איתו את דאבור כמנהיגים הבאים שצמחו במועדון. גלינור פלט. אמרו שהוא לא חיזוק, שהוא כבד, שיש לו רק משחק ראש, שהוא מחמיצן. אז אמרו. הבקיע שער שמועמד לשער העונה בזמן אמת - ברגע חשוב במשחק העונה. ריף מסיקה. נכנס כמחליף בהפועל רעננה, כבש, וכמעט הנהיג מהפך מול מכבי חיפה בקריית אליעזר.
ואז, בדקות האחרונות... (אלן שיבר)