רועי ריינשרייבר כשל במילוי תפקידו - אין פה בכלל שאלה. הוא איבד שליטה על המשחק הכי נפיץ שיש ונדבק לחוק היבש שאולי מתאים למשחק של עכו אבל הפך בן רגע לבקבוק תבערה במשחק כזה.
המאבטחים. האם בכלל אפשר לקרוא להם מאבטחים? מישהו יודע מה הקריטריון בכלל להיות מאבטח במשחק כדורגל? אני באמת לא יודע מה צריך לעשות כדי להפוך למאבטח בדרבי, אבל אני כן זוכר את החופשות שלנו בתיכון בסוף שנות התשעים. אני זוכר שבין ים לבריכה, כשהיינו רוצים לעשות קצת כסף מהצד, היינו מחלטרים כמאבטחים תמורת 20 ומשהו שקלים לשעה. על כל ה-169 סנטימטרים שלנו.
ונכון, משטרת ישראל היא שכונה אחת גדולה. אותה משטרה שחצי מהבכירים שלה תחת חקירה, שאחראית לשרשרת כישלונות בשנים האחרונות - מהגנת האזרח ועד הטיפול בבעיות הפנימיות במח"ש. אותה משטרה שהופכת אבטחה במגרש כדורגל לצ'ופר עבור שוטרים כדי שיפמפמו שעות נוספות לתוך תלוש המשכורת ועל הדרך אם אפשר, יצפו בקבוצה האהובה עליהם על חשבון הברון. משטרה שדרשה כמויות מטורפות לאבטחת הדרבי אבל מתקשה להפריד בין 1,500 אוהדי מכבי ליתר ביציאה ומאפשרת לערן זהבי לרדת מהמגרש ללא שום אבטחה תחת מטר של חפצים. ובאמת שהיום הכי קל להפנות אצבע מאשימה כלפי התפאורה מסביב - השופט, האבטחה והמשטרה. כי בפחות ממחצית אחת של כדורגל כמעט כל גורם שהיה אמש בבלומפילד - קרס בגדול.
כן, הוא פישל. אבל הוא לא האשם (אלן שיבר)
אפילו לא המאבטחים אשמים (אלן שיבר)
פרצופה של המדינה (אלן שיבר)
אבל בסופו של דבר כולנו צריכים להסתכל פנימה ולחשוב כיצד נתנו לאנשים מופרעים לקבוע את סדר היום פה. מדוע יש פה אנשים בוגרים כל כך טיפשים, שכשהם עצבניים - האינסטינקט הראשוני שלהם אומר לרוץ לתוך המגרש ולבצע אצבע משולשת לקהל היריבה בידיעה שבסופו של דבר, הם ייעצרו ויבלו את הלילה בתא מעצר. ומה לעזאזל יכול לקרות אם הם יהיו עצבניים באותה מידה בזמן נהיגה או סתם שיכורים בבר? ולמה אותם חבר'ה נחמדים בבית הדין ישלחו עכשיו 10,000 אוהדים למשחקי רדיוס רחוקים במקרה הטוב או יגרמו לקבוצה שלהם לאבד נקודות יקרות במאבק האליפות?
וזה מתחיל בקבוצות עצמן, בהנהלות, בכולנו. אוהדים צריכים לקבל את השירות הכי טוב מהקבוצה - לוחות זמנים, מחירים נוחים, שירות זמין - אבל הם לא צריכים לנהל את המועדון. עמותת "האדומים" של הפועל, למשל, מוציאה הודעות לתקשורת במהירות של לואיס המילטון, כאילו כל אחד שם הוא לפחות פלורנטינו פרס. הנה, למשל, ההודעה שלהם מהלילה: ''פרובוקציה של שחקן מכבי ת"א, אשר התגרה פעם נוספת בקהל האוהדים של הפועל, היא זו שגררה את ההתנהגות הפסולה והראויה לכל גינוי של אוהד הפועל ת"א יחיד ובודד''. גם אם זו לא כוונת המשורר, ההודעה הזו מלהיטה שוב את היצרים, שכן היא בעצם מכשירה את הקרקע לזריקת חפצים על זהבי בדרבי הבא. ומדובר בעמותה שרואה בעצמה חלק מהבעלות. איפה האחריות? איפה המחשבה מעבר לשעתיים הבאות? ואיך אפשר להגדיר את המקרה הזה כ"אוהד יחיד ובודד"? הרבה יותר נכון להגדיר את ההודעה הזו כהודעה של ''אוהד יחיד ובודד'' ולא של גורם רשמי בהנהלה. וזה בדיוק העניין - אנחנו צריכים לחשוב מדוע כל גורם בקבוצות מסתכל בראיה הכי צרה של אוהד מהיציע.
זה כבר קשור לאחריות או יותר נכון, לאנשים שפשוט לא מבינים את המקום שלהם. אם אדם שמחזיק באחוזים בהפועל ת"א כותב בחשבון הפייסבוק שלו סטטוס לוחמני לפני המשחק ("אנחנו דורשים מהשחקנים להילחם, לא להתבזות והכי חשוב לא לפחד - כי מי שמפחד מת הרבה פעמים ומי שלא מפחד מת רק פעם אחת") - אותו אדם שבעבר רשם בפייסבוק הקנטות כלפי היריב (''אלירן שודד זקנות"), אז איפה ההבנה של האחריות האישית? היכן הגבולות? למה להתבטא ככה? אנשים כאלה צריכים לעשות את מבחן יעקב שחר בראש, כלומר לחשוב. האם מישהו כמו שחר היה כותב את זה בפייסבוק?
שחר, אפשר להמר על הרבה כסף שהוא לא היה כותב סטטוס לוחמני כזה או אחר (אלן שיבר)
טביב, למה לתת לגיטימציה לאוהדים? (יוסי שקל)
למה שילדים ימשיכו לבוא?
וזה לא נגמר בהפועל ת"א. תראו את שורה אובארוב, אחד שיש לו עשרות שנים של ניסיון ומהאנשים הנחמדים ביותר שיש פה בכדורגל. אם הוא אכן קרא לאוהדים לפרוץ לדשא כפי שדווח, אז לאן הגענו. או קחו לדוגמא את נושא הכרטיסים. אני מכיר לפחות 20 בעלי מנויים של מכבי ת"א - ואני זוכר בערך שניים מהם שקיבלו כרטיסים בהגרלות לדרבי בשלוש השנים האחרונות. סטטיסטית משהו לא מסתדר פה. אז מי הם אלה שאיכשהו מקבלים תמיד כרטיסים, ואיך יכול להיות שיש איזה אוהד אחד שתמיד יש לו סטפה של כרטיסים לפני הדרבי למכירה?
וצאו מתל אביב לכיוון ירושלים. "אתם עוד תהרגו את כולנו, בארה"ב היו מוחקים אתכם", אמר אלי טביב ליו"ר בני סכנין בישיבת המנהלת בעקבות הטקס שנערך לעזמי בשארה. גם אם אתה חושב ככה, למה אתה צריך להגיד את זה? אלו הדברים שמכשירים את קריאות "מוות לערבים'' הבאות או אפילו את הקללות נגד הצ'צ'ני הבא.
ובכלל, החנופה הזו של בית"ר ירושלים ל'לה פמיליה' והפחד. כן, הפחד. העובדה ש-60 נוסעים באוטובוס רגיל של אגד בשבוע שעבר נאלצו לשמוע לאורך הנסיעה קריאות נגד ערבים מצד חבורה של אוהדי בית"ר - היא בושה לכולנו. לנוסעים. לאגד. לחברה שלנו.
אז היום נאשים את ריינשרייבר ואת דנינו ואת המאבטח שמחזיק אצבעות בקרן במקום להסתכל ליציע. והם באמת אשמים. בענק. אבל לא בגללם הורים לא יביאו את הילדים שלהם למגרשי הכדורגל - הם לא יביאו אותם בגלל ההוא שתקף את זהבי. כי מי באמת ירצה שהבן שלו יעמוד ליד האיש הזה בתור בכניסה או חס וחלילה יצפור לו בחניה.