הקהל ניצח, הכדורגל לא: חוויות מטוטו-טרנר

כיוון שבמשחק בבאר שבע היה כדורגל נטו רק 30 דקות (בפתיחת המחצית השניה), אפשר להתייחס בעיקר לאווירה באצטדיון החדש של האדומים מהנגב.

האמת שהיה מרגש להיות שם אתמול. לראות מקרוב את האצטדיון המודרני, הביתי והחם הזה לעומת וסרמיל המרוחק והמיושן. להרגיש את העוצמות של הקהל לקראת שריקת הפתיחה, את העידוד המדהים לאליניב ברדה בחימום שריגש אותו עד דמעות, את הכבוד הגדול שנתנו שם לאלונה ברקת וכל אחד מהשמות החשובים בטקס על הדשא. הקהל התל אביבי היה הופך לציני בטקס ארוך כזה, עם מיקרופון שנקטע באמצע כל משפט, שיר פתיחה עם פלייבק שנקטע בפתאומיות וחוסר קליטה של הסלולארי. לא בבאר שבע, לא אתמול. הם קיבלו הכול בחום ואהבה. אפילו קיבלו כרטיס אדום במתנה לטאווטחה כבר בפתיחת המשחק.

בכלל, על המחצית הראשונה אין מה להרחיב מלבד האדום שנשלף בניגוד להבנה בסיסית של הסיטואציה. למה? היגיון פשוט. טוואטחה לא היה עצבני,לא היה פה שום תיקול פראי של התלהבות אלא בסך הכל שליחת יד מוגזמת לשמור על הכדור. נו באמת. קצת מחשבה, קוונים ושופטים.

משם זה הפך למופע עצבנות, עם ובלי הכדור, פזיזות וחוסר מחשבה בהנעת הכדור. של שתי הקבוצות. ההתרגשות והעצבים יצרו מיקס של מחצית משמימה. ביום שבו בוזגלו מדייק בשני כדורי רוחב מתוך עשרה, ביום שבו ארבייטמן לא כובש מתוך החמש ורוב השחקנים עצבנים ולחוצים, קשה לצפות לכדורגל טוב מבאר שבע. ובכל זאת בפתיחת המחצית השניה החילוף ההתקפי של בכר, שהכניס את ברדה לצד ארבייטמן ועבר ל-4-4-2, הביא לרבע שעה מצוינת שבה סטויקוביץ' תפס את אחד הימים המשוגעים שלו לטובה. יום כזה שגם שהוא הודף לא טוב הוא מתקן בהדיפות כפולות מדהימות.

זה תיסכל את באר שבע שהפכה שוב לעצבנית, איבדה סבלנות ומכבי חיפה יצאה לרבע שעה של מתפרצות יפות בהן החטיאה שוב ושוב. בהן ראינו כמה כישרון יש לאלירן עטר וכמה חשוב לרוני לוי להרוויח אותו. בהן גם ראינו את אופיר קריאף הופך לקשר הכי נייד ודומיננטי בשורות הירוקים מהרגע שקיבל את ההזדמנות שלו בשבוע שעבר. כמו אתמול, מה שתמיד היה חסר לו כקשר 50/50 זה השערים והבישולים. את כל השאר יש לו. מחלץ, דוחף, מניע, מצטרף. הפתיחה שלו מאוד חיובית.

לעומת זאת אוברניאק היה מפוזר ומכבי חיפה מחכה שהזרים החדשים שלה יתחילו להשפיע בקישור ובהתקפה.
היתה לי תחושה כבר בדקה השלישית, מרגע ההרחקה של טאוואטחה, שדווקא באר שבע תתקשה לכבוש וחיפה תהיה מסוכנת במתפרצות, כי זה מה שעבד לרוני לוי כל כך יפה בנתניה בשנה שעברה. בסופו של דבר מכבי חיפה תכבוש כשאלירן עטר יכבוש ויהיה קרוב לשער, כי שאר החלוצים צריכים ארבעה מצבים כדי להבקיע, וכשהיא תלמד להיות דומיננטית במשחק מול יריבות נחותות.

ולגבי באר שבע? היתה לה הזדמנות לפתוח פער על מכבי תל אביב בתקופה בעייתית עם המעברים והצ'מפיונס,
ולא בטוח שהיא תחזור. כרגע היא עוברת יותר מדי עליות וירידות. היא אמנם משחקת בקצב גבוה יותר מבעונה שעברה ויש לה סגל יותר עמוק אבל היא עדיין לא מצאה את התמהיל הנכון שייצר לה רצף של נצחונות. מכבי נותנת והליגה לא לוקחת. לפחות לא כרגע. רק האצטדיון והקהל ניצחו אתמול.