איזה מין אידיוט הוא זה המעודד בכל עת. באמת סוג של טיפש. עומד ומעודד כמו גולם, לא יודע מתי להתרגש. אני, אני מעודד כמו שצריך. כשיש גול אני קופץ, צועק, משתולל, מקלל. אופס, נפלט. טוב, לפעמים, רק קצת. מקלל את הרעים, האויבים, הקבוצה השניה. יאללה, גם ככה כולם שמה בנים של... טוב, אתם יודעים של מה.
אז אני מקלל קצת, פורק לחץ, מה קרה? הם לא נפגעים, הכדורגלנים. הם שחקני נשמה. יודעים שאנחנו מתכוונים בכלל מתוך חיבה. וכשמדובר בשחקנים שלנו, על אחת כמה וכמה. אוהבים אתכם, יא סחבי. סתם מקללים, פשוט... פשוט חשובה לנו הקבוצה. והכושים האלה, זאת אומרת, השחורים. מה הם בכלל נפגעים מכל נהמה?
נו תראו, תראו את האידיוט הזה. מוחא כפיים גם כשהקבוצה שלו מפסידה. כמו הקהלים האלה בחו"ל, החנונים. חושבים שהם הולכים לאולם קונצרטים או למסעדה. הם לא מבינים שפה זה מלחמה? הסמל, החולצה, הם לא מבינים שאני אוהד בנשמה?!
אוהדי מכבי עם האבוקה בדוחא
אולי בחו"ל זה באמת מתאים, בטח שם בלונדון הקרה. פה חם ופיגועים וסיגריות. כמו בדרום אמריקה, כמו בטורקיה, שם לאוהדים יש באמת עוצמה. אז מדי פעם מישהו מת שם, באמצע משחק. טוב, בסדר, פה זה לא יקרה, עובדה שזה עדיין לא קרה. אנחנו סתם מקללים, זו לא באמת שנאה.
נו, תראו את האידיוט הזה עוד עומד ומוחא כפיים... הלו! אני צועק לעברו, לך הביתה טמבל, הפסדתם. תתבאס בשקט, לך הצידה לבכות. מה אתה עומד ככה ומשחק אותה כאילו הכל פה זה רק ספורט?
ואז לפתע הוא הביט לעברי, הציץ בעד הכתף. וואלאק, האמת, לא נראה לי כל כך עצוב הטמבל. טוב, כנראה שהוא לא כזה אוהד גבר כמוני, למרות החולצה, הצעיף והקסקט. לא, אין סיכוי. רואים עליו שהוא לא אוהד על באמת.
יש המון דרכים לעודד (אלן שיבר)