פחות משנה עברה מאז נחת מיגל ויטור בישראל. אחרי שהחלים מפציעה קשה והוביל את הפועל באר שבע לזכייה שנייה ברציפות באליפות, הבלם הפורטוגלי התראיין היום (רביעי) לתקשורת בארצו וסיפר על החגיגות, על המאבק מול מכבי תל אביב, על החיים בישראל ועל ההבדלים בין הזכייה עם האדומים מבירת הנגב לבין זו עם בנפיקה ליסבון.
"זו הייתה זכייה מיוחדת עבורי בגלל שבמהלך העונה סבלתי מפציעה מסובכת והיה סיכוי שלא אשחק יותר העונה", גילה מיגל ויטור ואמר: "הצלחתי לחזור במהלך הפלייאוף ושם הוכרעה האליפות. חזרתי והצלחתי לעזוב לקבוצה במשחקים האחרונים. העובדה שלקחנו את התואר בבית של היריבה הכי גדולה שלנו, מכבי ת"א, זו הרגשה מיוחדת".
הפורטוגלי תיאר את התחושות אחרי הניצחון על מכבי תל אביב: "החגיגות היו ספונטניות כי המועדון, מחשש לעין הרע, לא הכין שום דבר. חגגנו באצטדיון עם האוהדים שהגיעו למשחק. בדרך הביתה הרבה מכוניות ליוו אותנו. במשחק הבא נקבל את הצלחת ונחגוג".
"החגיגות היו ספונטניות" (אלן שיבר)
הבלם בן ה-27, שזכה בעבר באליפות גם עם בנפיקה ליסבון, ניסה להסביר את ההבדלים: "האליפות עכשיו לא יותר מיוחדת מזו עם בנפיקה, לשתיהן יש טעם מיוחד. בנפיקה נמצאת בלב שלי, גדלתי שם. פה התרומה שלי הייתה יותר גדולה. זה טעם שונה".
"בשש השנים האחרונות ב"ש נאבקת בצמרת", המשיך ויטור. "זה מועדון שנמצא בצמיחה. אני יודע שיש יריבות עם מכבי ת"א, הם אפילו זכו באליפות במגרש שלנו פעם או פעמיים בעבר. האוהדים זכרו את הרגעים האלה. לכן זה מיוחד עבורם לזכות במגרש של היריבה, בגלל שמדובר בנקמה".
הפורטוגלי סיפר על החיים בארץ הקודש: "ישראל מדינה שונה, עם תרבות שונה לעומת מדינות אירופאיות אחרות. קיבלו אותי בצורה יפה, אבל התרבות השונה, הדת שונה ולכן יש פה הרגלים שונים. לדוגמא, סוף השבוע עבורם הוא ביום שישי ושבת. יום ראשון זה כמו יום שני. יש גם את עניין הבטחון".
"בנפיקה נמצאת בלב שלי" (Getty)
"היה לי פחד כשהגעתי לפה, כי בפורטוגל כשישראל הופיעה בחדשות לא היה מדובר בהקשרים חיוביים. אבל מאז שבאתי לפה הרגשתי בטוח, לא היה מקרה שבו הרגשתי לא בטוח. כרגע אני חושב שישראל יותר בטוחה מכמה ערים באירופה".
ויטור המשיך להסביר על המצב הביטחוני בישראל: "לפעמים בירושלים יש בעיות בטיחות, בגלל הערבוב בין הדתות, אבל אני מרגיש בטוח. אני חי חיים נורמאליים, הבנות שלי בבית הספר פה. לאנשים יש דעה קדומה על ישראל. דיברתי גם עם כמה שחקנים פורטוגלים ששיחקו פה והם עודדו אותי לבוא. אני חושב שעשיתי את הבחירה הנכונה".
הפורטוגלי נשאל גם על האופי הדתי של המדינה והמאבק בין בית"ר י-ם לסכנין: "לפעמים ברחובות אתה רואה פה אנשים על אזרחי עם נשק. בהתחלה זה הרתיע אותי, אבל לאחר מכן התרגלתי. עוד הבדל הוא, שביום שישי יש פה ארוחות עם המשפחה. הערך של משפחה הוא חשוב מאוד פה. אנחנו אף פעם לא משחקים ביום שישי. יש פה קבוצה שרובה מוסלמים וקבוצה אחרת, מירושלים, שרוב האוהדים שלה ימנים קיצונים ואני יודע שיש יריבות גדולה ביניהן בגלל הדת. במשחקי החוץ האוהדים של היריבה לא יכולים להגיע".
"מרגיש בטוח בישראל" (Getty)
"מבחינת הנשים, רק אצל יהודים אורתודוכסים יש להם מגבלות מבחינת לבוש, אבל מדובר בחלק קטן. שאר האנשים לבושים בצורה נורמלית. בבית הספר בו הבנות שלי לומדות אין הגבלות. התשוקה לכדורגל פה הפתיעה אותי. האצטדיונים תמיד מלאים, יש תמיכה נהדרת לקבוצה, גם כשאנחנו משחקים בחוץ יש אוהדים של הקבוצה. שמתי לב גם שרוב המגרשים חדשים, שזה טוב, יש תנאים טובים. האוהדים פה נותנים כבוד, חלקם אפילו בירכו אותי. במובן הזה, הכדורגל פה יותר מפותח מבפורטוגל".
"השיפוט פה נורמלי", התייחס ויטור לטעויות השיפוט: "השופטים עושים טעויות, אבל אני חושב שזה בזבוז זמן לדבר על זה. אני לא מבין מה כתוב בעיתונים, אבל מתייחסים לזה פחות מאשר בפורטוגל. אולי מדברים על זה יום אחרי, אבל לא יותר".
הבלם סיים בהתייחסות לעתיד: "יש לי חוזה לשנתיים ובאופן עקרוני אני מתכוון לממש אותו. אני מרגיש שאנשים אוהבים אותי פה ואני חייב להמשיך, אבל בכדורגל לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. תמיד צריך להיות מוכנים למה שיקרה".
"מרגיש שאוהבים אותי פה". ויטור (דני מרון)