זהבי הרכש הטוב ביותר, מרסלו "הפלופ"

כמעט שש שנים חלפו מתחילת עידן ג'ורדי קרויף במכבי ת"א והרבה השתנה בקרית שלום מאז הנחיתה של ההולנדי: הטלטלות התכופות התחלפו ביציבות וגם המועדון שזוהה עם כישלון באותם שנים, הספיק להפוך לזולל תארים. כשקרויף הגיע, נדמה היה ששמו, שמוכר ברחבי העולם, ינחית כאן ליגיון זרים שטרם הכרנו. במבט לאחור, ההצלחות הגדולות של המנהל הספורטיבי בישראל היו דווקא עם השחקנים הישראלים, שהפכו לבסיס של הצהובים. לרגל עזיבתו, אנחנו חוזרים ל-11 השחקנים המצליחים ביותר שהביא (מקומיים וזרים), וגם את 11 המאכזבים.

כצפוי, 88% מהגולשים בחרו בערן זהבי כרכש המוצלח ביותר, כשסגנו עם 3% הוא ראדה פריצה. מי הזר הכי מאכזב אתם שואלים? מרסלו הברזילאי שקיבל 35% מהקולות.

שוער: וינסנט אניימה
נכון, יכול מאוד להיות שפרדראג ראיקוביץ' הצעיר עוד ירשום קריירה מפוארת משל הניגרי, אבל השוער של ליל היה משהו אחר. השקט, ההיכרות עם הליגה, הניסיון ומשחק הרגל, סידרו לצהובים אליפות ראשונה אחרי 10 שנים, שאחריה גם הגיעו שתיים נוספות. בעוד על הסרבי קרויף שילם 3 מיליון יורו, שיאן ההופעות של נבחרת ניגריה עבר בהשאלה בחינם, בעסקה שהוכחה כמשתלמת במיוחד.

מגן ימני: אלי דסה
מכבי ת"א התקשתה למצוא מגן ימני טבעי, כזה שיוכל לתרום גם למשחק ההתקפה. שרן ייני, סטיב גורי, יובל שפונגין, יואב זיו ואבי סטרול ניסו למלא את החסר, אבל זה עדיין לא היה "זה", לפחות עד שדסה נחת מבית"ר ירושלים. 7.5 מיליון שקלים שילמו הצהובים עבור רכישת המגן ושלומי אזולאי הקשר, סכום שנראה היה גבוה, אבל מצדיק את עצמו לאור דקות המשחק והתרומה של דסה. אחרי לא מעט כשלונות, קרויף מצא את המגן שהפך לשחקן נבחרת ועשוי לשחק עוד שנים רבות במכבי ת"א.

בלם: איתן טיבי
אחד מהשחקנים הראשונים שהחתים קרויף, וכזה שנתן הצצה לשיטת העבודה של ההולנדי: ניצול הזדמנויות, רחוק מעין התקשורת, גם אם הדבר יכול לעצבן את הקולגות. המנהל הספורטיבי הבין שיש פירצה בחוזהו של בלם ק"ש, ושיכנע אותו לעבור. הליך בוררות לא פשוט עם איזי שרצקי נשאר מאחור וטיבי הפך לבלם של נבחרת ישראל, ולבאנקר בהגנה הצהובה. כל עוד הוא כשיר, טיבי הוא שחקן הרכב קבוע במכבי ת"א ובנבחרת, וספק אם מישהו האמין שכך יהיה לפני שקרויף צירף אותו.

בלם: קרלוס גרסיה
אם נשים בצד את העונה האחרונה בה הירבה לבצע טעויות, קרלוס גרסיה היה אחד הבלמים שהיו כאן בשנים האחרונות. לא מהיר וגם לא טכני במיוחד, אבל עם חוכמת משחק, לב ונשמה שהפכו אותו ליותר מכביסט מכאלה שגדלו בקרית שלום. שלוש אליפויות, גביע והעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות היו לקרלוס גרסיה שהגיע לשיא הקרירה ברמה האישית במכבי ת"א.

מגן שמאלי: עומרי בן הרוש
אולי העמדה בה קרויף נחל את רוב הכישלונות שלו כמנהל ספורטיבי. רמי מארבל, מאנה, פידלף (שיחק לפעמים בעמדה הזו), לא הצליחו להבריק בתפקיד שהפך לשם נרדף לבעיות של מכבי ת"א. בתוך כל זה, מי שהצליח, לפחות באופן יחסי, לתפוס מקום של קבע הוא עומרי בן הרוש. השחקן שנחת ממכבי נתניה ספג לא מעט ביקורות, אבל היה שם בליגת האלופות ובאליפויות, לפחות עד העונה הזאת. אומנם למגן היו לא מעט טעויות, אבל לא בטוח שיש שחקן ישראלי בליגת העל שהיה טוב ממנו בעמדה הזו בשנים היפות שלו במכבי ת"א. לראייה, גם אופיר דוידזאדה די מדשדש מאז שנחת בצהוב של ת"א.

קשר: מהראן ראדי
יכול מאוד להיות שבמכבי ת"א מצטערים עד היום על השחרור שלו להפועל ב"ש. הקשר שהגיע מבני סכנין וזכה בשלוש אליפויות בצהוב, דוהר אל עבר אליפות שישית ברציפות (!) בה יש לו חלק משמעותי. הבעיטות ממרחק, השערים החשובים והיעדר האגו עזרו לצהובים לשבור לא מעט תקרות זכוכית, אבל נדמה שראדי שהקשר לא זכה להערכה לה הוא ראוי, וזו גם הסיבה שאיפשרו לה לעזוב ליריבה הישירה על האליפות. קרויף שילם על בן רייכרט, חסן אבו זייד ושלומי אזולאי הקשר סכומים גבוהים יותר, והם לא התקרבו לתרומה של ראדי, שפשוט לא זכה ליחס ולמעמד לו הוא היה ראוי.

קשר: ניקולה מיטרוביץ'
רבים יסכימו שמיטרוביץ' לא היה הזר הטוב ביותר שהיה בישראל, אבל לגבי הלויאליות לא יהיה מי שיחלוק. הסרבי נחת כ"שחקן של מאמן" בעונתו של פאולו סוזה, וקיבל מקום של קבע בהרכב. בדומה לדור מיכה, מיטרוביץ' התאים כמו כפפה לקבוצה שבנויה כדי למקסם את היכולות של ערן זהבי. מסירות העומק לשטחים אליהן קפטן הנבחרת נע, המצבים הנייחים, האיומים מרחוק ויותר מכל אינטליגנציית המשחק השכיחו את האיטיות והיעדר הפיזיות. בין רכבת הזרים שהגיעה והשחקנים הישראלים שנחתו בסכומי עתק, מיטרוביץ' שהגיע בהעברה חופשית, בהחלט היה זר שייזכר לטובה.

קשר: ערן זהבי
באמת צריך להוסיף? 99  שערי ליגה, 15 שערים באירופה, הבקעות שסידרו תארים, מקום בשלב הבתים של ליגת האלופות ומכירה ב-8.5 מיליון דולר לגוואנגז'ו ר.פ. מי שהגיע כ"עוד ליגיונר" שחזר לאחר שנכשל באירופה, הפך בצהוב לכוכב הכי גדול של הכדורגל הישראלי, מה שספק אם מישהו חשב שיהיה באיזה שהוא שלב קודם בקריירה שלו. בינגו

חלוץ: טל בן חיים
אחד מתוך ליגיון השחקנים שקרויף החתים מהקבוצה ממנה הוא הכי אוהב לצרף שחקנים, הפועל ת"א. אם בחודורוב ובפ"ת הוא העז לבצע לא מעט בעיות משמעת, במכבי ת"א הוא נרגע (לפחות מבחינת בעיות משמעת בתוך המועדון). אומנם הוויכוחים עם השופטים נשארו וגם העימותים עם שחקני היריבה, אבל הווינגר היה אחד השחקנים הטובים בליגה במכבי ת"א, וגם הניב תשואה משמעותית בדמות העברה תמורת 2.9 מיליון יורו, סכום שמעטים האמינו שישלמו עליו.

חלוץ: וידאר קיארטנסון
אם שמים בצד את סכום ההעברה האסטרונומי שהפך אותו לשחקן היקר ביותר בתולדות ליגת העל, קיאטרנסון הוא אחד מחלוצי ה-9 הטובים שנחתו כאן. החוש לשערים, המיקום והעוצמות הפכו אותו לכזה שההגנות בליגה פשוט לא מצליחות להתמודד איתו (לפחות עד לתקופה האחרונה).

חלוץ: ראדה פריצה
הענק השבדי שאף אוהד ב"ש לא שכח, וכנראה גם לא ישכח. פריצה חתם בינואר 2013 כמי שאמור לתת פוש אחרון לצהובים בניסיון לשבור את תקרת הזכוכית ולזכות באליפות ראשונה אחרי 10 שנים. מלבד החיבור המיידי שלו למועדון, השבדי עשה ככל העולה על רוחו מול הגנות הליגה, שלא הצליחו להתמודד עם העוצמות הפיזיות שלו. בעקב, ברגל, בראש, פריצה היה שם כדי לשבור שוויון, ולהפוך לזה שכזה שמהווה דוגמא לחלוץ הזר שכל קבוצה רוצה להחתים.

בונוס: היו גם לא מעט פלופים
למנהל הספורטיבי ההולנדי היו לא מעט החתמות מאכזבות, עליהן השקיע סכומי כסף לא מבוטלים מהכיס הלא נגמר של מיץ' גולדהאר. ההצלחות המקצועיות השכיחו במעט את השחקנים שאמורים היו להצעיד את הצהובים למקום אחר, אבל עזבו מבלי להותיר חותם.