אם הייתי אנדראס הרצוג, שיפתח בשישי את עידן נבחרת ישראל עם משחק ראשון בליגת האומות, אני תופס את הראש ושואל את עצמי: "אם אלו השחקנים הישראלים הכי טובים שמתחלקים בשתי הקבוצות שמובילות את הכדורגל הישראלי - מה הסיכוי שלי ומה האופק שלי?". פגש אותי אוהד ביציע ושאל אותי: "אם אלה שתי הקבוצות המובילות בישראל, איך אנחנו מאפשרים לעצמנו לחשוב על המונדיאל או על היורו?". הכל היה מושלם. האווירה, האוהדים, כר הדשא, אבל כדורגל לא היה.
הדבר הנורא ביותר בקרב הענקיות בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב היה כמובן סאגת החולצה של אריאל הרוש. התביישתי להיות חלק ממשפחת הכדורגל בעקבות מה שקרה, ואני חושב שהאלופה צריכה להתנצל על ההתנהגות המבישה, שחוץ מאשר אגו לא היה בה כלום. היא צריכה להתנצל בפני כל אוהדי הכדורגל. אלו שהיו במגרש ובמיוחד אלה שהיו בבית והיו משוכנעים שהמשחק יתחיל ב-21:00 ומצאו עצמם ממתינים לפתיחת משחק במשך 15 דקות. אם נספר את זה באירופה, אנשים לא יאמינו. בושה, שערוריה. כל מילה מתאימה כאן.
ונמשיך עם האלופה. מה שמסמל את העונה של הפועל ב"ש זה ההפסד 5:0 לדינמו זאגרב במוקדמות ליגת האלופות, שהחזיר את הכדורגל הישראלי למקומות רעים. באר שבע של השנה היא בינונית ולמרות שיש רצון, אפשר להגיד שמדובר בתלכיד הכי פחות איכותי שהיה לבכר עד כה בב"ש. המשימה העיקרית שלו היא להצליח להוציא מזה משהו ונכון לעכשיו אני לא אופטימי.
לבאר שבע יש שלושה שחקנים יצירתיים בהם בכר חייב להשתמש: חן עזרא, מאור מליקסון וחנן ממן. יש לו המון בעיות בהגנה ובקישור, האלופה לא מספיק יצירתית ולא שולטת בקצב המשחק. אם זה לא מספיק, גם העזיבה של טוני וואקמה פגעה משמעותית. במיטבו החלוץ היה שווה לאלופה מה שערן זהבי היה שווה למכבי ת"א בזמנו ופשוט אין לה חלופה ראויה. ה-1:1 הזה היה טוב מבחינת ב"ש. היא לקחה נקודה במשחק שלא הגיע לה להוציא ממנו משהו מה שנבע בעיקר מההחלטות של מאמן היריבה - ולדימיר איביץ'.
אנדי הרצוג יכול להיות מודאג (אלן שיבר)
סאגת הרוש מבישה (אלן שיבר)
איביץ' גרם לפספוס שתי נקודות (אלן שיבר)
מכבי ת"א החמיצה שתי נקודות, בעיקר בגלל המאמן שלה. איביץ' בחר לספסל את השחקנים היצירתיים שלו: עומר אצילי, דור מיכה ואלירן עטר ושילב את השניים האחרונים רק החל מהדקה ה-60. אני מבין את קו המחשבה שלו, אבל עדיין חולק עליו. עם שלושתם, למכבי ת"א היה סיכוי גדול לייצר לעצמה יתרון משמעותי.
איביץ' קיבל את הפועל ב"ש חלשה, לא מחוברת, עם קישור וקו הגנה לא מספיק טובים, אבל התקשתה מאוד עד שמיכה השתלט על מרכז המגרש מיד עם הכניסה שלו. הוא היה זה שהתחיל את המהלך לשוויון עוד במחצית המגרש של מכבי ת"א ובשני משחקי הליגה היה הכי משמעותי במכבי ת"א, למרות ששיחק רק 60 דקות. אני עדיין חושב שאם הצהובים היו פותחים עם כל הכלים החזקים שלהם, הם היו מנצחים. דמיינו לכם שיורגן קלופ היה מוותר על סדיו מאנה, מוחמד סלאח ורוברטו פירמינו במשחק מול מנצ'סטר סיטי.
ואת אלו שבמכבי ת"א גם שווה לציין לחיוב הם דן גלזר ושרן ייני ובעיקר האחרון שמשרה המון שקט תמיד כשהוא על המגרש. חוץ מזה, איתי שכטר עשה עבודה מצוינת והעזיבה של וידאר קיארטנסון תעשה לו טוב.
קשה לצאת בהצהרות כל כך מוקדם, אבל אעשה זאת. אם מכבי ת"א לא תזכה באליפות, עם כל הכלים שיש לה - זה יהיה כישלון אדיר של איביץ'. היתרון שלה נובע בעיקר בזכות הישראלים שלה. יש לה את הישראלים הטובים בליגה ובלי זרים משני משחק בשאר הקבוצות, מדובר בגורם מכריע.
התלכיד הכי פחות איכותי של ב"ש (אלן שיבר)
בכר צריך לעבוד קשה (דני מרון)