סינדרום ירושלים

*הטור הוא טור סאטירי, אין בנכתב בו מטרה לפגוע.

42 שנים עברו מאז, אבל ניסים בכר לא ישכח לעולם את העונה ההיא בבית"ר. האיש שגדל בקרית שלום והיה סמל צהוב כחול, עלה לבירה כמאמן צעיר, הצליח להביא צהובים שחורים גביע ראשון והפך בין רגע לסמל של המועדון. הנפת הגביע היתה רגע מחונן בהיסטוריה של בית"ר, אבל לא פחות מחונן בקריירה של בכר, שלא לומר בחיים שלו.

בכר עשה קריירה ארוכה הן כשחקן והן כמאמן במספר רב של קבוצות, אבל מאז ועד היום, אם תשאלו אותו לאיזה מועדון הוא הכי מחובר, הוא יגיד לכם ללא היסוס בית"ר. לא במקרה בכר הרגיש בבית וגן כמו בבית. עד העשור האחרון היתה בית"ר מועדון מצוין למאמנים שהצליחו להטביע חותם. מקום חם שידע לחבק ולתמוך, שידע להוקיר ולהעריך. בדיוק כמו ששחקנים זרים נחתו במועדון והפכו בזכות הסביבה החמה לבית"רים לכל דבר, כך גם בגזרת האנשים על הקווים, כל מאמן שהגיע מבחוץ הפך מהר מאוד לבן בית.

בכר, דוביד שוויצר, אלי כהן, דרור קשטן, הם רק חלק מהרשימה. כולם זכו בתארים רבים עם מועדונים אחרים, ולא סתם מועדונים כי עם היריבות הכי שנואות על האוהדים הצהובים, ועדיין הם נחשבים למזוהים עם המועדון וביציעי טדי אוהבים אותם מאוד. נכון, זה הרבה בזכות התארים שהם גרפו עם הקבוצה, אבל לא רק. היה משהו בחיבור שלהם לרוח המועדון, שהפך את הרומן בין הצדדים למושלם. אפילו לואיס פרננדס, שבעונתו הראשונה הצליח להגיע רק למקום השלישי, זכה כאן לפרגון ואהבה מקיר לקיר, הודות לטמפרמנט החם שלו והחיבור הטבעי ל-DNA של המועדון.

בעשור האחרון המצב כאמור השתנה לרעה. אם בעבר מאמנים זכו לטעום בבית וגן את טעמו של גן עדן, הרי שכעת כמעט כל מי שדורך על אדמת הקודש טועם בעיקר את טעמו של הגיהנום. הסיבות לכך רבות. קודם כל בית"ר השתנתה. לא עוד מועדון קטן וחם כי אם מועדון גדול ובאופן טבעי גם יותר קר.

מה שמוביל באופן טבעי לקהל. לא עוד קהל שידע להסתפק במועט, כי אם קהל מפונק. לא עוד קהל שתומך במועדון בכל מצב, כי אם קהל שמרגיש שעל פיו יישק דבר. בעולם הדיגיטל לכל אחד יש מה לומר. אפרופו דור ה-Y, סיבה נוספת קשורה לסבלנות שכבר לא קיימת. בדור הנוכחי הכל צריך לקרות כאן ועכשיו. אם לא מנצחים משחק אחד, כבר נשלפים הסכינים.

עוד סיבה חשובה נעוצה בהעדר תקציבים ושקט תעשייתי. בית"ר לא באמת מאפשרת למאמנים שלה להצליח בשני המישורים, מה שמחבר אותי לבעלים. בעלי הקבוצה הפכו לדומיננטיים מאוד מקצועית ועל כל דבר של נראה להם, הם מחליפים את המאמן. מה שמוליך לסיבה האחרונה: הפיחות במעמד המאמן בכלל ובבית"ר בפרט.

אם מעמד המאמן נמצא בשפל, הרי שבבית"ר הוא נמוך מים המלח. עד כדי כך נמוך שהוא הפך להיות אחרון בשרשרת המזון בשנים האחרונות בתקופת טביב. בקיצור, הסיכויים של המאמנים להצליח בבית"ר לא פשוטים, אבל אם בכל זאת מישהו רוצה לנסות את מזלו, הכנו במיוחד עבורו את המדריך למאמן בית"ר. מדריך שיעזור לו לשרוד את העונה ומי יודע אולי אפילו להיכנס להיכל התהילה של הקבוצה.

1. לשחק התקפי – כצעד ראשון זה יחבר אותך ל-DNA של המועדון. זה אומנם לא ייתן לך יותר מדי קרדיט במידה ולא יגיעו גם הנקודות, אבל על 20 ימי חסד אפשר לדבר.

2. לבקר באופן קבוע אצל פסיכולוג – גם קואצ'ר יכול לעזור. בעצם כל דבר שיעזור לך לבנות את ההערכה העצמית שלך מחדש אחרי כל הקללות שתחטוף במשחק, יהיה טוב (הכל בהומור).

3. לקחת רגיעון לפני כל משחק – ברמת העיקרון אני נגד כדורים ובעד להירשם לסדנת עצבים, אבל מכיוון שאין לנו זמן לתהליכים (!), אין ברירה אלא לרכוש מרשם ולסור לבית המרקחת הקרוב לאזור מגוריך. הסכנה הגדולה היא שאתה עלול להתמכר, אז אולי אפשר לסגור על סדנת ויפאסנה קצרה במהלך פגרת הנבחרת.

4. להתחבב על הפאנל של תכנית הספורט ברדיו ירושלים – מדי יום שישי בבוקר אתה תקבל טלפון מהמפיק של התוכנית האהובה ביותר על אוהדי הספורט בבירה. באולפן יהיו מאיה חסון, מישל דיין, איציק קורנפיין ורמי מנדל. הם יעלו אותך לראיון נוקב, אבל אם תדע למצוא חן בעיניהם, הם לא יעלו אותך על המוקד. איך עושים את זה? תן להם לדבר ותסכים איתם.

5. לומר אך ורק את האמת, את כל האמת – הקהל הירושלמי כבר שבע מכל גונבי הדעת למיניהם, אז אל תנסה אפילו לחרטט אותם. תהיה אמיתי. שיחקתם לא טוב, תגיד את זה. תסביר, קח אחריות במילים, רק אל תגיד שהייתם טובים. האוהדים בירושלים הם הכל חוץ מעוורים או טיפשים.

6. לגדל עור של פיל – חשוב מאוד. אם אין לך כזה, גש במהירות לקוסמטיקאית הקרובה בקניה וקנה עור פיל איכותי. אחרת לא תצליח לשרוד ולו רגע אחד. מאמן בלי פלפל בטוסיק מצד אחד ושלוות נפש מצד שני לא יכול להצליח בבית"ר. מאמן בלי עור של פיל לא יכול להצליח, נקודה.

7. להפסיק לקרוא – תשכח את כל מה שלימדו אותך בבית הספר. לא נושא נשוא, לא בגד כפת בראש מילה ואפילו לא את האלף בית. אתה בכל זאת רוצה לקרוא? אני ממליץ בחום על הספר לנצח עם הראש. ואם אין לך ראש בשביל זה, תתחיל לקרוא פרקי תהילים, זה בטוח יעזור לך.

8. לקנות אטמי אוזניים – הייתי ממליץ על אוזניות, אבל למעט על שחקנים בחדרי הלבשה ו/או באוטובוס, זה לא נראה טוב. לכן קח לך שני אטמים קטנים שבקושי רואים ושים אותם 24/7. זה יבודד אותך מרעשים וגם יגרום לך להרים את הקול במהלך המשחקים. ככה אולי אפילו ערן לוי יקשיב לך.

9. תקנה את הקהל – לא בכסף, דרך ההרכב. תן לאהובי הקהל לשחק. תן כחילה ולקלטינס לשחק. וכן, תן גם לערן לוי לשחק. תזכור שהאחרון שהלך עם האמת שלו, הלך הביתה.

10. לבנות יחידה מאוזנת - תן לאינברום במה, אבל לא את כל התהילה. הוא מוכשר והקהל אוהב אותו, אבל הוא עדיין אנוכי ולא מספיק יציב. ורד זו מניה בטוחה, קסם של שחקן ושל בחור, תן לו את המפתחות. בחוד אתה חייב לעבוד עם סילבסטר על הסיומת שעות נוספות. ההגנה חייבת לשחק גבוה וכן, אתה חייב מגן ימני קבוע. אגב, זו לא צריכה להיות בעיה, יש לנו הרבה ימנים קיצוניים בקבוצה.

11. לנצח. והרבה – כל מה שאמרנו לא שווה אם לא תתחיל לנצח כבר מהמשחק הראשון. לאף אחד בטדי אין זמן מיותר ואין סבלנות. הפסד ראשון יעלה את מד הלחץ לסחרור, הפסד שני יעלה תהיות אם היה שווה להעיף את לוזון, והפסד שלישי כבר יעלה טלפון ליוסי אבוקסיס. אז לא משנה מה קורה, אתה חייב לנצח את הפרימיירה.

ואם עשית הכל ובכל זאת אתה ובית"ר תיפרדו בקרוב, תדע שזה לא אתה, זה הם.