גורש: "הגעתי למקומות הכי גבוהים שיש עבור שוער"

קריירה בת 21 שנים הגיעה אתמול (רביעי) לסיומה כשדודו גורש תלה את הכפפות ופרש באופן סופי ורשמי ממשחק פעיל בתום משחק הראווה בין בית"ר ירושלים לאתלטיקו מדריד.

לצערו של השוער, משחק הפרישה הסתיים בטעום חמוץ ופציעה שגם הובילה להחלפתו 26 דקות בלבד לאחר שנכנס בעצמו מהספסל במקומו של איתמר ניצן. בראיון לערוץ הספורט השוער סיכם את הקריירה הארוכה שעברה עליו ובחר את האנשים והרגעים הבלתי נשכחים עבורו.

"אני שלם עם ההחלטה לפרוש", אמר גורש בן ה-39 בפתיחת דבריו. "זו החלטה שהתחלתי לגבש כבר באמצע העונה. עד מתי אפשר לקפוץ להשתטח וליפול? אני כמעט בן 40 צריך לדעת מתי להגיד די ולשמור על הגוף. שאלתי את עצמי אם אני יכול לעמוד בעונת פרישה בעכו והחלטתי שאני לא יכול כי פיזית לא נשאר לי מה לתת. אני מאוד קשור להפועל עכו ומשוכנע שאני אהיה שם בעתיד בתפקיד כזה או אחר. יש לי זכרונות מטורפים משם, זה היה אחד ממסעות ההישרדות הגדולים אי פעם ובטח אחד הרגעים המרגשים בקריירה שלי".

גורש הגיע לבית"ר ירושלים אחרי שביקש לעזוב את הפועל ב"ש מכיוון שהבין שלא יזכה לדקות. "אני אדם צנוע ושקט מטבעי", השוער הסביר את ההחלטה. "זיהיתי נכון את יחסי הכוחות והבנתי שאני לא יכול לשחק. קיבלתי הצעה דרך הסוכן וביקשתי את ברכת הדרך לעבור לבית"ר ירושלים.ידעתי שבבאר שבע אני כבר לא אשחק וקבלתי את ברכת הדרך לכך".

גם בבית"ר גורש לא הצליח להתבסס כשוער המוביל וראה את איתמר ניצן פותח בהרכב לפניו. "הגעתי כדי לשחק והתחלתי ואז נפצעתי", הוא נזכר. "ניצן לקח את ההזדמנות ולמען האמת הציג יכולת שיא לאורך כל העונה ולקח את החולצה הראשונה בצדק. אני גאה בו ומפרגן לו כי הגיע לו. מאוד התרגשתי מהטקס שהכינו לי. אני לא שחקן בית של בית"ר ומשחק שם רק שנה. הם לא היו חייבים לעשות לי כלום. אם כבר לפרוש אז במשחק מול אתלטיקו מדריד, זה היה סיום מדהים לקריירה ארוכה".

עוד לפני שהתבקש לסכם את הקריירה שלו, גורש ניסה להיזכר בתחילת הדרך שלו: "עשיתי הכל בקריירה. שיחקתי בליגה א' בלאומית, בליגת העל, בנבחרת ונגד קבוצות ארופאיות. צמחתי מלמטה והגעתי לגבהים הכי גדולים עבור שוער. אף אחד לא ייקח את זה ממני. התחלתי בכלל כקשר בהפועל עכו ואז הגיע מאמן השוערים של בית"ר, משה בן דוד, והוא הפך אותי לשוער כשהייתי בן 17. עכשיו, כששיתפתי איתו פעולה ופרשתי זו סגירת מעגל מרגשת מבחינתי".

מה הרגע הכי מאושר בקריירה? גורש נחרץ: "האליפויות עם הפועל ב"ש ומסע ההישרדות עם עכו שהיה משמח לא פחות. בכלל, היתה לי תקופה יפה עם שלוש אליפויות, שני גביעי טוטו ושני סופרקאפ. מה שמצחיק שהתחלתי לזכות בתארים רק בגיל 36 כשעברתי לבאר שבע. יכול להיות שאם הייתי נשאר בעכו הייתי פורש מוקדם יותר".

ומה לגבי הרגע הכי עצוב? "הפגיעה של אליניב ברדה באימון וההתמוטטות שלו", גורש אמר. "זה היה רגש קשה מאוד. אני שמח שהוא יצא מזה, אני לא מאחל לאף אחד לראות את זה מקרוב. שמח שנגמר טוב, אבל בסופו של דבר זה השפיע עליי מאוד. לקח לי זמן להוציא את זה מהראש".

והאם יש משהו שהוא מצטער עליו לאורך הקריירה "שלא עשיתי עוד ילד", התבדח גורש. "יש לי שלושה בנים ורציתי רביעי. עכשיו זה הזמן להקדיש להם הרבה יותר. שלושתם שמאליים ברגל ויש להם נתונים להיות שוערים טובים. נעבוד על זה".