מדוד לגוליית: מכבי נתניה כבר לא קטנה כמו פעם

על פניו, מכבי נתניה לא שינתה לגמרי את פניה. השחקנים שעזבו, למעט עלי מוחמד, היו פחות טובים מאלו שהגיעו. אלו שבאו רק חיזקו את המותג. שגריר בכיר כמו אלמוג כהן, שם גדול יחסית כמו רועי קהת וחלק גדול מההרכב שסגר את העונה הקודמת בגמר הגביע - המשחק שאולי הוביל את מכבי נתניה למהפכה הנוכחית שלה - נשמר ומכאן גם אמור להשתבח. 

מכבי נתניה לא צריכה להילחץ מהפתיחה המאכזבת שלה. בעונה שעברה נתניה התחילה עונה עם חמישה משחקים ללא ניצחון, כולל תבוסה קשה להפועל חיפה במחזור הראשון. מכבי נתניה נוטה לפתוח בצליעה, גם כי למאמנים רציניים ומצוינים כמו דראפיץ' וברדה לוקח זמן עד שהשחקנים באמת מבינים את שיטת המשחק שלהם. ייתכן מאוד, אגב, שזה גם מה שיקרה ב-2019/20.

אלא שהפעם קשה שלא להתעכב על ההבדלים בין הקבוצה הנוכחית לבין הקבוצה מהעונה שעברה. מכבי נתניה הנוכחית היא קבוצה שונה לגמרי מזו של העונה שעברה. הסגל, כאמור, דומה. ההרכב, כידוע, כמעט זהה. אבל זו קבוצה ששינתה את האופי שלה. מהקבוצה הכי מקסימה, הכי מיוחדת, הכי רעבה והכי בועטת בליגה, מכבי נתניה הנוכחית הפכה להיות קצת כמו שאר הקבוצות הגדולות בליגה. מסוג של דוד לסוג של גוליית.

את ההבדל הקטן-גדול הזה ניתן כבר לזהות במשחקים הקיץ. מקבוצה לוחצת, מקבוצה נושכת, מקבוצה עוקצת, מכבי נתניה, אולי בעל כורחה, הפכה להיות קבוצה דומיננטית. פייבוריטית באופן מובהק. היריבות סוגרות בפניה את המשחק ומתייחסות אליה כמו שהתקשורת בחרה להתייחס למי שהביאה אליה שמות גדולים כמו אלמוג כהן ורועי קהת. מכבי נתניה עברה צד, וכל קבוצה שבאה לשחק נגדה מגיבה בהתאם.

כאשר צופים בקשיים של מכבי נתניה קשה שלא לתהות האם הקבוצה הכי מיוחדת בליגה לא הלכה רחוק מדי עם כאב ההפסד בגמר הגביע. האם מכבי נתניה לא הרחיקה לכת כאשר שינתה את המהות שלה, דרך שני מהלכי רכש. האם מכבי נתניה לא היתה צריכה להמשיך את תהליך הצמיחה ההגיוני שלה, גם שהוא כולל הפסדים כואבים בגמר הגביע, במקום ללכת אל הדרך הקלה, ולהביא שני שחקנים שיעשו בשבילה את העבודה. ללכת על שמות גדולים ולחשוב שהם יקצרו לכם תהליכים, זו מחשבה של קבוצה נובורישית. לא מכבי נתניה החדשה שקמה מהקרשים בזכות החשיבה ההגיונית וההתפתחות הטבעית שלה. 

במקרה הזה, אגב, לא בטוח שאלו הם השחקנים הנכונים שיקצרו עבורה את המסע. אלמוג כהן מעולם לא זכה בתארים. הוא כדורגלן מצוין, בחור נהדר, אבל לבנות עליו בתור האיש שיוביל את נתניה לתארים וילמד את האחרים איך עושים זאת, מזכיר החלטות של מכבי חיפה מהשנים האחרונות.

הסיפור של רועי קהת חמור הרבה יותר. אלמוג כהן לפחות חזר מקריירה מכובדת בגרמניה, על קהת נמאס כבר להגן. גם הפעם ניכר שהוא לא ממוקם בעמדה הנכונה. שלא משחקים איתו בצורה שתמצה את היכולות שלו כמו שצריך, אבל למי איכפת. רועי קהת הוא שחקן שנכנע כבר יותר מדי זמן לקשיים שלא קשורים אליו, דברים ששחקנים עם יכולות כמו שלו אמורים להתגבר עליהם. מכבי נתניה הכניסה לאורווה שלה את הסוס השבע הזה, אבל רק שכחה שהוא כבר שנים מתקשה לסחוב את העגלות הכי קלות ובעיקר אוכל את המזון של האחרים.

יתרה מזו, אם הדברים היו תלויים בה, היה עדיף למכבי נתניה למכור את פאטוס בצ'יראי ולא את עלי מוחמד. נכון, יש סעיפים בחוזה שמכתיבים לך את סדר היום, אבל התוצאה של כל זה היא מהפך גדול מדי בקבוצה שכולם אהבו לאהוב. מהפך בסגנון, מהפך במהות, מהפך בזהות, מהפך באופי. מכבי נתניה היא לא קבוצה שקונה כוכבים, בטח לא מבוגרים. היא מגדלת אותם. לא בטוח שכל מה שקרה הקיץ זו הדרך הנכונה ללמד אותם איך הופכים זאת לתארים. קבוצות שנכשלו בגמרים כמו נתניה למדו בצורה הכואבת אך הנכונה, שהדרך האידיאלית לשנות את התוצאה היא לחזור לאותו מעמד שוב ושוב. הזמן מלמד אותך טוב יותר מכל כוכב גדול שמגיע.

אפשר עוד להרחיב את היריעה ולדון בבעיות שמכבי נתניה לא פתרה בשם החיפזון להביא שמות שיקצרו עבורה את התהליך. לנתניה יש עדיין שוער שקשה לסמוך עליו. אין לה מגינים מספיק טובים שמרווחים את המשחק ועוזרים לקישור לפצח הגנות. אבל נראה לי שהגזמנו מספיק עבור מחזור ראשון. לנתניה יש צמד מאמנים חכם שיכול למצוא את הפתרון גם למצוקה הייחודית של 2019/20. יש לה בוס כמו איל סגל, שהוא חלום עבור כל מועדון. לנתניה יש עדיין כלים כדי לשחרר את הפלונטר. היא עשתה זאת בעבר. יש סיכוי טוב שהיא תצליח לעשות זאת שוב גם העונה. בטח בליגה הקלה שלנו.

בדרך לשם, יש רק בעיה אחת שחייבים לציין: האם גם אז, אחרי שתימצא שיטת המשחק הנכונה עבור הסגל הנוכחי, מכבי נתניה תהיה עדיין קבוצה טובה יותר מזו שהיתה לה בעונה שעברה. קבוצה מנצחת יותר, קבוצה הישגית יותר. זו הרי הייתה המטרה. לשם כוונה המהפכה. אלו הם ציפיות חדשות לגמרי עבור מועדון שבעיקר התרגל להפתיע. וזה יהיה כנראה ההר הכי גבוה עליו נתניה החדשה תצטרך לטפס בסופו של דבר, אחרי שכל הבעיות הטקטיות יפתרו. אם בכלל.