למרות שכבשה הכי הרבה שערים בליגה יחד עם מכבי חיפה, הצפייה במשחקי הפועל באר שבע מודל 2019 היא לא ממש קלה. קשה, מאוד קשה לחזות בקבוצה הנוכחית של ברק בכר, בטח כשהזיכרון עדיין מלא ברגעים הגדולים של המועדון שזכה בשלוש אליפויות ברציפות. איפה טוני וואקמה ואיפה ג'ימי מרין? איפה ג'ון אוגו ואיפה דוד קלטינס. מיהו מאור בוזגלו הבא או מאור מליקסון החדש? שום דבר מבאר שבע הנוכחית לא דומה לגיבורים של האליפויות ההן. הרכש שהגיע קצת אפור, הזרים לא ממש מסקרנים, והסגנון לא עושה חשק לעוד.
הקטע הוא שבכר ואלונה ברקת כנראה לא נעלבו מכל מה שנכתב כאן קודם. ייתכן אפילו שהם רואים בכך מחמאה. חותמת ראשונה להצלחה, סימן חיובי מוקדם שמשהו בתוכנית שלהם עובד. כי כשבוחנים את הפועל ב"ש הנוכחית לעומת זו של האליפויות הגדולות, עולה מסקנה אחת ברורה: לראשי המועדון בכלל לא היה איכפת מהיופי העונה. הרבה יותר חשוב להם היה להם להחזיר את האופי. קודם כל האופי.
וזה הרבה יותר עמוק ממה שאתם חושבים: יופי, סבורים כנראה בבאר שבע, לא יחזיר את המועדון להישגים שהוא היה רגיל אליהם. כדורגל יפה או סגנון שובה עין זה משהו שאפשר להשיג כל הזמן, אבל בלי אופי מועדון גדול לא עומד מחדש על הרגליים. בשנה שעברה חיפשנו את הדרך חזרה למעלה דרך סגנון הרפתקני ותמים מדי או כוכבים נוצצים ויקרים מדי, ורק הסתבכנו עם עצמנו עוד יותר. הבסיס היחיד לקאמבק מתחיל ונגמר באופי. ועליו הכל נשען. קודם נחזור לנצח במשחקים גם כשאנחנו לא מרשימים. קודם נשוב לעקוץ שלוש פעמים במשחק וללכת הביתה עם שלוש נקודות. זה הלחם והחמאה של מועדונים הישגיים. אחרי זה נדבר על כדורגל שמח.
לא נוצצת כמו פעם, אבל בינתיים בפסגה (דני מרון)
נכון לעכשיו, זה די מצליח. בטח כל עוד מיגל ויטור, ההימור עליו בנויה כל העונה של באר שבע, בריא ומשחק. באר שבע ראשונה בטבלת הכיבושים יחד עם מכבי חיפה, היא שניה למכבי תל אביב מבחינה הגנתית. חוליית ההתקפה שלה הרמונית, כאשר את המקום השני בטבלת הכיבושים חולקים יחד בן שהר ונייג'ל האסלביינק. אורן ביטון, עוד אס השנה, נמצא בפסגת טבלת המבשלים, ויחד עם האסלביינק הוא מוביל את הליגה במסירות מפתח מדויקות.
הפועל באר שבע מבינה ששלב א' בתוכנית להחזרת האופי עובד. זו כנראה הסיבה שבקבוצה החלו פתאום לפנטז על שלב ב'. מי חשב בסוף העונה שעברה שהאדומים יחזרו לפנטז? אבל גם מי חשב שהפועל ב"ש תאבד את האליפות למכבי ת"א אחרי שהצלחת השלישית עשתה את דרכה דרומה. לפעמים דווקא הדברים הכי לא צפויים הם הדברים הכי צפויים בספורט, ובהפועל ב"ש מכירים את זה משני הכיוונים.
זה הבסיס להחלטה של הקבוצה להתחזק פתאום בז'וסואה באופן מיידי ובפאוליניו בינואר. הפועל ב"ש מזהה הזדמנות. גם בגרסה האפורה שלה, היא כמעט מספיק טובה כדי לקחת אליפות. הפועל ב"ש מריחה דם. כל הליגה מריחה דם. מכבי תל אביב, למרות התוצאות שלה, נראית כמו קבוצה פגיעה. כל יום קורה שם משהו רע. יום אחד זה דור פרץ הפצוע, יום שני זה בן מנספורד. האדומים, כמו קבוצות אחרות, מבינים היטב: השנה יש יותר מעוד הזדמנות אליפות.
השנה יש לה הזדמנות להראות שהיא כוח עולה (מאור אלקסלסי)
הדרך לשם כוללת לא מעט מכשולים בהם באר שבע מעדה בעונה שעברה. השילוב של השחקנים החדשים יהיה חייב להיות חכם ואחראי. ניכר שהשנה יש הרבה יותר זהירות בבחירת הזרים, בטח בשניים החדשים שהגיעו, אבל כשנזכרים מה קרה למועדון בעונה שעברה, קשה שלא לחשוש שהטעויות יחזרו שוב. בעונה שעברה היא איבדה סבלנות מהר מדי כלפי השחקנים שלה, וקיבלה באותה מהירות חדר הלבשה רעוע. התחושה היא שרמזי ספורי בדרך להיות עוד אחד כזה. גם שהר או האסלביינק יכולים להרגיש רע אם השילוב של פאוליניו יהיה בוטה מדי וחסר כבוד כלפי אלו שהיו שם לפניו. פנטזיה יכולה להיות גם דבר רע.
זה יהיה האתגר הגדול של הפועל באר שבע, במה שנראה כמו שלב ב' בתוכנית ההבראה והתקומה של המועדון. קודם השגנו את האופי, עכשיו נחבר אליו עוד מעט יופי. אם זה יוביל לאליפות, היא תהיה אולי הכי חשובה מאז זו הראשונה בעידן ברקת. זו תהיה אליפות שתאמר לכל הליגה: אנחנו כוח בדיוק כמו מכבי ת"א. הם איבדו אליפויות והחזירו, וגם אנחנו. הם זכו בשלוש אליפויות ברציפות, וגם אנחנו. מה שראיתם מאיתנו עד לא מזמן לא היה פרק חולף בזמן. העונה שעברה הייתה רק עוד עונה בהיסטוריה החדשה של הפועל באר שבע. מכבי ת"א, אנחנו כאן כדי להישאר.
שהר, בינתיים הוא מחייך (דני מרון)